ויתרו על האגו למען שנאת נתניהו המשותפת

בכירי כחול לבן חלוקים בנושאים המדיני, הביטחוני, הכלכלי ועוד. השנאה לביבי מאחדת אותם, אבל זה לא מספיק כדי לנצח. בטח שלא אותו

לימור לבנתפורסם: 19.06.19 , 09:48

בתמונה: שונאים, סיפור אהבה(צילום: AFP)

השם של מפלגת כחול לבן הוא הברקה, אין ספק, אבל נראה שבכך תמו ההברקות של מנהיגי מפלגת האמצע הזו, שיש בה הכל בכל מכל וכל, מתובל בשום דבר ברור.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

יהיו שיגידו: לא נכון, הליהוק הוא ההברקה הגדולה ביותר. ואני אומרת: להפך, הליהוק הוא עקב האכילס של הלהקה שחברה יחד לא מתוך אידיאולוגיה, לא מתוך תפיסת עולם משותפת, לא כי הם רואים עין בעין את הפתרונות לעניין המדיני, הביטחוני, ולשאר הסוגיות שעל הפרק. למעשה, ברוב הנושאים הם חלוקים קשות. הרי שלישיית הגנרלים פלוס לפיד צירפה אליה חבר יקר, היו"ר של החברים – יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שדעותיו בנושאי משק וכלכלה אינן תואמות את עמדותיהם של רוב חברי הסיעה, כולל חלק מקודקודיה.

אז מה מחבר אפוא בין אנשי כחול לבן, ומה יפריד ביניהם אחרי בחירות 2019 מועד ב'? התשובה לכך היא שכל אחד מהם ויתר – בקושי, בקושי – על האגו שלו, באופן זמני כמובן, כדי להתלכד לטובת שנאת נתניהו. בל יקל הדבר בעיני איש: יש שם אגו, ובשפע, הן בקרב המנהיגים והן בקרב יועציהם שמחממים את השטח. אבל השנאה לנתניהו מאחדת אותם. ומכיוון שזה הדבר היחיד, תוחלת החיים של האיחוד הזה קצרה.

מהרגע שבו ניצחו בבחירות 2019 מועד א' ורקדו על הבמה – כלומר, מהרגע שבו הפכו עצמם לחוכא ואיטלולא, כשזמן קצר לאחר מכן התברר שהפסידו – ועד אחרי שנתניהו החליט על בחירות חוזרות, הוכיחו מנהיגי כחול לבן את חוסר בשלותם וחוסר יכולתם להנהיג.

הם זכו במספר מנדטים מרשים, זהה לזה של הליכוד, אבל הם נעלמו לגמרי: מאפשרים בחירות חוזרות, לא יודעים עבודה פרלמנטרית ופוליטית מהי, מתפעלים כמו ילדים מהעובדה שהם חברי כנסת, מגישים על מגש של כסף את תפקיד מבקר המדינה למועמדו של נתניהו, ועוד יוצאים לנפוש. ונתניהו? הוא בינתיים נותן עבודה. אז כן, זו השנאה אליו שמאחדת אותם – אבל זה לא מספיק כדי לנצח. בטח שלא אותו.

ולא שנתניהו לא הרוויח את הכעס עליו – אולי גם "ביושר" - אך כדי לדעת זאת נמתין להכרעת היועץ המשפטי לממשלה, ואם יהיה צורך, גם להחלטת בית המשפט. על אף הישגיו הרבים, נתניהו הצליח להמאיס את עצמו על חלקים רבים בציבור. אין להתעלם מכך שיש לו קהל מעריצים עצום, הודות לכריזמה יוצאת הדופן שלו, והודות ליכולת נדירה לדבר אל הציבור מעל הראש של התקשורת, ואף לסכסך, להתקרבן ולקרבן את אשתו ובנו. אבל זהו גם בדיוק המקום שבו להקת הגנרלים פלוס לפיד נכשלת: הם אינם מסוגלים להבין את נפש הציבור. ככל שהם צועקים יותר שהוא מושחת, כך הם משחקים יותר לידיו ומקבצים סביבו את המחנה הלאומי.

שם, במחנה הלאומי, יש את כל מה שאין לכחול לבן: אידיאולוגיה, דבק מאחד, היסטוריה ומסורת ארוכת שנים ומנהיג אחד. גם אם הביצועים לא תמיד משהו, וגם אם המנהיג מזייף. אז מה עושים? קראתי שבני גנץ נתן הוראה לשמור על שקט תקשורתי. רעיון מעולה, האמת. שקט. שותקים.