קשישים מוותרים על פירות ומוצרי חלב בחג השבועות: "אי אפשר לקנות ענבים בבודדים"

"אני לא חושב על החג בכלל" (ארכיון)(צילום: ג'ורג' גינסברג)

תעודת עניות למדינת ישראל במועד שמציין את מתן התורה: חג שבועות הוא מועד של שפע ונתינה, אך השנה רבים מדי יימנעו מלציין אותו, בשל המחירים שוברי השיאים של הפירות ומוצרי החלב. לפי נתוני הלמ"ס' מחירי הפירות בישראל עלו בעשור האחרון בכ-54%, ומאז 2012, שנה אחרי המחאה החברתית שהורידה את המחירים, יש עלייה של 70% במחירי הפירות לצרכן. מחירי החלב שבפיקוח אמנם יעלו רק אחרי החג, אך שאר מוצרי החלב כבר התייקרו, חלקם אף בעשרות אחוזים ביחס לשבועות בשנה שעברה. המציאות הזו משפיעה על אוכלוסיות חלשות, בעיקר קשישים, שכבר לא מסוגלים לקנות לעצמם ולקרוביהם סל של פירות וגבינות לחג.

לתרומות לקשישים באמצעות הקרן לידידות - לחצו כאן

להתנדבות בהפגת בדידות לקשישים - לחצו כאן

סול לוי, בת 78, תוותר השנה על אפיית עוגת הגבינה המסורתית. פירות היא קונה ביחידות בודדות, אם בכלל. "אני רואה את המחירים בסופר ופשוט מוותרת", היא מספרת ל-ynet. "אני כבר לא זוכרת מתי קניתי קילו או אפילו חצי קילו של פרי כלשהו. אני פשוט לא קונה פירות או שלוקחת אחד או שניים. אבל ענבים למשל אי אפשר לקנות בבודדים".

סול מגיעה למועדון הקשישים "בית אפרים" בדימונה, המאומץ על ידי הקרן לידידות, שם היא מוצאת לא רק את חברותיה, אלא גם ארוחות חמות, שבלעדיהן לא הייתה מסתדרת. "למזלי אני מגיעה למועדון ואוכלת ארוחת בוקר וצהריים, לפעמים לא מסיימת ולוקחת הביתה וככה יש לי ארוחת ערב", היא משתפת. "אין לי דרך לקנות דברים לחג, אני כבר לא מצליחה להכין עוגת גבינה כמו שהייתי עושה פעם. כל הגבינות עולות ממש יקר, אפילו הגבינה הלבנה הפשוטה לעוגה".

"אני חיה לבד ומתקיימת מקצבת ביטוח הלאומי שמגיעה לכ-3,000 שקלים", היא מוסיפה. "שמעתי שמחירי מוצרי החלב הולכים לעלות עוד יותר וזה רק מראה עד כמה הממשלה לא חושבת על העם. הם הרי מקבלים משכורת גבוהה, גם עכשיו כשהכנסת פיזרה את עצמה והם בכלל לא עובדים. בעלי עבד כל החיים, הילדים שלי עובדים ממש קשה ועדיין זה מאוד קשה לשרוד. אני משתדלת לא להיות לנטל על ילדיי, יש להם את המשפחות שלהם לממן, לא צריכים גם אותי".

"לא זוכר מתי בפעם האחרונה אכלנו גבינות ופירות". דוד פיס(צילום: הרצל יוסף)

דוד פיס, בן 74 מבאר שבע, כמעט ולא יוצא מביתו בשל מצבו הבריאותי. הוא חי עם אשתו בעוני והשניים מתקשים להתקיים מהקצבה המשותפת על סך 5,100 שקלים, שחלק גדול ממנה מנוצל לתשלום חשבון החשמל, בשל העובדה שדוד מחובר למכונת חמצן.

"המקרר שלנו ריק רוב הזמן", הוא מספר. "אני מביא קצת אוכל מהמכולת ומקבל סיוע מהקרן לידידות. המחירים כל כך גבוהים שאני לא זוכר מתי בפעם האחרונה אכלנו גבינות ופירות. אני מעדיף לקנות לנו אורז וקצת עוף ושמן, דברים הכי בסיסיים. אני חי בדירה מאוד מוזנחת והחלום שלי זה קצת לסדר אותה ולאכול ארוחה טובה, אבל אין לי כסף לשיפוץ ואני גם לא במצב בריאותי שאני יכול לעשות את זה. הייתי רוצה להיות מסוגל לקנות פירות בשביל הוויטמינים, אני ואשתי זקוקים לזה, אבל אנחנו פשוט לא מסוגלים. שמעתי בחדשות שגם מחירי מוצרי החלב עולים. גם עכשיו כל הגבינות עולות ממש יקר ואני לא חושב על החג בכלל, לא יודע איך נמשיך לשרוד".

"קונה רק דברים בסיסיים". שוש אלברג(צילום: חיים הורנשטיין)

"ניצולת שואה נאלצה לזרוק תפוחים רקובים". נשיאת הקרן לידידות אקשטיין(צילום: נועם מוסקוביץ', הקרן לידידות)

שוש אלברג תחגוג בקרוב 80. היא עבדה כל חייה בבנק וכיום היא שורדת בקושי. "פעם היינו הולכים עם כמה לירות לשוק וחוזרים עם סלסילות מלאות", היא נזכרת. "היום אני קונה רק דברים בסיסיים ומוותרת על הרוב. אני אלך למועדון הקשישים בשבועות, כי אחרת אשאר בבית בלי יכולת לקנות כלום. הממשלה צריכה לעשות משהו, אי אפשר להתקיים מ-3,000 שקלים. אנחנו משלמים מסים, עובדים כל החיים מאוד קשה ואז בפנסיה יכולים בקושי לקנות רבע קילו פירות וקצת גבינה".

נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין, אמרה כי "פירות ומוצרי חלב הם קריטיים לתזונה בריאה והם נמנעים לצערי ממאות אלפי קשישים, ילדים ומשפחות החיות בעוני. הקרן מספקת לבדה מזון כל חודש ל-17 אלף קשישים. לפני כמה שבועות קיבלנו טלפון מניצולת שואה שבכתה על כך שהתפוחים בחבילת המזון לא היו טובים והיא נאלצה לזרוק אותם. כשמוצרי בסיס הופכים להיות מותרות כולנו צריכים להשמיע את קולנו בעניין למען החלשים שאינם יכולים לזעוק".