המכנסונים הם רק חלק מהסיפור

הימים, ימים של קיץ. התלמידים והתלמידות סופרים לאחור את השניות שנותרו עד החופש הגדול. בעוד הבנים זורקים על עצמם את המכנסים הראשונים הנקיים שמצאו בארון, הבנות נכנסות למסדר הבודק את אורך המכנסיים שלהן. ושוב הקיץ הביא איתו מדוזות ורעל בכסות קוד הלבוש.

תנועת "#MeToo" העולמית שקמה לפני שנתיים וחצי במטרה להעיר ולהאיר את שכיחות האלימות המינית בקרב נשים על ידי גברים, הגיעה גם לארץ. נשים נחשפו וסיפרו על פגיעות מיניות, הטרדה ואונס, ובשיח החשוב, נשכחו בנותינו.

בין הוויכוחים איך מתחילים עם אישה ומי בכלל צריך כללים, בהבנה שזו חובה לדבר, הן נדחקו הצידה והמשיכו ללכת לבית הספר כמו פושעות, סוררות ומושא להצקות בגלל הבגדים שהן לובשות.

הגישה השמרנית כלפי הבנות לא עוצרת רק במלבושיהן(צילום: shutterstock)

לפני ארבע שנים, במאי 2015, שתי נערות מתיכון בגבעתיים הגיעו לבחינת מגן כשהן לבושות במכנסיים קצרים ונשלחו הביתה. המכנסים שלבשו לא הגיעו עד הברך. הן הפסידו שעה מהמבחן, את כבודן ואת הזכות להיבחן כמו כולם. שתי התלמידות פתחו במחאה בבית הספר.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

הסיפור עלה לרשתות החברתיות ועוד בנות התראיינו על מסדרי הצניעות שהן עוברות בכל יום בכיתה. ההסברים שנשמעו בבית ספרם נעו בין, "המכנסים שלך מסיחים את דעת הבנים", "את נראית כמו חשפנית", ו"את מושכת את הבנים מבחינה מינית", והן החליטו למחות.

כדרכן של מחאות, בקשתן נקברה תחת הבטחות חסרות שחר, בעיקר כשמדובר בילדות צנועות וכשרות. אז היה קצת רעש וכתבות במדיומים השונים ומשרד החינוך אמר שהוא לא אחראי. האחריות נמצאת בידי מערכת החינוך - כל בית ספר מחליט האם ליישם את קוד הלבוש. בעוד הבנים נהנים מהשמש החמה ומרגלים שזופות, הבנות לובשות ארוך. וגם אם ירצו לעבור את המבחן, לכו תמצאו בחנויות מכנסים שיגיעו עד הברך ואיפה סרט המדידה כשצריך אותו. אולי הוא נשכח בבני ברק.

איפה סרט המדידה?(צילום: shutterstock)

"זה מה שמצפים מאיתנו"

הגישה השמרנית כלפי הבנות לא עוצרת רק במלבושיהן. בתור סופרת כבר למעלה מעשור, אני מגיעה למפגשים ספרותיים בבתי ספר ברחבי הארץ. נושא השוויון בין בנים לבנות נפיץ ביותר, "לא ברור למה אני אמורה לרקוד במסיבת הסיום", אומרת לי תלמידה בחטיבה, "רק בגלל שאני בת?" 

"כן". עונות לה מספר תלמידות, "זה מה שמצפים מאיתנו". דרך אגב הן לבושות בטייץ ארוך ביום חם במיוחד. הבנים, בשלל דגמים ואורכים. כשאני מבקשת מתנדבים ומתנדבות כדי ליצור משחק תפקידים, רוב הידיים מורמות, כשאני מדברת על ארגון מסיבת סיום, הידיים של הבנים יורדות והם מתקפלים בכיסאות. הבנות לוקחות את האחריות.

קראו עוד:

"מרגישה מיוחדת שיש לי אבא ואבא"

משמעות המתנות שאתם קונים לילדות

"שנות בית הספר היו סיוט עבורי"

"חשבתי לעזור לארגן את המופע", מסביר לי אחד התלמידים, "בתנאי שאני לא אשיר או ארקוד" וחבריו צוחקים. אנחנו מדברים על השווין הפיזי, אבל כשההרצאה מסתיימת, הבנים מתבקשים להזיז את השולחנות ושתי בנות מתעקשות שגם הן יכולות.

חטיבה אחרת, אותו שיח - "אני רוצה לעסוק בספורט אתגרי אבל בכל פעם אני נשאלת למה לא ריקוד", אומרת אחת התלמידות. "אני לא מוותרת", היא מחייכת, "אולי אנשים מפחדים שיהיו לי שרירים?"

צריך לעשות סדר

יש לנו דור נפלא וזה לא שם סאטירי של תוכנית טלוויזיה, זו המציאות. ובתוך המציאות צריך לעשות סדר. כי בעוד בנים ובנות נלחמים על מקומם בחברה, שואלים את עצמם ועצמן שאלות, הם הולכים לאיבוד. גם הם שבויים בסטיגמות מהם הם מנסים לברוח.

כל עוד נערות יעברו מסדר בבית הספר, לעד יהיה עליהן איקס. הן "מסוכנות", "פתייניות", ה"דווקא" שלהן לא מסתדר עם חוקי המדינה. בעוד הורים רבים קמים לעזרת בנותיהם, יש לא מעט החושבים שהן מחפשות לעשות פרובוקציה, שהן הגזימו עם המכנסונים שלהן ולא מבינים מה הבעיה.

ויש בעיה. היום מדובר במכנסים, מחר זו תהיה שמלה שחורה קצרה והיא תצטרך להסביר שהיא לא רצתה. עכשיו מדובר בכמה שולחנות לא ממש כבדים, מחר יסבירו לה שתחפש עבודה נשית ומה בכלל פירוש עבודה נשית.

נשים בכל העולם מנסות לנפץ את תקרת הזכוכית, ומוכיחות שאפשר. אבל כדי שהילדות שלנו יצליחו אף יותר, השינוי צריך להתחיל אתמול. הוא מתחיל בסרט מדידה שצריך להיזרק, בשיעורי חינוך מיני ומגדר כבר בכיתה א' ובהבנה הבסיסית שגופינו בידינו. הוא לא כתב סתרים שצריך לפענח. כשהן אומרות לא לביוש, הן מתכוונות ללא.