לשחרר את דלאל דאוד

במשך שנים התעלמו הרשויות מההתעללות האכזרית שספגה מבעלה עד שרצחה אותו. היא כבר ריצתה 17 מ-30 השנים שנגזרו עליה. עד מתי?

תמר קפלנסקיפורסם: 18.06.19 , 11:23

דלאל דאוד(צילום: אלכס קולומויסקי)

נפתח במובן מאליו: אי אפשר להצדיק רצח. אין דרך להגן באמת על החלטה של אדם לקחת את החוק לידיו וליטול את חייו של אדם אחר. זאת הסיבה שברוב מדינות העולם רצח הוא מהעבירות החמורות ביותר בספר החוקים, ודינו מאסר עולם.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

לא בכל מקרה שבו אדם נוטל חיים הוא יורשע ברצח. לפעמים הוא יורשע בהריגה. לפי סעיף 34י' לחוק העונשין: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין, שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו".

ב-2008 נוסף "חוק דרומי", שלפיו אין אחריות פלילית אם המעשה היה דרוש "כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי בכוונה לבצע עבירה". גם לא כל רוצח ייענש במאסר עולם. לפי סעיף 300א(ג) לחוק ניתן להטיל עונש מופחת "כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בידי מי שהנאשם גרם למותו".

ב-2002 הורשעה דלאל דאוד ברצח בעלה ונשפטה ל-30 שנה. כמעט עשור חלף לפני שסיפרה לראשונה על מסכת ההתעללות שהיו חייה איתו. 26 תלונות הגישה לתחנות המשטרה בקרבת מגוריה. כולן נסגרו. בבתי החולים הצטברו סיכומי ביקור מצמררים וקשים שלה, המתארים חבלות קשות, תפרים, מכות במהלך ההיריון, חוות דעת פסיכיאטרית שמתארת את אימתה מפני בעלה. היא פנתה לבית הדין השרעי בבקשה להתגרש אך נשלחה בחזרה לזרועות בעלה המכה, לעשות "שלום בית". גם בלשכת הרווחה המקומית ידעו: העובדת הסוציאלית תיארה את דאוד כ"אישה מוכה". כולם ידעו, ואיש לא עזר. גיהינום יומיומי שנמשך באין מפריע עד לרצח.

המידע החדש לא הביא למשפט חוזר. ב-2014 קצב הנשיא פרס את עונשה ל-25 שנה ולפני שנתיים החליט הנשיא ריבלין לאפשר לה להגיש בקשה לשחרור מוקדם. מאז לא קרה כלום. מחר (יום ד') תתייצב דאוד בת ה-49 בבית משפט השלום ברמלה, לדיון נוסף בוועדת השחרורים. בפרקליטות ובשב"ס מתעקשים שהיא לא עומדת בתנאים לשחרור מוקדם, שהיא לא השלימה את השיקום. היי, חוק זה חוק, בטח אומרים שם.

אבל מה עם סעיף 300א(ג) לחוק? הרי אין היום עוררין על ההתעללות החמורה והמתמשכת שעברה דאוד. ומה עם חוק דרומי? איך ייתכן שנטילת חייו של אדם שפרץ לביתך או שנשקפת ממנו סכנה לרכוש – לרכוש! – נחשבת להריגה שעונשה מופחת, אבל נטילת חייו של הגבר שמתעלל בך, שמכה אותך ואונס אותך בקביעות, שמהווה, פשוטו כמשמעו, סכנה מוחשית של פגיעה בחייך, בחירותך, בגופך – נחשבת לרצח?

אי אפשר להצדיק רצח, אבל ההתעללות שדלאל דאוד עברה זועקת אמת פשוטה: האישה הזו הייתה אסירה הרבה לפני שהורשעה ברצח, שבויה בתופת יומיומית שעליה פיקד בעלה עלי. ויום אחד, אחרי שמערכת החוק והרווחה כולה הפנתה לה עורף, היא נואשה ועשתה את המעשה היחיד ששחרר אותה מציפורניו. על המעשה הזה היא כבר שילמה ב-17 שנים מחייה. אם יש בעולם צדק, מחר היא צריכה לצאת לחופשי.