כאן מייצרים חומרה: המרתף הכי מרתק בת"א
אומת הסטארט-אפ מצטיינת בכל הנוגע לתוכנה, אבל כשזה נוגע לצד הפיזי של הדברים - לא כל כך. מעבדת החדשנות Impact Labs שנמצאת בקמפוס החומרה של WeWork מנסה לשנות את כל זה. מצאנו שם מדפסות 3D, קורקינטים חשמליים ואנשים שנלחמים בחוקי התרמודינמיקה. ועל הכל מנצח ספי אטיאס, בן 29, חרדי לשעבר בלי השכלה פורמלית
למה קשה פה למייקרים? בכל זאת, אנחנו הסטארט-אפ ניישן.
"אני חושב שאנחנו כישראלים מאוד טובים בכל מה שקשור בתוכנה, וזה מונע מלראות את הפוטנציאל שיש גם בעולמות החומרה. הנטייה לסייבר ולתוכנה היא ברורה: צריך רק לפטופ ושולחן כדי לעבוד, זה תחום שהפיתוחים בו גדלים מאוד מהר, ואנחנו כל-כך טובים בזה שצצים פה אקסלרטורים כמו פטריות אחרי הגשם. זה לא תמיד היה ככה, היינו מדינה הרבה יותר יצרנית בעבר, עם חדשנות במפעלים, עם טפטפות. אבל אם מסתכלים על כל החברות הגדולות שיוצאות החוצה - תמיד יש היבט פיזי במה שהן עושות. בין אם זה בתחום האוטומוטיב, בין אם זה באגריטק או ברפואה ובריאות".
המהנדסים של "רפאל" באים לחסוך את התור
אטיאס קיבל מנדט מ-We להקים את מעבדת החומרה שלו בקומת המרתף של הבניין, בשטח שמשתרע על פני אלף מטרים. בפנים: אזורי סדנה ייעודיים, כיתת לימוד, חללי עבודה משותפים ומכונות. הרבה מאוד מכונות, מכל מיני סוגים. "אם זה היה תלוי בי היו פה גם רתכות", צוחק אטיאס, "אבל כשישבתי בריאיונות וניסיתי לברר מה אנשים מצפים שיהיה פה, קיבלתי תשובות קצת אחרות". אחד ממוקדי הגאווה של המעבדה הוא חדר התלת-ממד. "יש לנו כאן במצטבר ציוד בשווי 10 מיליון שקל, זו אחת ממעבדות התלת-ממד הכי מתקדמות היום בישראל, ואם זה לא מספיק אז בעודנו יושבים פה יש עוד שתי מדפסות חדשות בדרך".
ובהקשר הזה, המעבדה עונה על צורך משמעותי לא רק עבור סטארט-אפים בתחילת דרכם, אלא גם עבור חברות מבוססות וגדולות. "זה ציוד מהסוג שקיים בארץ רק ב'רפאל' נניח, וגם המהנדסים שלהם מגיעים בסופו של דבר אלינו - כי התור שם אורך ארבעה חודשים, כי יש ביורוקרטיה שהיא חסם של נגישות. ייצור דיגיטלי זה משהו שאנחנו שמים עליו פה דגש, גם מבחינת שטח רצפה, אבל גם מבחינת שותפויות ומשאבים - כי לשם העולם הולך", אומר אטיאס.
המודל של אימפקט לאבס, כמו We המארחת, מבוסס על שיתופיות וקהילה. לצד יחידים שמגיעים עם רעיונות חד-פעמיים, סטארט-אפים בשלבים שונים שמגיעים ליומיים של ייצור ממוקד או חברות שיושבות בבניין באופן קבוע, יש גם חברות מבוססות כמו "רפאל" שהוזכרה, "כתר", "אלביט" והתעשייה האווירית, וגם גופים ביטחוניים שאטיאס מנוע מלהזכיר את שמם. "עולם החומרה רחוק שנות-אור ממה שקורה בתחומי התוכנה בהקשר של קהילה", הוא אומר. "זה כמו חממות, קליקות סגורות. כל אחד שומר לעצמו בסוד את הספקים שהוא עובד איתם מסין. בעולם התוכנה לעומת זאת יש תופעות חברתיות מדהימות, שיתופי פעולה ונטוורקינג שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. גם את זה אנחנו באים לשנות במעבדה".
"אני מייקר עוד מהחיידר"
אטיאס הוא עוף קצת מוזר בנוף הטכנולוגי בכלל, ובהווייה ה"מייקרית" בפרט. חרדי לשעבר, עם 11 אחים ואחיות ושני סבים שהם ראשי ישיבה, נולד בירושלים אבל גדל בבני-ברק, בלוס אנג'לס ובתל-אביב, למד בישיבה תיכונית אבל שירת כמהנדס בקריה, ולא רכש השכלה פורמלית בשום שלב. "אני 'מייקר' מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי מייקר כבר בחיידר", הוא מספר. "תמיד הייתה לי איזושהי מעבדה בבית והייתי מוצא את עצמי מפרק ובונה דברים. עברתי מהמרתף בבית, למרתף בקריה, ועכשיו גם פה אני במרתף. מסתבר שאני חי מתחת לאדמה כבר שנים", הוא צוחק.
זה מעבר לא שגרתי, מהעולם החרדי למעבדת חומרה.
"המעבר הזה קשור בסקרנות ובמשיכה לטכנולוגיה. כשהייתי נער הספיק לי ביקור אחד במעבדת פיזיקה בשביל להבין ששם אני רוצה להיות ולא משנה מה. הגעתי לשם בתור חרדי, לא התאמתי לנוף בכלל והחיכוך הזה בסופו של דבר גרם לי לאמץ תפיסת עולם מדעית ולשאול שאלות פילוסופיות".
ומצאת תשובות? תרתי משמע.
"אני לפעמים אומר שאחד מכוחות-העל שלי זה שאני יודע להפריד בין דת לבין יהדות, כי אני עדיין נהנה לשבת עם סבא ועם דף גמרא, אני לא נרתע מזה למרות שתפיסת העולם שלי היום היא אתאיסטית. אני יודע לחבק את זה, לראות את הטוב, אבל גם את הפחות טוב".
במקום השכלה מקצועית הוא מחטט באופן עצמאי באינטרנט, במקום לבחור מסלול אחד הוא בוחר לדעת קצת על הכל. "אני איפשהו בין אלקטרוניקה, למכניקה, לתוכנה. אני מלמד את עצמי מטעויות של אחרים. הניסיון הפיקודי שלי בצבא לימד אותי שאני לא רוצה לצלול לתוך הטכנולוגיה. אני רוצה להיות בנקודת החיבור שבין טכנולוגיה לאנשים. לאט לאט נוצר סביבי מארג של אנשים וחברים, כל אחד עם המומחיות שלו, וכשאני רוצה להוציא משהו לפועל אני יודע איך להפעיל אותם".
חדשנות ממזרח-ירושלים
על הפרויקטים שקורמים עור וגידים במעבדה שלו, הוא מדבר בעיניים נוצצות. החל מ-Wind שעובדים על הקורקינטים השיתופיים שלהם בסדנה, דרך Wave-Ability, עמותה שבונה גלשנים בהתאמה אישית לבעלי מוגבלויות, וכלה ב-TETHYS שמפתחת מתקן סולארי להתפלה וטיהור של מים, שיושב על גג הבניין וקולט את השמש התל-אביבית. "החבר'ה האלה קמים בכל בוקר ונלחמים בחוקי התרמודינמיקה, כדי לייצר עולם שבו יש מים נקיים לכולם. אין יותר בסיסי וטהור מהצורך האנושי הזה", הוא אומר.
לכולם, אגב, יש מקום. "הגיע לכאן רופא ערבי-נוצרי מבית החולים סנט-ג'וזף במזרח ירושלים. בואי נגיד שזה לא בית החולים הראשון שאת חושבת עליו בהקשר של חדשנות. הוא הגיע אלינו עם מצוקה מאוד ברורה - חולה בסרטן ריאות שעומדת לעבור ניתוח ולא היה ברור אם אפשר יהיה לבודד את הגידול הסרטני או שיהיה צורך להוריד את האונה כולה. הוא שאל 'האם אפשר להדפיס לי צילום MRI בתלת-ממד ולתת לי להתאמן על המודל לפני הניתוח?'. הדפסנו לו ארבעה עותקים כאלה, והוא ישב פה בסדנה עם כלי ניתוח, התאמן, הבין מה הוא צריך לעשות כדי שזה יצליח והלך לנתח אחרי יומיים. הוא חזר אלינו וסיפר שזה עבד. זו הדפסה, טכנולוגיה. לפעמים אתה עושה דברים שמשפיעים אבל אין לך יכולת לדעת מתי ואיך הם ישפיעו. וכשאתה מקבל כזו סגירת מעגל - זו פריבילגיה, וזה מרגש".
