החרם הזה הוא עליי
בסוף מפגש עם ילדי כיתה ד' ניגשה אל הסופר יהודה אטלס ילדה ושאלה אותו "אתה כותב גם על חרמות?". אטלס, מחבר סדרת הספרים "והילד הזה הוא אני", ביקש ממנה לספר לו את שעבר עליה ומכאן נולד השיר־סיפור הכואב והמצמרר: "כולם נגד אחת". היצירה מתפרסמת לראשונה
זה כחמש שנים אני עוסק בחקר ובכתיבת שירים על ילדים בסיכון: ילדים שחיים בעוני קיצוני, בהזנחה, באלימות, בהתעללות מינית ובגילוי עריות, בדרישות יתר של המבוגרים, ילדי אסירים ואסירות, ילדי שיכורים ומסוממים, ילדים מבודדים חברתית, ילדי מוסדות, משפחתונים ואומנה וכו'. סיפורים שאני שומע, מיד ראשונה או שנייה, אני הופך לשירים.
כל השירים נמסרים בלשונו של הילד, מתוך הילד, בעיקר בזמן פציעות. דרך השירים אני נותן לילדים אלה חיבוק ואומר להם: אתם לא אשמים. מה שעובר עליכם ראוי שיכתבו ושיידעו עליו. מגיע לכם תיקון. לא כך צריכים להתנהל חייו של ילד. בארץ שלנו יש, על פי אומדן, "רק" 400 אלף ילדים בסיכון! ואלה שהיו בסיכון לפני עשר שנים, האם אינם היום בוגרים בסיכון?
אתם לא אשמים(איור: shutterstock)
התחרות על מקובלות והיכולת של מלכי ומלכות הכיתה להסית את כולם נגד אחד או אחת נראות לי כסכנה הגדולה ביותר לילדינו, עכשיו ובעתיד. יכולות אלה החריפו בסיוע הרשתות החברתיות, שמאפשרות למקובלים לעשות מניפולציות קטלניות על אלה שלא באים להם טוב בעין.
יש הלימה, כמובן, בין אווירת ההסתה, האלימות והשנאה בין מבוגרים לבין תהליכים דומים בין ילדים. לא פעם הגיעו ילדים שנפגעו מחרמות ומשיימינג דיגיטלי אל סף התאבדות או אל התאבדות ממש. שיר־סיפור זה מוקדש לכל המוחרמים, באהבה.
כֻּלָּם נֶגֶד אַחַת
יהודה אטלס
הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁהוֹדַעְתִּי בָּרֶשֶׁת
לִקְבוּצַת הַוּוֹטְסְאַפּ - שֶׁאֲנִי פּוֹרֶשֶׁת;
יוֹצֵאת מִתִּקְשֹׁרֶת עִם חֲבֵרוֹת, חֲבֵרִים,
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי זְמָן לִדְבָרִים אֲחֵרִים.
חֲבֵרְתִּי הַטּוֹבָה, שֶׁעִמָּה בְּלִי הֶרֶף
נָהַגְתִּי לְהִסְתַּמֵּס מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב,
נֶעֶלְבָה, מִשּׁוּם מָה, מִכָּל הַנְּטִישָׁה,
שִֶׁרָאֲתָה בָּהּ, אִישִׁית, בְּגִידָה מֵבִישָׁה,
וּבִגְלַל כָּל זֶה הִיא הִתְהַפְּכָה עָלַי
וְהֶחְלִיטָה, סוֹפִית, לַהֲרֹס אֶת חַיַּי.
הוֹדִיעָה בַּוּוֹטְסְאַפּ לְכָל הַחֲבוּרָה,
שֶׁ'זֹּאתִי' - אֲנִי - כְּבָר לֹא חֲבֵרָה,
שֶׁאֲנִי שַׁקְרָנִית וְשׂוֹנֵאת אֶת כֻּלָּם
וְיֵשׁ עָלַי חֵרֶם - מֵעַתָּה עַד עוֹלָם.
וְהַחֲבֵרָה הַזֹּאת, שֶׁהִיא סוּפֶּר־מְקֻבֶּלֶת,
כָּל מֶסֶר שֶׁלָּהּ - פְּקוּדָה מִתְגַּלְגֶּלֶת;
לְכָל מָה שֶׁתּוֹרֶה עַל חֲבֵרָה אוֹ חָבֵר
כֻּלָּם מְצַיְּתִים בְּאֹפֶן עִוֵּר.
* * *
מִיַּלְדָּה רְגִילָה, קְצָת 'מְעוֹפֶפֶת',
הָפַכְתִּי מֵאָז לִנְשָׁמָה נִרְדֶּפֶת,
שֶׁחֲבֵרַי לַכִּתָּה, בִּפְקוּדָה 'מַלְכוּתִית'
הָפְכוּ בִּן־יוֹם לִמְנוּדָה חֶבְרָתִית.
חָדְלוּ לְדַבֵּר עִם הַבַּת הַמֻחְרֶמֶת,
לְגַבֵּיהֶם, מֵאָז, אֲנִי לֹא קַיֶּמֶת.
שְׁנָתַיִם שְׁלֵמוֹת לְלֹא הַפְסָקָה
חָיִיתִי בִּסְטָטוּס שֶׁל דֹּם־שְׁתִיקָה,
כְּשֶגַּם חֲבֵרוֹת מִשֶּׁכְּבָר, כְּמוֹ דִּקְלָה וְרָמוֹן,
מַפְנוֹת אֵלַי גַּב מֵאֵימַת הֶהָמוֹן.
שְׁכֶנְתִּי לַשֻּׁלְחָן, בִּשְׁתִיקָה קוֹדֶרֶת,
עָבְרָה לָשֶׁבֶת עִם יַלְדָּה אֲחֶרֶת.
אֲחֵרוֹת, עַד אֶתְמוֹל חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת,
מָחֲקוּ אֶת שְׁמִי מֵרְשִׁימַת הַכְּתוֹבוֹת,
כְּשֶׁמֵּאֲחוֹרֵי גַּבִּי הָרְשָׁתוֹת, בְּלִי לֵאוּת,
רוֹחֲשׁוֹת אוֹדוֹתַי כְּזָבִים וּרְכִילוּת:
אָבִי מְהַמֵּר, אִמִּי מְאֻשְׁפֶּזֶת,
אָחִי בְּבֵית־סֹהַר וַאֲנִי מְעַנְטֶזֶת,
סְנוֹבִּית, טִפְּשָׁה, מֻמְחִית 'חֲפִירוֹת',
שֶׁתָּמִיד מִּתְחַנֶפֶת אֶל כָּל הַמּוֹרוֹת.
עַל כָּל פְּרָט בְּחַיַּי, בְּעִקָּר הַבָּנוֹת,
לֹא חָדְלוּ לְפַטְפֵּט, לְרַכֵל, לְגַנּוֹת.
בְּכֹחַ הַדֶּבֶק שֶׁל יַחַד עֶדְרִי
הָפְכוּ חַבְרוֹתַי לְאֶגְרוֹף אַכְזָרִי.
לֹא הֻזְמַנְתִּי יוֹתֵר לִימֵי הֻלֶּדֶת,
הֵן כָּךְ יֵעָשֶׂה לְיַלְדָּה שֶׁבּוֹגֶדֶת,
וּכְשֶׁכֻּלָּם נוֹעֲדִים לְּסֶרֶט, בְּרֵכָה,
אֲנִי נִשְׁאֶרֶת בַּבַּיִת, בּוֹכָה.
חוֹזֶרֶת תָּמִיד מִבֵּית־סֵפֶר לְבָד,
כְּשֶׁחֲבוּרָה זְדוֹנִית מְצַחְקֶקֶת בַּצָּד:
קְלָלוֹת, לִגְלוּגִים, בֹּץ וּשְׁקָרִים
עָלַי, עַל אֶחַי, עַל שְׁנֵי הַהוֹרִים.
בְּכָל הַכִּתָּה אֵין אֶחָד בַּעֲדִי,
בָּאוֹטוֹבּוּס, בַּטִּיּוּל, אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְבָדִי.
אֲנִי לְבָד בָּעוֹלָם, כְּמוֹ עַל אִי שׁוֹמֵם,
אִם אֶפֹּל וְאֶפָּצַע הֵם יַנִּיחוּ לִי לְדַמֵּם,
אִם אָמוּת פִּתְאֹם, מֵעֹמֶס הַצָּרוֹת,
אִישׁ לֹא יְלַוֶּה אוֹתִי לְבֵית־הַקְּבָרוֹת.
וּלְכָל הַצַּעַר, הַבְּדִידוּת, הָאֲטִימוּת,
עוֹד נוֹסְפוּ גַּם הַרְבֵּה גִּלּוּיֵי אֲלִימוּת:
לֹא פַּעַם מָצָאתִי אֶת הַסֶּנְדְוִיץ' דָּרוּס,
אֶת כִּסְּאִי מָרוּחַ בְּמַסְטִיק לָעוּס,
בָּעֲטוּ לִי בַּתִּיק, הֶחְבִּיאוּ עֵטִים,
כָּתְבוּ עָלַי גַּסּוּיוֹת בְּחַדְרֵי הַשֵּׁרוּתִים.
קָרְאוּ לִי בְּשֵׁמוֹת, שָׁבְרוּ לִי חֲלִילִית,
חָטְפוּ לִי תַּ'נַּיָּד וְהִפִּילוּ לִשְׁלוּלִית,
כָּתְבוּ קְלָלוֹת עַל הַלּוּחַ, וְכַמָּה בָּנוֹת חֲזָקוֹת
אָרְבוּ לִי בַּדֶּרֶךְ וְדָפְקוּ לִי מַכּוֹת.
* * *
שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: לָמָּה דַּוְקָא לִי זֶה קָרָה?
הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא עָשִׂיתִי לְמִישֶׁהוּ רַע,
וְאֵיךְ זֶה שֶׁחֲבֵרָה טוֹבָה, נֶעֱרֶצֶת,
הוֹפֶכֶת אֶת עוֹרָהּ וְנִהְיֵית מִפְלֶצֶת.
אִם כֻּלָּם נֶגְדִּי, הִרְהַרְתִּי לֹא פַּעַם,
אוּלַי בֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּדִבְרֵיהֶם טַעַם.
אוּלַי אֲנִי אֶפֶס, אַחַת לֹא שָׁוָה,
בּוֹגְדָנִית, מְטֻמְטֶמֶת, סְתוּמָה, עֲלוּבָה.
* * *
גַּם אִם הִבְחִינָה בַּבָּנוֹת הַמְשַׁסּוֹת,
בֵּינֵינוּ, מָה הַמְּחַנֶּכֶת יָכְלָה לַעֲשׂוֹת?
הֲרֵי לֹא תּוּכַל לְהַשְׁגִּיחַ, כְּמוֹ בֵּיבִּי־סִיטֶר,
מָה כּוֹתְבִים תַּלְמִידֶיהָ בַּוּוֹטְסְאַפּ, בַּטְּוִּיטֶר,
אוֹ לִשְׁלֹט בַּהִתְנַכְּלוּת מִכָּל הַצְּדָדִים
שֶׁאֲנִי סוֹפֶגֶת אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים.
אוּלַי הִיא גַּם חָסָה עַל הַ'מַּלְכָּה' הַמְּרֻשַּׁעַת,
שֶׁסִיְּעָה לָהּ לֹא פַּעַם בְּאִרְגּוּן וּמִשְׁמַעַת.
* * *
בַּהַתְחָלָה לֹא סִפַּרְתִּי בַּבַּיִת מְאוּמָה
כִּי לֹא רָצִיתִי לְהַדְאִיג אֶת אַבָּא וְאִמָּא.
חֶבְרַת הַיְלָדִים גַּם תָּמִיד מְגַנָּה
מִי שֶׁרָץ לַהוֹרִים לְחַפֵּשׂ הֲגָנָה.
אֲבָל אִמָּא רָאֲתָה שֶׁאֲנִי מִסְתַּגֶּרֶת,
שֶׁאַף חֲבֵרָה לֹא מִתְקַשֶׁרֶת,
שֶׁלְּעִתִּים קְרוֹבוֹת, בְּהַרְבֵּה הִזְדַּמְּנוּיוֹת,
הָעֵינַיִם שֶׁלִּי מִתְמַלְּאוֹת דְּמָעוֹת,
שֶׁיָּרַדְתִּי בַּלִּמּוּדִים כְּבָר תְּקוּפָה מְמֻשֶּׁכֶת
וְשֶרֹב הַזְּמָן אֲנִי מְדֻכְדֶּכֶת.
כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי בַּסּוֹף הֵם הָיוּ בְּשׁוֹק
וְאָמְרוּ: 'בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא נִשְׁתּוֹק!
כְּשֶׁבִּתֵּנוּ מֻשְׁפֶּלֶת, מֻכָּה, לֹא שַׁיֶּכֶת,
אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְזַעְזֵעַ תַּ'מַּעֲרֶכֶת'.
נִפְגְּשׁוּ עִם הַמְּנַהֶלֶת לְשִׂיחַ מָתוּחַ,
כָּתְבוּ לְמִשְׂרַד הַחִינוּךְ, לַפִּקּוּחַ,
אִרְגְּנוּ שִׁיחוֹת עִם יַלְדֵּי הַכִּתָּה
("אַף אֶחָד לֹא הֶחְרִים...", "אַף אַחַת לֹא הִכְּתָה..."),
כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּגֶּרֶת בַּבַּיִת חֹדֶשׁ עִם סֵפֶר,
לֹא מוּכָנָה לַחֲזֹר לְבֵית־סֵפֶר.
בַּסּוֹף שִׁכְנְעוּ אֶת הַהוֹרִים וְאוֹתִי
לְהִתְפַּיֵּס עִם כֻּלָּם בְּיוֹם הֻלַּדְתִּי.
הִזְמַנְתִּי, הִמְתַּנְתִּי, לַבָּנוֹת, לַבָּנִים –
וְנִשְׁאַרְתִּי לְבָד עִם הָעֻגּוֹת וְהַבּוֹטְנִים.
* * *
לֹא פַּעַם, בִּגְלַל הַחֵרֶם וְהַנִּדּוּיִים,
חַשְׁתִּי רָצוֹן לִגְמֹר עִם הַחַיִּים:
לְהִפָּטֵר בְּאַחַת מֵהַפַּחַד, מֵהַבְּדִידוּת
וּמֵהַגַּעְגּוּעַ הַנּוֹאָשׁ לְקוּרְטוֹב יְדִידוּת.
אַךְ מֵעוֹלָם לֹא נִסִּיתִי לֹא־לִהְיוֹת
כִּי בְּעֶצֶם כָּל־כָּךְ רָצִיתִי לִחְיוֹת.
רַק אַחֲרֵי שְׁנָתַיִם – אֵיךְ לֹא חָשְׁבוּ עַל זֶה בַּהַתְחָלָה? –
הֶעֱבִירוּ אוֹתִי, פָּשׁוּט, לַכִּתָּה הַמַּקְבִּילָה,
וּלְשָׁם, הַרְחֵק מֵהַשְׁפָּעַת הַ'מַּלְכָּה',
הָיְתָה לִי כְּנִיסָה נְעִימָה וַחֲלָקָה.
הַיַּלְדָּה שֶׁהִזְמִינָה אוֹתִי מִיָּד לָשֶׁבֶת אִתָּה
הִיא חֲבֵרְתִּי הַטוֹבָה, מֵאָז עַד עַתָּה.
יְשֵׁנוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ דֶּרֶךְ קֶבַע,
מְדַבְּרוֹת, קוֹרְאוֹת וּמְטַיְּלוֹת בַּטֶּבַע,
מְסַפְּרוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה הַכֹּל בְּלִי מֹרֶךְ,
וְתוֹמְכוֹת זוֹ בַּזּוֹ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ,
וּכְשֶׁשִּׁתַּפְתִּי פַּעַם אֶת כִּתָּתִי הַחֲדָשָׁה
בְּמָה שֶׁעָבַר עָלַי בַּתְּקוּפָה הַקָּשָׁה,
רָאִיתִי – נִשְׁבַּעַת, כָּךְ זֶה הָיָה –
דִּמְעַת הִשְׁתַּתְפוּת גּוֹלֶשֶׁת עַל לֶחְיָהּ.
אַךְ שְׁנוֹת הַסֵּבֶל טֶרֶם הֶעֱלוּ אֲרוּכָה:
נְטִיָּה לְהִסְתַּגְּרוּת, הַעֲרָכָה עַצְמִית נְמוּכָה,
רְתִיעָה חֶבְרָתִית, פְּחָדִים, חֲרָדוֹת,
שֶׁעַל אֵלֶּה אֲנִי וְהַפְּסִיכוֹלוֹגִית עוֹבְדוֹת.
* * *
סִפּוּרִי, אֲנִי מְקַוָּה, יִהְיֶה זְעָקָה מָרָה,
שֶׁאוֹתָה יִשְׁמְעוּ כָּל מוֹרֶה וּמוֹרָה,
הוֹרִים, מַּדְרִיכִים, מְנַהֵל, מְנַהֶלֶת:
שִׂימוּ לֵב לְכָל יֶלֶד וְיֶלֶד!
הִתְבּוֹנְנוּ בְּכֻלָּם בִּדְאָגָה עֲמוּקָה
וּכְשֶׁתְּזַהוּ בְּיֶלֶד סִמָּנֵי מְצוּקָה
הוֹשִׁיטוּ לוֹ יָד, מִיָּד, בְּטֶרֶם
יִכְרַע וְיִקְרוֹס מִתַּחַת לַחֵרֶם.
שַׁנְּנוּ בְּלִי הֶרֶף לַיְּלָדִים שֶׁאָסוּר,
אָסוּר בְּשׁוּם אֹפֶן בְּתַכְלִית הָאִסּוּר,
לָגַעַת, לְהַכְאִיב אוֹ לְהַטִּיל רֶפֶשׁ
בְּיֶלֶד אַחֵר - בַּגּוּף אוֹ בַּנֶּפֶשׁ,
זִכְרוּ, יֵשׁ כָּמוֹנִי אַלְפֵי יְלָדִים,
לְכוּדֵי חֲרָמוֹת, אֲלִימוּת וּפְחָדִים,
רְכִילוּת מְרֻשַּׁעַת, בְּדִידוּת חֶבְרָתִית,
עֶלְבּוֹנוֹת, חֹסֶר עֶרֶךְ, הִתְנַכְּלוּת שִׁיטָתִית,
כָּל אֵלֶּה בְּנִצּוּחַ 'מְקֻבָּל' אוֹ 'מְקֻבֶּלֶת',
שֶׁמְשַׁסִּים אֶת כֻּלָּם בְּיַלְדָּה אוֹ בְּיֶלֶד
וְהוֹפְכִים אֶת חַיַּיו - הֵרְאֵיתִי לָכֶם אֵיךְ -
לְהַשְׁפָּלָה, לְאֵימָה, לְגֵיהִנֹּם מִתְמַשֵּׁךְ.
רַק שָׁווּ בְנַפְשְׁכֶם אֵיזֶה דִּמּוּי עַצְמִי יַפְנִים
יֶלֶד שֶׁהֻחְרָם וְנִרְדַּף שָׁנִים,
שֶׁקְּבוּצָה אוֹ כִּתָּה דָּחֲסָה בּוֹ בַּדֶּרֶךְ
שֶׁהוּא עָלוּב, לֹא שָׁוֶה וַחֲסַר כָּל עֵרֶךְ?
לפנייה לכתב/ת 
יהודה אטלס
צילום: יח"צ כתר
היכולת של מלכת הכיתה להסית היא מסוכנת
איור: shutterstock
מומלצים
