נאומי המלכה: מריל סטריפ חוגגת 70
עם כל הכבוד לתפקידיה המשובחים בסרטים ובסדרות, דבר לא משתווה לרגעי הזכייה בפרסים - בהם מריל סטריפ אומרת את המילים של עצמה בלבד. השחקנית המוערכת נכנסת לעשור השמיני ולא עושה חשבון לאף אחד, כולל מיסטר פרזידנט
מריל סטריפ. היריעה קצרה מלתאר את את כל תפקידיה בקולנוע ובטלוויזיה. השחקנית המעוטרת ביותר בדורנו זכתה למאות מועמדויות בשלל קטגוריות, ולעשרות זכיות - באוסקר, בגלובוס הזהב, באמי ועוד.
סטריפ, שחוגגת 70 בסוף השבוע, אמרה באחד מנאומי הזכייה שלה בעבר כי הבינה מזמן שהייעוד שלה בחיים הוא להיות כלי קיבול לסיפורים של נשים אחרות. ואכן, מג'ואנה קרמר ("קרמר נגד קרמר"), דרך מירנדה פריסטלי ("השטן לובשת פראדה") ועד קיי גרהאם ("העיתון") - היא ידועה ביכולת שלה להיכנס לנעליה של כל דמות, ולצקת בה אמת ואותנטיות.
גם לתפקיד האחרון והמדובר שלה, מרי לואיז רייט, אמו של פרי ווייט בסדרה "שקרים קטנים גדולים", השתחלה סטריפ בקלות, ואף הוסיפה לו טאץ' קטן משלה: סט נוצץ של שיניים תותבות, עשויות על פי תבנית שיניו של אלכסנדר סקארסגרד, שמגלם את בנה בסדרה. "זה היה רעיון מבריק של מריל", אמר המפיק גרג פיינברג. אם לשפוט לפי התחזיות, גם האקדמיה לטלוויזיה תעריך את המאמץ וסטריפ תהיה מועמדת גם השנה לפרס האמי על תפקידה.
הזכיות הרבות שלה לאורך השנים סיפקו לעולם כמה מהנאומים הטובים ביותר שנשמעו בהוליווד, כאלה שהדהדו זמן רב אחרי שירדה מהפודיום, ממש כמו התפקידים הגדולים שלה. הוכחה לכך שגם כשלא שמים בפיה מילים של אחרים, סטריפ מספקת את הסחורה ובגדול.
הנאום הידוע ביותר של השחקנית הוא מטקס גלובוס הזהב 2017, בו זכתה בפרס מפעל חיים. סטריפ, שהתקשתה בדיבור כי איבדה את קולה באותו שבוע, דיברה ארוכות על הבמה על המדיניות של דונלד טראמפ נגד מהגרים, שכן טייקון הנדל"ן ניצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית רק כמה חודשים קודם לכן, והוליווד עוד לא התגברה על ההלם.
השחקנית הוותיקה התייחסה בנאומה לשחקנים הרבים שבאולם, בהם רות' נגה מאדיס אבבה (כוכבת הסרט "לאבינג"), דב פאטל ההודי ("סארו - הדרך הביתה") ונטלי פורטמן ילידת ישראל ("ג'קי"), והבהירה כי זרות היא לא בהכרח שלילית. "הוליווד מלאה במהגרים ובאנשים שהם לא מכאן. אם תעיף את כולנו מפה, כל מה שיישאר לנו לצפות בו זה פוטבול ואמנויות לחימה משולבות. וזו לא אמנות", אמרה על הבמה.
בהמשך, קולה נשברה כשסיפרה על "ההופעה הכי מטלטלת שהיא ראתה", שכלל לא הייתה על המסך הגדול. "ההופעה הזו הותירה בי פצע, לא כי הייתה טובה כל כך, ממש לא, אבל היא הייתה אפקטיבית. היא גרמה לצופים לצחוק", סטריפ אמרה בכאב. "זה היה הרגע בו האיש שמבקש לשבת על הכיסא הכי מכובד במדינה שלנו חיקה כתב נכה", אמרה בהתייחסה לעצרת הבחירות שהתקיימה שנה קודם לכן, כשטראמפ חיקה את כתב הניו יורק טיימס בעל המוגבלות הפיזית, סרג' קובאלסקי.
"לבי נשבר כשראיתי את זה, ואני עדיין לא מצליחה להוציא זאת ממוחי כי זה לא היה בסרט, זה קרה בחיים האמיתיים", אמרה סטריפ בקול סדוק. "האינסטינקט להשפיל מישהו נחות ממך נותן לאחרים רשות לעשות אותו דבר. חוסר כבוד מזמין חוסר כבוד. אלימות מזמינה אלימות. כשבעלי השררה משתמשים בכוח שלהם לבריונות, כולנו מפסידים", אמרה. בהמשך הנאום, היא ביקשה מהתקשורת לשמור על כוחה נגד המתקפות של טראמפ ולהגן על האמת, במיוחד בעידן הפייק ניוז. לא סתם, צייץ הנשיא טראמפ בטוויטר בתגובה: "מריל סטריפ, אחת השחקניות המוערכות יתר על המידה בהוליווד. היא לא מכירה אותי אבל תקפה אותי. היא כזו...".
זו לא הייתה הפעם הראשונה (וקרוב לוודאי לא תהיה האחרונה) שסטריפ דיברה על פוליטיקה בנאום הזכייה שלה. בטקס גלובוס הזהב שהתקיים 13 שנה קודם לכן, היא זכתה בפרס על תפקידה במיני-סדרה "מלאכים באמריקה", וכשעלתה על הבמה, בין שלל התודות לאנשים הקרובים אליה, ביקשה להגיד עוד דבר אחד: "אני לא חושבת שהבעיה הגדולה באמריקה היא שיש יותר מדי אנשים שרוצים להתחייב לבן זוגם 'עד המוות'", אמרה והתייחסה למאבק של זוגות חד מיניים על זכותם להתחתן. מדינת מסצ'וסטס הייתה הראשונה להרים את הכפפה ואישרה באותה שנה (2004) נישואים של זוגות חד מיניים בתחומה. השחקנית כמובן לא זרקה את הנושא לאוויר במקרה, אלא כי הסדרה "מלאכים באמריקה", עוסקת בחוויה ההומוסקסואלית בשנות ה-80 רדופות הפחד מאיידס.
אגב, בתחילת אותו נאום סטריפ אמרה את מה שדונלד טראמפ צייץ שנים לאחר מכן: "לפעמים גם אני חושבת שאני מוערכת יתר על המידה", ואז סייגה בהומור, "אבל לא היום". בכלל, סטריפ מרבה להתבדח על כמות המועמדויות לפרס והזכיות הבלתי נתפסת שלה.
בטקס גלובוס הזהב ב-2003, כשעלתה לבמה לקבל את פרס שחקנית המשנה על תפקידה בסרט "אדפטיישן", היא הודתה שבכלל לא חשבה שתזכה, היות שעברו 20 שנה מאז הפעם האחרונה. בשנים הללו היא הייתה מועמדת 12 פעמים נוספות, ולא קטפה את הפרס אפילו פעם אחת. "הייתי מועמדת 789 פעמים וכבר התמקמתי שם (בכסא שבסוף האולם - י.ב.כ) בנוחות לקראת שנת החורף", אמרה במבוכה על הבמה והוסיפה שלא הכינה מכתב תודה "כי לא זכיתי בשום דבר מאז עידן הפליסטוקן".
בגלובוס הזהב של 2007, כשקיבלה את פרס השחקנית על גילומה של מירנדה פריסטלי המרשעת והנפלאה ב"השטן לובשת פראדה", היא סקרה את היושבים בקהל ואמרה: "אני חושבת שעבדתי עם כל האנשים בחדר"; בטקס פרסי הסאג של 2009 היא כל כך לא ציפתה לפרס שטענה: "אפילו לא טרחתי לקנות שמלה לאירוע"; באוסקר 2012, כשזכתה על תפקידה כמרגרט תאצ'ר בסרט "אשת הברזל", אמרה שכשקראו בשמה, ממש הרגישה איך חצי אמריקה אומרת: "לא היא, למה היא שוב?".
הנאמנות של סטריפ לאנשים שסביבה ידועה, ואחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך היא חברתה הטובה, השחקנית ויולה דיוויס, ששיחקה לצידה בסרט "ספק" בשנת 2007. סטריפ כבר הייתה שם דבר באותן שנים, אבל דיוויס עוד הייתה שחקנית אפרו-אמריקנית בתפקיד משני. הכל השתנה לאחר נאום הזכייה של סטריפ על בימת גילדת שחקני המסך ב-2009, כשסיימה בצעקה להוליווד: "שמישהו ייתן לה כבר סרט".
בכלל, סטריפ עשתה לה מנהג לציין את שמות הנשים המועמדות איתה בקטגוריה בכל פעם שהיא מקבלת פרס. "אני כל כך גאה בנו, נשים, כולנו זוכות כשאנחנו מקבלות תפקידים כאלה", אמרה באותו אירוע. "אני כל כך מתפעלת מהעבודה של הנשים השנה, מועמדות ולא מועמדות", אמרה באחר. ואלה לא רק דברים מן הפה לחוץ. השחקנית אומנם מתורגלת כאמור בנאומי ניצחון, אך מדברת מדם לבה, ואי אפשר לחשוד שהיא משחקת.
בגלובוס הזהב 2010, כשזכתה בפרס על תפקידה כג'וליה צ'יילד ב"ג'ולי וג'וליה" (בו הייתה מועמדת נגד עצמה בסרט "זה מסובך"), היא סיפרה על אימה, ועל ההבדל ביניהן. על הנטייה שלה לקחת ללב ולהיעצב מכל הדברים הרעים שקורים בעולם, וכיצד אימה גרמה לה להבין כמה היא פריבילגית - שעליה להרים את הראש, ללבוש שמלה יפה, לעטות חיוך גדול, ולהבין כמה מזל יש לה. "ואני באמת מלאת הכרת תודה", אמרה בבכי, וסיפקה עוד אחת מתצוגות התכלית הטובות ביותר שנראו. לא של שחקנית, של אדם - אישה רגישה ומעוררת השראה, שבאמת יודעת להעריך את המתנה שהעניקו לה החיים.
