עזבו אידיאולוגיה. תתמקדו ברדיפת נתניהו
לא סיפוח, לא סחיטה חרדית, לא הגירעון הכלכלי ולא הרפיסות מול חמאס. ראש הממשלה רוצה שהבחירות יתנהלו על נתניהו. והוא יודע למה
הסיפור הוא לא השימוע. כן יהיה בזמן? לא יהיה בזמן? הרי ראש ממשלתנו ירום הודו לא רוצה בכלל להגיע לכתב אישום. הרי שליחיו ניסו לקדם את חוק החסינות, אותו חוק שהוא עצמו הבטיח לפני הבחירות, שוב ושוב, שמה פתאום. לא יקום ולא יהיה. וה"לא יהיה כלום" שלו היה אמור לקרום עור וגידים לו הייתה קמה קואליציה. הסכנה חלפה זמנית, אבל היא תחזור במלוא הדרה לאחר הבחירות. אם רק התוצאות יאפשרו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
המהלכים של בנימין נתניהו בעניינים הללו נועדו רק לדבר אחד: להחזיר את הוויכוח על נתניהו לראש סדר היום. לא סיפוח. לא סחיטה חרדית. לא חוק הגיוס. לא הגירעון הכלכלי. לא הרפיסות מול חמאס. כלום. נתניהו רוצה שהבחירות יתנהלו על עניין אחד בלבד: על נתניהו. עד היום זה עבד מצוין. ככל שעסקו יותר בו ובפרשיותיו – כך התחזק כוחו של הליכוד.
זה אומר שנתניהו יודע שבעניינים אחרים אפשר להביס אותו. הוא לא חזק מול חמאס ולא מול החרדים. הוא כנוע. הוא נגרר. הוא רוצה שוויון בנטל. הוא רוצה את מתווה הכותל המקורי. הוא רוצה גיור קצת פחות חרדי. הוא לא רוצה להרחיב את ההתיישבות היהודית מחוץ לגושים. אבל בכל העניינים הללו הוא לא מנהיג. הוא רכיכה. אסקופה נדרסת וכנועה. לוחצים עליו והוא נלחץ. הוא עושה מה שטוב לסוחטים. לא מה שטוב למדינה.
רק על מגרש אחד נתניהו מרגיש מצוין: מול המערכת המשפטית. הוא משדר את התחושה שהוא נרדף. דווקא שם, יסלחו לי ידידיי ממחנה הנאורים, יש לו טענות לא רעות. זה לא שהוא לא מושחת. העובדות הידועות, אלה שאין עליהן ויכוח, מבהירות שגם אם לא מדובר בשחיתות פלילית, מדובר בשחיתות ציבורית. אבל אין כמו טענת ה"אני נרדף" כדי לגייס תמיכה. זו לא טענה מופרכת. הרי היו דברים מעולם. אין צורך להזכיר שוב את ציד הראשים שהתנהל נגד אנשי ציבור מסוימים. זה קרה. וגם בעניינו של נתניהו נעשו יותר מדי טעויות. רוני אלשיך, שמגיע מהציונות הדתית, גילה התלהבות יתר. קשה לשכוח את שפת הגוף שלו בראיון עם אילנה דיין. והוא נתן גיבוי לניצב רוני ריטמן, ולטענות המופרכות על כך שנתניהו מפעיל חוקרים נגד ריטמן.
העניין הוא שהטענות הנכונות, על סימון ראשים בעבר ועל מעידות של אלשיך, לא משנות את התמונה העיקרית: נגד נתניהו יש חשדות כבדים. אם לא תהיה תפנית דרמטית בעקבות השימוע, ואם לא תהיה חקיקה בנוסח ארדואן, יהיה כתב אישום. הטענות של נתניהו נגד המערכת הן עכבר לעומת החשדות נגדו, שהן פיל. אבל נתניהו הצליח להפוך את העכבר לפיל ואת הפיל לעכבר. פרסמתי אינספור מאמרים נגד הצמרת המשפטית, אבל שום דבר לא מצדיק את הניסיון של נתניהו להימלט מכתב אישום באמצעות חקיקה.
חסידיו של נתניהו גורסים שעדיף ראש ממשלה נהנתן, ואפילו מושחת, כל זמן שהוא מספק את הסחורה. בעבר הוא אכן סיפק אותה. יש לו רשימת הישגים לא רעה. אבל המאזן משנה כיוון. מי שמפקיר את היחסים עם יהדות ארה"ב, שהיא משענת אסטרטגית, מי שמעניק לחרדים כל מה שהם מבקשים, תוך כדי יצירת בעיה לאומית בטווח הארוך, מי שמאפשר לחמאס להתחזק, מי שהרטוריקה שלו מצליחה לעורר מדנים, מי שמתכוון לבצע ארדואניזציה של השלטון בישראל – לא מספק את הסחורה. הוא פוגע בה. הוא פוגע באינטרס הלאומי.
מפלגות האופוזיציה הובילו קמפיין שהציג את נתניהו כמנהיג מושחת. לא רק שזה לא פגע בו, זה חיזק אותו. משום שאם המחלוקת העיקרית עוסקת בנתניהו מול הפרקליטות, אז הניצחון של נתניהו. צריך לרדת מהמחלוקת הזאת. צריך לדבר על העיקר. על הסיפוח שמוביל אותנו למדינה אחת. על רמיסת השוויון בנטל והכניעה לחרדים. על החשש מארדואניזציה. נתניהו רוצה שהשימוע והשחיתות יחזרו להיות במוקד. פעם אחת כבר נכנסו מפלגות האופוזיציה למלכודת הזאת. אין צורך שזה יקרה פעם נוספת.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
