קורבן אונס בת 7 הפכה לכלי בידי הימין

כמו תרנגולת בעשרת ימי תשובה חגה הילדה מעל ראשיהם של מנהיגי המחנה, שבאקסטזה משיחית רשפו "עונש מוות" ל"מחבל" הפלסטיני

הילה טובפורסם: 20.06.19 , 15:45

(צילום: shutterstock)

חוסר הבהירות שמאפיין את הסיפור האפל על האונס בבנימין חשף את העולם הערכי שלנו. אונס הוא שעת מבחן ערכי של חברה, והאופן שבו נבחרי הציבור בוחרים לטפל באירוע ולספר את המעשה מציף את עוגני המוסר והתרבות. התמונה שעלתה הפעם היא של בת 7 שהפכה בן לילה לכלי בידי חבורת גברים שמנסה לנהל את כולנו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מהשר גלעד ארדן ועד שמעון ריקלין, מח"כ אביגדור ליברמן עד השר בצלאל סמוטריץ', גהרה חבורת הגברים האימתנית מעל הקטינה חסרת הישע ונברה בגוף ובנפש שלה, אוספת שלל לקחת איתה הביתה (חלקם מחקו מאז ציוצים מרשיעים). הילדה האומללה אמנם עדיין לא מבינה, אבל החיים שלה הזדהמו באופן שאין לו תקנה, ואיתה גם החיים שלנו.

תחילה קרס עולמה האישי, בשלב השני איבד גם המרחב הציבורי את הבלמים שאמורים היו להיות לו, והפך את הילדה הפרטית לחיית המחמד של השבט השמרן והלאומני.

על פי הדיווחים נאנסה הילדה לפני כחודשיים. במשך חודש נמנעה הסביבה הקרובה לה מלהתלונן על המעשה מחשש שמא הדבר יפגע בסיכוייה העתידיים למצוא חתן. הדאגה לשידוך טוב מאפילה על הסכנה שהאנס יישוב ויבעל את הילדה או את חברותיה, ומשאירה אותן חשופות להתעללות נוספת.

כשהחשוד ערבי פתאום אכפת להם מאונס / דעה

באחד האתרים התנהל השבוע דיון סביב הנושא. "המשפחה התלבטה אם להתלונן", הסביר מכר של ההורים. "למה? כי אצלנו מתחתנים בשידוכים, ואם זה יתפרסם, הסיכויים של הילדה הזאת למצוא שידוך ראוי שואפים לאפס. למה? כי היא עברה התעללות מינית, מה שאומר שהיא שבורה נפשית וסביר מאוד להניח שיהיו לה קשיים מאוד גדולים לחיות עם גבר. אז למה שמישהו יתחתן איתה? מתוך רחמים? אני יכול לומר לך, כאב חרדי, שאני בטוח במיליון אחוז, שאם חס וחלילה רחמנא ליצלן לא עלינו ולא עליכם, יקרה דבר כזה לילדה שלי, ה' ירחם, אין מצב בעולם שאני אפנה למשטרה".

רגע אחרי שנפערו החורים המדממים ברשת ההגנה הבסיסית של הילדה, הפקיעה חבורת הימין הלאומני את הילדה מהמרחב הפרטי שלה, והניפה אותה כדגל, אות של מלחמה. "ילדה בת 7 נאנסה באכזריות כי היא מתנחלת. איפה השמאל הישראלי? התקשורת, ארגוני הנשים"?, זעק ריקלין בתוכנית של שרון גל בגלי ישראל. "זה לא פשע שנאה נגד עם ישראל? אין לכם מה להגיד על אונס כזה של ילדה בת 7? למה, כי זה ערבים? לאן הגענו?".

אפילו גל, שאינו חשוד כאוהד של השמאל הישראלי, נשנק כשהבין שבעל כורחו הוא שותף לחטיפה של גופה ונפשה של הילדה בשידור חי.

כמו תרנגולת ערב הימים הנוראים חגה הילדה הפרטית מעל ראשיהם של מנהיגי המחנה, והם, באקסטזה משיחית, מבלי להבין שהם פוצעים אותה שוב ושוב, מבהילים אותה ואותנו באלימות ובשנאה שבקולם, רושפים "עונש מוות", מתפללים לכך שהמחבל בן העוולה, הטרוריסט, שנתפש - ימות.

ניצול "המתנחלת בת ה-7" על ידי חבורת הגברים האידיאולוגיים היא הפיכתה, פעם נוספת, לאובייקט וכלי מחאה. בתאוותם הבלתי כבושה לשלוט על הנרטיב הציבורי הם חיזקו את החוויה המשפילה. אונס הוא תמיד ביטוי פוליטי ואקט של החפצה ודיכוי. תמרור אזהרה שמעיד על קיומה של הסכמה תרבותית לשליטה גברית. כשמעשה הבעילה מתאחד עם תאוות הכיבוש, ועם פנטיות דתית, הוא מערער על קיומו של עוגן מוסרי.