מאד שירן לאדי וודר: היינו בפסטיבל הכי חם בפירנצה
פופ, רוק ומה שביניהם: עם הופעות של אד שירן, אדי וודר, זארה לארסון והקיור - פסטיבל המוזיקה "פירנצה רוקס" בבירת טוסקנה, הוכיח שעל אף החום, יש קהל גם לפסטיבל אורבני, בלי קמפינג ובלי שם מפוצץ. ורכטר, מאחוריך
מסתבר שהעיר היפה והרומנטית יודעת לארגן פסטיבל בצורה מושלמת. ההחלטה לוותר על אזור קמפינג, נכונה כשמדובר בעיר מלאה במקומות ששווים ביקור. הפסטיבל עצמו נערך בוויסרנה ארנה שממוקמת בתוך היפודרום (מסלול למרוצי סוסים) במרחק חצי שעת הליכה ציורית ברחובותיה של העיר, ממרכזה ומהתחנה המרכזית.
קיים פער די גדול בין הקהל של טול, שזכה לראות ביומו הראשון של הפסטיבל גם את הסמאשינג פאמפקינס ואת דרים ת'יאטר (שיגיעו לישראל בקרוב), לבין הקהל של אד שירן. ביומיים שדגמתי מתוך הפסטיבל כששירן ואדי וודר מילאו את משבצת המופע המרכזי - היה קל להבחין בשוני בהרכב הקהל, בעיקר בגיל ובמגדר ובתדירות השימוש בנייד. אך כשההופעות מתחילות, כל זה לא משנה דבר - הרי כולם הגיעו בשביל המוזיקה.
עוד ביקורות מוזיקה:
פסטיבל מג'סטה: תרבות במובן הרחב של המילה
הופעת האיחוד של הספייס גירלז: לחזור לשעתיים לכיתה ו' וליהנות מכל רגע
400 שנה לשבזי בפסטיבל ישראל: קצבי, עשיר ומענג
גם שירן וגם וודר כל אחד בתורו, בחרו להופיע לבד, עם גיטרה, על במה ענקית. וודר, ניגן גם בפסנתר והצטרפו אליו לפרקים כמה נגני כלי מיתר. שירן לעומת זאת, ליווה את עצמו באמצעי טכנולוגי המוכר לנו היטב - הלופר. עשר דקות לפני המועד הנקוב הוא עלה על הבמה, כשהוא לבוש בחולצה של נבחרת איטליה בכדורגל. שר, ניגן, רץ, קפץ, תופף על הגיטרה ואפילו דקלם חלק ממילות הלהיט Perfect באיטלקית (כפי שביצע אנדראה בוצ'לי, כשחידש את השיר עם שירן תחת השם Perfect Symphony). הוא הוסיף שזאת ההופעה הגדולה ביותר שהייתה לו בארץ המגף.
לפני שהג'ינג'י עלה לבמה, הופיע מאט סימונס, שיגיע לישראל בנובמבר להופעה בבארבי בתל אביב. סימונס ריגש את הקהל כשהעלה את אשתו הטרייה לשיר איתו דואט בשם Dust. אחריו עלתה זארה לארסון, חמושה בלהקה וזמרות ליווי, אליהן הצטרפו בהמשך רקדניות. היא פתחה בלהיט הגדול שלה עם קלין בנדיט - Symphony . "האם אי פעם הייתם מאוהבים? האם נשבר לכם הלב?" שאלה את הקהל והתכופפה לשיר לכיוון המאוורר. בחום שכזה, כל מי שהיה שם היה שמח לשיר למאוורר, אם היה לו אחד כזה. משהו בה הזכיר לי את הלהיט Something של ההרכב הבלגי לאסגו, מתחילת שנות האלפיים. אם זה טוב או רע, תחליטו אתם.
על הרוק ב"פירנצה רוקס" של הערב הזה, היו אחראים סנואו פטרול האירים, שגרמו לכל הקהל לשלוף את הסלולריים ולצלם את הביצוע ללהיט Chasing Cars. ביום הבא היה קל יותר למצוא רוקנ'רול. ג'יימסון בארט, האמזונס הבריטים או הסטראטס - עם הסולן הכריזמטי לוק ספילר, מעין שילוב עדכני של מיק ג'אגר ופרדי מרקורי זצ"ל. מאז שראיתי אותם בפעם האחרונה על במה קטנה בהייד פארק בשנת 2014, הם הספיקו לחמם את הרולינג סטונס, להופיע בכל תכניות האירוח הגדולות בארצות הברית, ולהיות מופע החימום בהופעות רבות של פו פייטרס, שמצידם דאגו להזמין את ספילר בכל פעם לביצוע משותף ל-Under Pressure של קווין. אחריהם הופיעו Nothing But thieves המעולים שדאגו לקלל בשפה המקומית את מזג האוויר החם.
ואגב מזג אוויר, אי אפשר היה להתעלם מהחום הכבד שהגיע לטמפרטורה של 35 מעלות, אבל מארגני הפסטיבל דאגו לצנן היטב את הקהל. ממעברים בסוג של מקלחות דרך רסיסי מים מרעננים, "תותחים" היורים מים ובעיקר על ידי הכוכבים הגדולים של הפסטיבל שזכו לתשואות רמות מהקהל – אנשים המחזיקים בזרנוקי מים שסיפקו חוויה מרטיבה ומרעננת לקהל הנמצא על הגדרות. אחד מהם אפילו התקבל בקריאות "אקווה מן" - הוא בהחלט הפך לגיבור על עבורנו. גם המאבטחים קיבלו את הערכתנו כשחילקו בקבוקי מים לקהל שנמצא בשורות הראשונות או המוכרנים אשר הסתובבו בקהל ומכרו מים, בירה וקרטיבים.
אבל ייתכן שכל אלו לא הספיקו לבחור שפונה מהשורה הראשונה במהלך הופעתו של גלן האנסרד שמצידו התרגש ודאג מאוד למצבו. אחרי השקופית שביקשה מהקהל להימנע מצילום במהלך ההופעה, עלה וודר לבמה, לקח את הגיטרה ומיד החל לשיר, ללא שום הקדמה. בהמשך, הקדיש שיר לטום פטי ולבמאי האיטלקי פרנקו זפירלי שנפטר באותו היום.
בשטחו של הפסטיבל היו דוכנים רבים ובהם דוכן מרצ'נדייז של המופיעים, דוכני מזון, ברים, סופרמרקט קטן, וברוח התקופה, גם "ברבר שופ" לסידור השיער והזקן. התשלום בדוכני האוכל והשתייה הרשמיים של הפסטיבל התבצע ב"טוקנים" - דמוי אסימון המאפשר לחצות אותו לשניים. מחירו של בקבוק מים מינרליים היה 1.5 טוקנים שהם 3 אירו. די יקר בהתחשב בכך שברחבי העיר בקבוק מים עולה כאירו אחד בלבד.
בין ההופעות, זכינו גם ל"הפעלה מוזיקלית" משדרני רדיו מקומיים. באחת מהן, תחנת וירג'ין הגדולה, המשמיעה בעיקר רוק, הפתיעה כשהביאה את מארקי ראמון, מתופף להקת הראמונס, כדי שיגרום לקהל לשיר בנוסטלגיה: "Hey Oh Let's Go".
המלון בו שהיתי, בסמוך לשדה התעופה של פירנצה, היה במרחק כחצי שעה נסיעה באוטובוס לפסטיבל. התחבורה הציבורית מאוד מצומצמת בשעות הלילה ובמשך כשעה ניסיתי למצוא מונית פנויה בדרך חזור. התייאשתי כשהגיע אוטובוס עמוס מאוד, אבל כזה שהביא אותי ליעדי. מומלץ למצוא מלון הקרוב יותר למרכז העיר ולנצל את המקסימום מהשהות בה.
הכותב היה אורח של חברת tiktik המוכרת חבילות למופעים ופסטיבלים בחו"ל.