תוצאותיה הפחות נעימות של 'מהפכת המזונות'

בסכסוכי גירושין חריפים נוהג בית המשפט למנות אפוטרופוס לדין לקטינים ותפקידו לייצג אותם בנפרד מהוריהם. אלא שלמהלך הזה עלול להיות מחיר

עו"ד אורלי מנע-שני | פסקדיןפורסם: 18.06.19 , 21:09

(צילום: shutterstock)

בלהט האמוציות פועלים הורים מסוכסכים – גם הורים טובים – לא פעם בניגוד לטובת ילדיהם. כל אחד מההורים טוען שטובת הילדים להיות עמו, שההורה האחר גורם לניכור או שטובת הילדים להיות במשמורת משותפת, כשבפועל אין זו בהכרח טובתם או רצונם של הילדים.

סכסוכים בעוצמה גבוהה במיוחד מגבירים את הסיכוי והסיכון לתופעות ידועות לשמצה של סרבנות קשר וניכור הורי בדרגות חומרה כאלה ואחרות. בכל מקרה התוצאה אחת – הילדים משלמים מחיר כבד מאד. נפשם נרמסת, ביטחונם העצמי נמחק והם כסירה טובעת בים.

בתי המשפט, עם כל היצירתיות האפשרית, מתקשים למצוא פתרונות ומזור לילדים והוריהם, לא כל שכן להורה שנפגע מניכור הורי – סוגיה כאובה במיוחד בפני עצמה. בנוסף, כאשר כל הורה אוחז בגרסה משלו, המשימה של בתי המשפט לתור אחר האמת איננה פשוטה.

דרך המלך הידועה של הזמנת תסקיר מטעם רשויות הרווחה יכולה לקחת חודשים ארוכים. היא בוודאי לא יכולה לתת מענה למצבי קיצון של ילדים המצויים בעין הסערה, במצבים אקוטיים של ניכור הורי או ילדים שקורסים נפשית.

מינוי אפוטרופוס לדין

לאחרונה עושים בתי המשפט למשפחה יותר ויותר שימוש בסעיף כללי בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות המאפשר להם "בכל עת" לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנדרשים לשמירת ענייניו של קטין.

אחד מאותם אמצעים הוא מינוי אפוטרופוס לדין – לרוב עורך דין חיצוני הממונה בדרך כלל מטעם המדינה על מנת שייפגש עם הילדים ויציג בפני בית המשפט תמונה אובייקטיבית של מצבם ועמדתם. כל זאת במנותק מהרצון הסובייקטיבי של כל אחד מההורים. במילים אחרות, האפוטרופוס לדין מאפשר את שמיעת קולם של הקטינים שלא באמצעות הוריהם.

אמצעי נוסף שבדרך כלל משמש מעין הקדמה לאותו מינוי, הוא שמיעת הקטינים על ידי השופט בלשכתו. מפגש זה נעשה בדרך כלל בהמשך לבקשת אחד הצדדים, ולרוב מדובר בצד שחש שילדו בסיכון גדול – אם מפני שמתרחשת סרבנות קשר או בשל ניכור הורי.

כשהורה מבקש מבית המשפט "לשמוע את הקטינים", הוא סבור או לכל הפחות מקווה, כי גרסתו תאומת באמצעות ילדיו ומייד תצא לאור. אלא שהדברים אינם תמיד כך. לא אחת הורים נדהמים לגלות שבפגישה עם בית המשפט, הקטין משמיע דברים שונים לחלוטין מאלה שההורה ציפה להם. כששופט נחשף בלשכתו לקטינים במצוקה או בסיכון הוא מוסמך למנות להם אפוטרופוס לדין, לאחר שקיבל את עמדתם בעניין זה.

גבולות מטושטשים

אחת השאלות המרכזיות שמתעוררות בתחום זה היא מהם גבולות התפקיד של אותו אפוטרופוס לדין. היכן התערבותו נעצרת? האם תפקידו מתמצה בהבאת עמדת הקטינים לאחר תשאולם? שאלות אלה מקבלות משנה תוקף לאור העובדה שהאפוטרופוס לדין הוא בדרך כלל עורך דין מתחום דיני המשפחה, לא תמיד בעל ניסיון רב בתחום, ולרוב גם נעדר כל הכשרה בתחום הפסיכולוגיה או העבודה הסוציאלית.

להמחשת הבעייתיות נזכיר מקרה שאירע לא מזמן שבו אב ביקש לתאם עם ילדיו המתבגרים שינוי של מועד הביקור. הילדים ענו לו כי אין צורך שיפנה אליהם והסבירו כי "יש לנו עורך דין והוא יחליט". אפוטרופוס אחר לא הסתפק בביקור בית אצל הקטינים, אלא הגיע פיזית לבית הספר שבו הם לומדים, תוך שהוא גורם להם מבוכה רבה כשהם נשאלים על ידי חבריהם מיהו אותו אדם שהוציא אותם מהשיעור ומה הסיבה לכך.

אפוטרופוס שלישי סירב להשתחרר מתפקידו שף שההורים הגיעו להסכם וביקשו לפטרו. הוא אף שלח לבית המשפט דו"ח המעביר ביקורת על ההסדר שאליו הגיעו הצדדים והציע הצעות ורעיונות משל עצמו לשינוי ההסכם. אין ספק שמדובר בהתערבות המעכבת את אישור ההסכם ואינה מאפשרת לצדדים לסיים את הסכסוך ולצאת לדרך חדשה.

אם נחזור לדוגמה הראשונה, ישנה תחושה כי יחד עם מינוי האפוטרופוס לדין אבדו סמכותו ההורית ואולי גם כבודו ומעמדו של אותו אב בעיני ילדיו. יש רגעים שנדמה כי מדובר ב"שד" שיש להכניס בדחיפות לבקבוק ולסגור את הפקק בטרם יקום הגולם על יוצרו.

בכל מקרה – מינוי אפוטרופוס לדין לקטינים הוא כלי שיש להיזהר בו ואין לעשות בו שימוש חדשות לבקרים, אלא במקרי קיצון ממש. כמו כן, על בתי המשפט להגדיר את גבולות תפקידו של האפוטרופוס לדין לטובת כלל הצדדים המעורבים.

המהפכה בסוגיית מזונות הקטינים בעקבות הלכת העליון רק העצימה והעמיקה את הסכסוכים בין הורים בסוגיית המשמורת. הקטינים נופלים כרגיל בין הכיסאות, לרוב לתהומות שמהן קשה לחלצם ללא התערבות אנשי מקצוע (במקרה הטוב) או טיפול תרופתי (במקרה הרע). הורים מסוכסכים שאינם מצליחים לשים את טובת הילד מעל לטובתם האישית עלולים למצוא עצמם עומדים בפני ילדים "מיוצגים" ומול אדם זר שמפקח על הורותם.