הסמים אותם סמים, המשטרה אותה משטרה
20 שנה חלפו מאז הפגנת "תנו צ'אנס לטראנס" ודבר לא השתנה. המשטרה והשופטים עדיין מחויבים לשמרנות ולפופוליזם שמחרבים את סצנת הטראנס
מסיבת המחאה בכיכר רבין בליל שבת(צילום: מוטי קמחי)
הנקודה הכי מאכזבת בביטול של פסטיבל הטראנס דוף בצפון, והאלימות המשטרתית שפרצה בעקבותיו בכיכר רבין בתל אביב, היא בכלל לא ההתנהלות השערורייתית – והשגרתית - של המשטרה ובתי המשפט. הכי מייאש זה ש-20 שנה חלפו וכלום לא השתנה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כלום לא השתנה מאז שהייתי בעצרת "תנו צ'אנס לטראנס" באותה כיכר עם 40 אלף איש שנשבר להם מדיכוי תת-תרבות שלמה בחסות החוק. כלום לא השתנה מאז שמעט אחרי הזריחה ביער קדושים צפיתי באופנוענים משטרתיים שועטים לתוך 2,000 רוקדים, ואחריהם מגיעות שתי זינזאנות ענקיות שפרקו נחיל של יס"מניקים דרוכים ומוכנים לקרב במעמד צד אחד. רק צד אחד מפני שבניגוד להפחדות, מסיבות טראנס הן מהמקומות הכי פחות אלימים במרחב הציבורי שלנו.
את הסיבוב שלי בסצנת הטראנס סיימתי לפני הרבה שנים. בישראל לא באמת הצלחתי לאהוב אותה אף פעם. אני מהדור שזכה לחוות את סצנת הטראנס בגרסה הכמעט היפית שלה, אי שם בהימלאיה באמצע הניינטיז. אז עוד נותרו בועות אחרונות ותמימות של אהבה אדירה למוזיקה, לאחווה ולתחושה של שבט אמיתי; כזו שאתה יוצא ממסיבה עם חבר סעודי, יפנית אחת, שני שווייצרים וקראש על אנגלייה מסתורית.
חלק לא מבוטל מזה נולד בחסות חומרים משני תודעה והגיע הזמן להפסיק לברוח מהקישור בין טראנס לסמים. אף אחד הרי לא מאמין לזה ואין בכך שום צורך. צריך לומר בגלוי: טראנס וסמים הולכים יחד עוד משחר האנושות. אבל אם בכל העולם מתקיימים פסטיבלי ענק באישור הרשויות, אין שום סיבה שישראל תהיה יוצאת דופן.
סמים היו מימינו במערות והם יישארו גם כשנגור על הירח. הגיע הזמן להפסיק להתבייש בזה. זכותו של אדם לפוצץ לעצמו את המוח מדי פעם, רק כדאי לזכור שכמו הרבה דברים אחרים בחיים, רבים מהם חוקיים, סמים הם לא משחק נטול סיכונים.
אבל זאת לא הנקודה החשובה באירועי סוף השבוע. הנקודה היא הבולשיט של "מידע מודיעיני מסווג" על כוונה לסחר בסמים, שמציגה המשטרה בפני שופטים שמרנים בדלתיים סגורות כדי לבטל אירועים כמו פסטיבל דוף. מדובר מן הסתם בשקר מוחלט וידוע שעובד להם כבר הרבה שנים.
מפחדים מסחר בסמים? מעולה. זרקו פנימה 20 סמויים וזכיתם בגל מעצרים שינפח למפקד התחנה את דו"ח המעצרים השנתי. המסיבה תמשיך להתקיים וכולם מבסוטים.
אבל את משטרת ישראל כמעט אף פעם אי אפשר להאשים בהתנהלות חכמה. לא הרבה השתנה מאז שהבולדוגים של הבילוש היו מחלקים לנו כאפות אקראיות בחיפוש נואש אחר בדל ג'וינט, או סתם כי עברנו לידם דלוקים ושמחים בזמן שהם באו למלחמה.
ומבתי המשפט גם אין הרבה מה לצפות במקרים כאלו. באמת מישהו מצפה משופט להתחיל לחפש את האמת? להטיל ספק ולקבל החלטה לטובת משהו שמעצם מהותו נתפש כחתרני?
אין לי מושג מה צריכים לעשות מארגני המסיבות הגדולות. אולי תביעת ענק ייצוגית נגד המדינה והמשטרה. אולי זה חסר תוחלת. רעיונות אין לי, רק כמה תחושות רעות ומבאסות. בדיוק כמו לפני 20 שנה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ערן קמינסקי
צילום: אוסף פרטי
מומלצים
