שתף קטע נבחר

מטפלת סיעודית שכנעה קשיש להוריש לה הכול

ניצול שואה שסבל מסרטן ואפילפסיה שוכנע לצוות את כל רכושו למטפלת. לאחר מותו הצליח בנו להוכיח בביהמ"ש שהיא ניצלה את המצב של אביו

בית המשפט למשפחה בחיפה הורה לאחרונה לבטל צוואה שבמסגרתה הוריש קשיש חולה את כל רכושו למטפלת הסיעודית שלו: השופטת שלי אייזנברג קבעה כי המטפלת ניצלה את התלות שפיתח בה המנוח כדי לגזול את רכושו, וכי רצונו האמיתי היה להוריש הכול לבנו.

 

הקשיש היה ניצול שואה חולה סרטן ואפילפסיה, והוא הלך לעולמו לפני כחמש שנים. יחסיו עם בנו הבכור היו טובים אף שמיעט לבקר אותו, ואילו עם בתו היה לו קשר מרוחק. ב-2003 הוא ערך את צוואתו הראשונה ובה הוריש את רכושו לבנו. 11 שנים לאחר מכן הוא ביצע שתי פעולות חשודות: הראשונה הייתה הסכם מתנה שבו העביר את דירתו היחידה למטפלת שלו, והשנייה הייתה עריכת צוואה שבה הוריש לה את כל רכושו.

 

לאחר מותו התגלה כי שישה ימים קודם לכן הוא ניצל את היעדרותה של המטפלת כדי לבקש משכנו לכתוב עבורו צוואה חדשה. בצוואה זו, שלה היו עדים השכן ובנו, ציין הקשיש כי המטפלת ניצלה את מצבו הבריאותי והנפשי, והוא מעוניין להוריש את רכושו לבן שלו.

 

בעקבות זאת נדרש בית המשפט להכריע איזו מן הצוואות תקפה, ובמקביל תבע הבן לבטל את הסכם המתנה התמוה. לדבריו, אביו היה נתון תחת השפעה כוחנית ושתלטנית של המטפלת, ולא יכול היה להתנגד לדרישותיה.

 

הוא ציין כי האישה כבר נעצרה בעבר בעקבות גניבת כספים מקשישים, ואף הביא לעדות בני משפחה שלהם. הוא הוסיף כי היחסים בינו לבין אביו היו טובים, ואף שלא יכול היה לבקר אותו בתדירות גבוהה - לא הייתה כל סיבה הגיונית להורשת הרכוש למטפלת.

 

המטפלת טענה מנגד כי עזרה למנוח ככל יכולתה ואף יותר משהייתה צריכה, ומעולם לא הפעילה עליו לחצים. לדבריה, היא נהגה כלפיו בחום ובאדיבות, והוא רצה להכיר לה תודה על שהייתה לצדו כשילדיו זנחו אותו. היא הכחישה שגנבה או ניצלה קשישים אחרים ולגופו של עניין טענה כי הצוואה לטובתה נערכה מרצונו החופשי של המנוח, ודווקא צוואתו האחרונה היא נוכלות מצד בנו.

 

אבל השופטת אייזנברג כתבה כי "שוכנעתי כי בנסיבות דנן, הצורך של המנוח בדאגה ובטיפול מסור, גבר על בחירתו החופשית", והורתה לבטל את הסכם המתנה ואת הצוואה לטובת המטפלת. היא הורתה על קיום צוואתו האחרונה של המנוח - לטובת בנו.

 

בפסק הדין צוין כי המסמכים נוסחו כשהמנוח היה תחת השפעה בלתי הוגנת שמקורה בתלותו באדם היחיד שטיפל בו יום יום בתקופה קשה. השופטת הוסיפה כי "הרוח החיה" מאחורי עריכת המסמכים הייתה המטפלת, שיזמה את הפגישות עם עורכי הדין ואף שילמה להם. כמו כן, העדויות מצד בני משפחה של קשישים שעבדה אצלם הותירו את הרושם שהיה זה דפוס פעולה חוזר של ניצול חולשות המטופלים.

 

לבסוף השופטת שוכנעה כי דווקא הצוואה האחרונה והספונטנית שערך המנוח היא זו שמביעה את רצונו האמיתי, והמטפלת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים