בן שהר: "אלוהים ראה מה עברתי בב"ש ועזר לי"

בגיל 17, כשהוא מתהדר בטייטל "חלוץ צ'לסי", ערך בן שהר את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ישראל. זה היה אמנם "רק" במשחק ידידות מול אוקראינה, אבל מהר מאוד הוא זכה לכבוד להפוך לכובש הצעיר ביותר במדים הלאומיים (צמד מול אסטוניה במוקדמות יורו 2008), ובין לבין טעם קצת מהפרמייר-ליג, עם שלוש הופעות במדי הבלוז.

שהר עבר חוויות שכל כדורגלן ישראלי חולם עליהן, כששיחק בחמש מעצמות - אנגליה, גרמניה, ספרד, צרפת והולנד. מנגד, הוא התקשה לשמור על יציבות וספג לא מעט השמצות על המעברים התכופים, בעיקר כשחזר לארץ, אבל את התשובה תמיד נתן במגרש. בשקט-בשקט שהר מנפץ את תדמית "מחליף הקבוצות הסדרתי", וסוגר כבר ארבע עונות רצופות בהפועל באר־שבע (בשלוש האחרונות סיים ככובש המצטיין של הקבוצה, כולל מלך השערים של הליגה העונה - 15).

"עם קצת יותר סבלנות הייתי היום באירופה". בן שהר(צילום: הרצל יוסף)

דווקא בנקודה הזו, כשהוא בשיאו, שהר מרגיש שלא מעריכים אותו מספיק. רגע לפני המשחקים בלטביה (הנבחרת נחתה שם אתמול) ביום שישי ופולין ביום שני, הוא מסביר בראיון ל"ידיעות אחרונות": "הקריירה שלי החלה מהמקומות הכי גבוהים, צ'לסי והכדורגל האנגלי, ויצרה ציפיות מטורפות. ואז, כשאתה מגיע לאספניול, הרטה ברלין או אוקזר, זה פחות מלהיב אנשים, בטח עכשיו כשאני בארץ. פתאום שלוש אליפויות בבאר־שבע ומלכות שערים מתקבלות כמובן מאליו".

למה בעצם?

"כי היה לי שם מאוד גדול בתחילת הדרך, ומבחינת כולם זה מתבקש שאני צריך לתת מספרים כאלה. תראה, מי שמאמן אותי מעריך אותי, גם האוהד הממוצע, אבל בכללי יש חוסר הערכה. שחקן אחר בגילי, עם שלוש אליפויות, שכל עונה כובש כמות דו-ספרתית של שערים, היה מקבל הרבה יותר פרגון וכותרות. היה הרבה יותר רעש סביבו".

"אני בנבחרת כי מגיע לי". אנדי הרצוג(צילום: עוז מועלם)

בארבע העונות האחרונות הבקיע שהר כמות שערים כמעט בלתי נתפסת (54), לכן זה מתסכל אותו כשלא מזכירים את שמו בנשימה אחת עם חלוצים אחרים. "מצחיק אותי שכשחקן נבחרת ישראל 13 שנה עם 43 הופעות, אני עדיין שומע 'בן שהר זומן במקום שם כזה או אחר'. זה לא שכותבים 'שהר זומן לנבחרת' וזהו, כאילו שמגיע לו והוא צריך להיות שם, אלא רק על חשבון מישהו אחר", הוא מתלונן. "התחושה היא שלא תמיד אני מקבל את ההערכה המגיעה לי, אבל שמח להוכיח את עצמי כל פעם מחדש. עברתי חמישה או שישה מאמני נבחרת שזימנו אותי בכל פעם, וברוב המקרים גם הייתי שחקן הרכב. אני בנבחרת כי מגיע לי להיות שם, בלי קשר לאחרים".

לא נמאס לך כשאומרים שאתה צריך להוכיח את עצמך כל פעם מחדש?

"שאלה טובה. חשוב לי לענות למבקרים והתשובה שלי היא להבקיע שערים. אחרי ארבע שנים טובות בבאר שבע אני הרבה יותר רגוע. שם מכירים ומעריכים אותי. אבל כשאני מגיע לנבחרת, אני במעמד של שחקן חדש. יש פה נבחרת שרצה כבר כמה משחקים. דווקא פתחתי בבית נגד סקוטלנד ונפצעתי בשריר הירך האחורי, אחרת לך תדע מה היה המעמד שלי היום תחת אנדי הרצוג".

יש תחושת פספוס בקריירה?

"אני גאה בה. נכון, יכולתי לעשות דברים אחרת כשהייתי צעיר. רציתי רק לשחק ולפתוח בהרכב, לכן אני חושב שאם הייתה לי קצת יותר סבלנות, הייתי משחק היום באירופה".

שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" מהיום

בקיץ הקודם היחסים בין שהר לברקת היו על סף פיצוץ. דווקא אחרי עונה טובה, הבעלים ניסתה להיפטר מחוזהו, והציעה אותו לבית"ר ירושלים ומכבי חיפה. שהר התעקש להישאר ואת פתיחת העונה ראה מהספסל, אבל איכשהו הקריסה של האלופה לשעבר החזירה אותו לעניינים. "אני מאוד גאה בעצמי על העונה הזה, בעיקר עם ההתמודדות המנטלית. אף שחקן שהיה עובר את מה שאני עברתי לא היה מצליח לסיים עונה כזו כמלך השערים", הוא מצהיר.

באר שבע עשתה הכל כדי שלא תישאר. איך התמודדת עם זה?

"ברור לי שבכדורגל הישראלי הכל יכול לקרות. התחושות לא היו נעימות, לא כיף לפתוח ככה עונה. אבל הייתי משוכנע שבסוף אקבל את ההזדמנות. ידעתי שאלוהים רואה את כל מה שאני עובר בבאר־שבע ויעזור לי".

ההחלטה לספסל אותך הייתה משיקולים לא מקצועיים?

"לא רק אני אמרתי את זה, הקבוצה הייתה מספיק ישרה כדי להודות בזה. זו הייתה תקופה קשה, אבל מהניסיון שלי באירופה, גם שם לא תמיד הכל מקצועי. כדורגל זה קודם כל ביזנס. ידעתי שבאר שבע עוד תזדקק לי. זו גם הסיבה שהחלטתי להישאר ולא להרים ידיים. יש לי יועץ מנטלי ואני מתייעץ עם אנשים שקרובים אליי, כמו מאמנים שאימנו אותי. לא קל לקום בבוקר ולקרוא שאני מועמד לקבוצה כזו או אחרת. אני שמח שהייתי מאופק. היו כאלו ששאלו אותי למה אני נשאר במקום שלא רוצה אותי, אז הסברתי להם את הרקע. אם הסיבות היו מקצועיות, ברור שלא הייתי נשאר".

"הספסול בב"ש? זו הייתה תקופה קשה". ברק בכר(צילום: ראובן שוורץ)

עד אוקטובר לא ממש שיחקת, ובהמשך גם החמצת לא מעט.

"דווקא כשנכנסתי לעניינים, הקבוצה נקלעה למשבר. לא הייתה קארמה טובה, ואז גם הכדורים לא נכנסו. במקום להיכנס לדיכאון, הגברתי את קצב האימונים ובסוף התעליתי וסיימתי כמלך השערים".

איך היו היחסים שלך באותה תקופה עם ברק בכר?

"ברק ידע להעריך אותי מאוד, וזה הדדי. אנחנו ארבע שנים ביחד, ורוב הזמן הזה פתחתי בהרכב אצלו. יש לי הערכה גדולה כלפיו".

מה הוביל לקריסה הגדולה של באר שבע העונה?

"היה מצב שחלק מהשחקנים הוותיקים התאכזבו שלא קיבלו דקות, ונוצר מרמור טבעי בחדר ההלבשה. זה השפיע מאוד וגרם לחוסר איזון בקבוצה".

"מכבי ת"א הייתה הרבה יותר טובה מאיתנו". שהר וב"ש מאוכזבים(צילום: הרצל יוסף)

יכול להיות שהייתה תחושת שובע אחרי שלוש אליפויות רצופות?

"אני לא חושב, כי דווקא הגיעו הרבה שחקנים חדשים. אחרי כמה שנים בטופ, קורה שעונה אחת הדברים לא מתחברים. ועדיין סיימנו במקום שלישי".

מקום שלישי, אבל בפער של 34 נקודות ממכבי ת"א.

"מכבי הייתה הרבה יותר טובה מאיתנו - עוצמתית, חזקה ומחוברת. אנחנו לא הבאנו את הדברים האלה, גם לא את התשוקה מהשנים האחרונות. למרות זאת, אני עדיין חושב שיש לנו סגל טוב מאוד".