המדינה שלא אוהבת כדורגל / דיווח מלטביה
פוסטר ענק של קריסטפס פורזינגיס מקדם את באי נמל התעופה, כותרות האתרים עוסקות בהוקי קרח ונהג המונית לא ראה את גמר ליגת האלופות. כשזה המצב, מה הפלא שאוהדי הכדורגל המעטים בלטביה תולים את תקוותיהם בילד בן 19. לקראת המשחק של ישראל מול הנבחרת המקומית, שליחנו לריגה ביומן מסע
לנחות בריגה זה כמו לנחות בעולם שבו הכדורגל לא הומצא, עולם דיסטופי בשביל מי שלא יכול להעביר את השבת שלו בלי ויכוחים על נבדלים ופנדלים. עולם שבו מסי ורונאלדו היו צריכים להתפרנס מעבודה אמיתית, עולם שבו אי אפשר למצוא פאב שמשדר את הולנד נגד אנגליה בליגת האומות.
אפשר להבין את זה כבר כשנוחתים בריגה. פוסטר ענק של קריסטפס פורזינגיס מקדם את באי שדה התעופה. הפוסטר כולל את הגובה שלו, מידת הנעליים העצומה וגודל כף היד. "הגאווה של לטביה", הסביר לי נהג המונית ויקטור, "הוא הכל בשבילנו".
ראית את גמר ליגת האלופות? שאלתי.
"לא".
כמעט נחנקתי, אבל בסופו של דבר המשכתי לאצטדיון שבו ייערך המשחק הערב (21:45) של נבחרת לטביה מול ישראל, שנראה כמו פרי אהבתם של אצטדיון הי"א ורמת גן. הוא נבנה אי שם ב-1925 ורק לפני שלוש שנים הוחלט לשפץ אותו. ספק אם אפשר להציל משהו; בערך 25 מטרים מפרידים בין היציעים לדשא, ומסלול האתלטיקה יכול להכיל את כל אוכולוסיית לטביה.
אולי מהצעירים תבוא הישועה, חשבתי. בכל זאת, קשה לי להאמין שלא קיימים כאן מכורים לפיפ"א ולפרו אבולושן. אבל לא. "איך אפשר להשוות בכלל בין הוקי לכדורגל", סונטת בי לייזה בת ה-22, "בהוקי אין שנייה בלי אקשן. כדורגל אני לא יכולה לראות. 90 דקות בשביל שלושה שערים?". אני בהלם, לא יודע מה להשיב. אולי היא צודקת?
הקבוצה הגדולה של העיר היא קבוצת ההוקי קרח דינמו ריגה, שהוקמה מחדש ב-2009 והאולם שלה, בניגוד למגרש הכדורגל המוזנח, אירח אליפות עולם. הקבוצה אינה מצליחה בשנים האחרונות, אבל לא מתקשה למלא את האולם בן 10,000 המושבים שלה. בנבחרת הכדורגל יגידו תודה על חצי מהכמות. "אני מאמין שאם ננצח, נמשוך לכאן את הקהל", אמר לי המאמן הלאומי סלבישה סטוינוביץ', אחרי ששאלתי למה הכדורגל מפגר מאחורי הכדורסל וההוקי. מצד שני, אף לטבי ששוחחתי איתו לא נראה כל כך מודאג ממצבה של הנבחרת ולא הציב את ההצלחה כתנאי להתעניינות. רובם ענו שזה מצב העניינים, וקשה מאוד לראות איך הכדורגל כובש את הלבבות כאן.
התקווה הגדולה
כשזה המצב, מה הפלא שאוהדי הכדורגל המעטים תולים את תקוותיהם בילד בן 19 ושלושה חודשים מהמילואים של באיירן מינכן, דניאלס אונטוז'אנס שמו. הוריו היגרו מלטביה כשהיה בן שמונה והוא התחיל את הקריירה באוגסבורג. לפי מה שהוא מספר, אחרי שעלה לשחק נגד באיירן מינכן בגיל 10, אלופת גרמניה הציעה לו להצטרף, וכבר תשע שנים שהוא שם, ממתין לפריצה הגדולה.הוא עבר את גילי הנערים והנוער, והיום הוא מלהטט בבאיירן מינכן ב', בתקווה להתקדם לסגל הבוגר. מדובר בסוג של מנור סולומון הלטבי, שחקן שיכול לשרוף את שני האגפים. בלטביה לא חיכו יותר מדי עם הזימון שלו לנבחרת, ויש סיכוי שאת הבכורה שלו הוא יערוך מול ישראל. "תמיד רציתי לשחק בשביל לטביה", אמר לתקשורת המקומית, "זה כבוד גדול בשבילי ללבוש את החולצה". במסיבת העיתונאים לפני המשחק הכתבים ישבו למאמן סטוינוביץ' על הראש כדי לדעת מתי הילד הולך לפתוח. המאמן ניסה לשמור על פני פוקר, אבל קשה מאוד להאמין שאונטוז'אנס לא יראה דקות בקרוב.
כך או כך, אם הוא לא יעשה משהו יוצא דופן ויהפוך לקריסטפס פורזינגיס הבא או לגרסה הגברית של ילנה אוסטפנקו, הוא לא יקבל במדינתו כותרות ראשיות. אתמול (חמישי) עסקו באתרים בפרס שחקן העונה בליגת ההוקי קרח האירופית-אסייתית (KHL), ועשו לי חשק שהעונה תתחיל כבר, אולי הפעם דינמו תצליח להשתחל לפלייאוף. הייתי רוצה להיות בריגה ביום שזה יקרה.
כל משחקי נבחרת ישראל במוקדמות יורו 2020 משודרים בכאן 11.
לפנייה לכתב/ת 
