מי רוצה להיות שר האוצר הבא?
האם תפקיד שר האוצר בישראל הוא כפוי טובה; למה דווקא עכשיו, כשצריך לטפל במשבר הגרעון, התפקיד מהווה הזדמנות, והאם הציבור מעריך שרי אוצר מתנחמדים כמו כחלון או קשוחים כמו שהיה נתניהו
מלכודת דבש - זה מה שמחכה לכל שר אוצר, יהא אשר יהא, בהיכנסו לתפקידו. הדבש הוא ההשפעה העצומה על חלוקת העוגה במשק הישראלי, שליטה בתקציב, בניתוב תקציבים - ללא ספק, זהו אחד התפקידים העוצמתיים ביותר בכל ממשלה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פצצת הגירעון: מגדל הקלפים של נתניהו וכחלון החל לקרוס
משרד האוצר מציג: קיצוצים ומיסים כדי לשמור את הגירעון מתחת ל-4%
קרבות הבוץ של סוגיית הגירעון
שרי אוצר זוכים, לטוב ולרע, לחשיפה עצומה לא רק בתקשורת הכלכלית אלא גם בכללית - זו הדרך שלהם להיצרב בתודעה הציבורית. המלכודת היא שמעט מאוד שרי אוצר הצליחו לצאת מהמשרד עם תדמית חיובית במיוחד בשני העשורים האחרונים - רובם לא זכו לדבש, אלא להתגלגל בזפת ובנוצות על ידי התקשורת. וקשה לסמן שר אוצר שהשאיר חותם מיוחד על הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות. למעט אחד: ראש הממשלה הנוכחי - בנימין נתניהו.
לנתניהו הייתה כשר אוצר תפיסה כלכלית מאוד ברורה ומאוד מגובשת, שאפשר לתייג אותה כימין כלכלי, בעד הורדת מיסים כמנוע לצמיחה ומינימום של התערבות ממשלתית - גם אם זה מצריך ביצוע צעדים קשים, שהביאו בזמנו לביקורת על העמקת הפערים בחברה הישראלית. אמנם בטווח הקצר נפגע נתניהו מכהונתו כשר אוצר, כשבבחירות 2006 התרסק הליכוד ל־12 מנדטים בלבד, אולם בטווח הארוך יותר צעדיו זכו להערכה ואת ראשות הממשלה בשנת 2009 כבש לא מעט בזכות הטיקט של "מר כלכלה".
העובדה שנתניהו זכה להערכה על תפקודו כשר אוצר מרמזת על כך שהציבור כנראה מעריך יותר שרי אוצר מסוגו של נתניהו: "קשוחים", שלא מהססים להוציא לפועל צעדים שנחשבים לא פופולריים (קיצוץ בקצבאות למשל), מאשר שרי אוצר "נחמדים" שנוטים להיטיב עם הציבור ועלולים לשלם את המחיר מאוחר יותר. כמובן שבכל כהונה יש גם את המרכיב של עיתוי ומזל - כי תלוי איזו ירושה קיבלת, אילו תנאי כלכלה גלובליים שוררים באותה העת המשפיעים על ישראל ומה אורך הכהונה, כי כל צעד כלכלי משמעותי איננו משפיע מיד, אלא רק לאחר כמה שנים - כך בהחלט יכול להיות ששר אוצר אחר יקצור את הפירות שזרע קודמו.
תפקיד שר האוצר הוא תפקיד שקשה להחזיק בו לאורך זמן. שני שרי אוצר מהעשור האחרון - משה כחלון ויובל שטייניץ אמנם כיהנו במשך כ־4 שנים בתפקיד כל אחד (כחלון מכהן עד היום ומצהיר שירצה להמשיך גם אחרי הבחירות). יחד עם זאת, מבדיקה שערכנו עולה כי ב־30 השנים האחרונות כיהנו לא פחות מ־14 שרי אוצר, כאשר הכהונה הממוצעת עמדה על 21 חודשים, כלומר שנה ותשעה חודשים בלבד. לשם השוואה הכהונה הממוצעת של שר חינוך עמדה על 28 חודשים ושל שרי ביטחון על 31 חודשים, כמעט 50% יותר מאשר של שר האוצר.
תחת קדנציה ממוצעת קצרה יחסית קשה להותיר חותם, אך גם בקדנציה מלאה נראה כי זו עדיין משימה קשה. הדוגמה הטרייה היא כמובן כחלון. אפשר להתווכח על המדיניות של כחלון, אבל אי־אפשר להתווכח על כך שכחלון אכן עשה מאמץ ליישם את המדיניות שהבטיח לבוחריו בבחירות 2015, וביצע צעדים לטיפול בנדל"ן, בבנקאות (מהלכים שגם אם יניבו תוצאות נראה אותם רק בעוד כמה שנים) ולטובת מעמד הביניים, ובכל זאת בבחירות האחרונות הוא נפל מ־10 ל־4 מנדטים בלבד.
חשוב להדגיש: כשמנתחים את המקרה של כחלון, צריך לעשות זאת בזהירות. מפלגת כולנו שבראשותו נפלה בבחירות בעיקר כי הן התמקדו בשאלה "כן או לא נתניהו", וכך מפלגות שאינן סקטוריאליות או נותנות תשובה לשאלה הזו נפגעו. כמו כן בכל מערכת בחירות יש את ה"מרענן התורן" - בבחירות 2015 זה היה כחלון, וב־2019 הוא כבר לא היה טרנדי או הביא בשורה חדשה. צריך גם לזכור שלמעט תקופות של משבר כלכלי או אבטלה גבוהה, השיח הכלכלי לא עומד בראש סדר העדיפויות במערכת בחירות. בכל אופן נראה שהקדנציה של כחלון כשר אוצר לא חיזקה את מעמדו הפוליטי על אף שעשה מאמצים לעמוד בהבטחותיו לבוחרים.
תמונת המצב הנוכחית היא שהגירעון דוהר לכיוון ה־4%, כך שהבור בתקציב מגיע ל־20 מיליארד שקל לפחות. הקדנציה הבאה של שר האוצר תהיה מאתגרת יותר, תצטרך לכלול גזרות ותוכניות לטיפול בגירעון, ומי שזה לא יהיה (גם אם זה כחלון), הוא לא יוכל להיות שר אוצר נחמד וידידותי כמו כחלון. לכן לכאורה נראה ששר האוצר הבא לוקח על עצמו משימה של התאבדות פוליטית, אבל האם באמת זה המצב? או שאולי מדובר דווקא הזדמנות.
"אני לא מקבל את האמירה ששר אוצר הוא תפקיד כפוי טובה, ושמי שמכהן בו משלם מחיר פוליטי", אומר בשיחה עם "ממון" שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט. שוחט הוא משרי האוצר הבודדים שכיהנו בתפקיד בשתי קדנציות - בתחילת שנות ה־90 ולפני כעשרים שנה. "לוי אשכול היה 11 שנים שר אוצר ובשנים הכי קשות במשק, ובסיכומו של יום מעמדו היה חזק והוא הפך לראש ממשלה. גם פנחס ספיר נחשב לשר אוצר חזק, כיהן בתפקיד 7 שנים, והחליט מרצונו לפרוש אחר כך מהמערכת הממשלתית".
אבל ב־30 השנים האחרונות, כמעט באף מקרה התפקיד לא היווה מקפצה פוליטית.
"נכון שהיום שהמערכת הפוליטית השתנתה, וזה לא הימים שנמדדת על ביצועיך לאורך זמן. יחד עם זאת, אני גם יכול להעיד על עצמי - הייתי שש שנים שר אוצר, ואני יכול להגיד במלוא האחריות שבכל הסקרים שעשיתי וגם התוצאות שהשגתי בפריימריז במפלגת העבודה, מעידים על כך, שהממצאים עליי היו חיוביים ומעמדי הציבורי לא נפגע מהתפקיד. גם אם יש ביקורת על צעד כזה או אחר, הציבור יודע להעריך שר אוצר שחשוב לו שיהיה טוב למדינה גם במחיר של צעדים מכבידים. לעומת זאת, אני לא חושב ששר אוצר שרק מחלק לציבור יקצור על צעדים שכאלה הפירות".
היית חוזר לתפקיד הזה?
"חגגתי לאחרונה יום הולדת 83 אז זה פחות רלוונטי (צוחק), אבל אני יכול לומר שמאוד נהניתי מכל רגע ב־6 שנים כשר אוצר, ולא הייתי מהסס לחזור".
לחלק נכון את העוגה
המדיניות של כחלון הייתה לשחרר את החגורה, ולהעניק לציבור הטבות בדמות הפחתות מס, הטבות בתוכניות הנטו למיניהם וכמובן תוכנית מחיר למשתכן שהייתה אמורה לתת מענה לזוגות הצעירים הרוכשים דירות. "הציבור לא מעריך שר אוצר מתנחמד, בטווח הארוך הוא ייתן קרדיט דווקא לשר אוצר שמבצע מהלכים לא פופולריים, אך כאלה שתורמים למשק בטווח הארוך", אומר גורם המכיר היטב את משרד האוצר והמערכת הפוליטית.
"לכחלון הייתה הבטחת בחירות, והוא עמד בה: חילק כספים ולא העלה מיסים. אלא שהתפיסה הזו של 'לחלק לציבור' היא קצת ילדותית. אי־אפשר באמת לחלק, כל שקל שנותנים חייב להגיע ממקום אחר. ואז או שגובים מיסים כדי לממן את החלוקה הזו, או שהגירעון עולה, ותראו כמה מהר ראינו את המציאות הזו טופחת על פנינו", אומר פרופ' עומר מואב, מרצה לכלכלה בבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ווריק באנגליה, שגם כיהן בעבר כיועץ הכלכלי בתקופת שר האוצר יובל שטייניץ.
אז לפי מה שאתה אומר אין משמעות של חלוקת הכסף על ידי שר האוצר?
"ברור שצריך לחלק נכון את העוגה, ויש משמעות לקביעת סדרי עדיפויות בצורה עניינית ולא פופוליסטית. אבל לטעמי שר אוצר טוב, שגם יזכה להערכה הוא כזה שיבצע מהלכים קשים נגד קבוצות אינטרס שונות כגון יבואנים שהם מונופול. שר אוצר טוב הוא מי שמוביל רפורמות קשות שמעוררות התנגדות, ועושה צעדים כמו הפחתת מכסים במקומות מסוימים - זה צעד לא קל כי יש מי שנפגע מכך. אבל אלו צעדים שבסופו של דבר הם נכונים למשק".
למה אין בציבור הרחב הערכה לשר אוצר ש"מחלק כספים" לטובתו?
"שר אוצר שאומר שיש לו כסף עלול למצוא עצמו בבור בלי תחתית. כי אז כל אחד יראה כמה הוא נתן למטרה מסוימת, ויבוא וידרוש גם לעצמו. אי־אפשר לצאת מזה, הדרישות רק ילכו ויגברו, ואף אחד לא יהיה מרוצה".
מואב לא אופטימי לגבי העתיד: "יש בעיה, שנובעת מכך שהשיח הכלכלי הציבורי בישראל הוא שטחי ולוקה בחוסר הבנה ברוב המקרים. הפוליטיקאים שרוצים לרצות את הציבור ואת התקשורת ולשרוד פוליטית נכנעים לקבוצות אינטרס צרות ולגחמות בציבור. בדרך כלל רק כשיש משבר אמיתי, אז אפשר להוביל תוכניות וצעדים קשים, שיועילו לכלכלה בטווח הארוך".
מי יטפל בגירעון
אמנם אנחנו לא נמצאים כעת תחת משבר כלכלי קשה, אבל האווירה הכלכלית פחות חיובית וקיים גם איום של האטה כלכלית בעולם. ברור לכולם כי יש בעיה בנושא הגירעון שיש לטפל בה, ומבחינה הזו הוכשרה כבר הקרקע לגזרות כלכליות. על כן דווקא עכשיו תפקיד שר האוצר יכול להוות תפקיד אטרקטיבי.
הציבור יקבל יחסית בהבנה צעדים קשים שיבוצעו, ובהנחה שיבוצעו הצעדים הנכונים, יוכל שר האוצר להגיע בעוד ארבע שנים ולהתגאות כיצד שיפר את המצב. את כל הפוטנציאל של התפקיד צריך כמובן לשים תחת הערת אזהרה התלויה בהרכב הממשלה הבאה. ממשלה צרה תקשה על ביצוע צעדים קשים ותחשוף את שר האוצר ללחצים רבים למילוי דרישות קואליציוניות. גם סיטואציה של המשך חוסר יציבות פוליטי והליכה לבחירות תוך זמן קצר יחסית יקשו על שר אוצר להוביל מהלכים ארוכי טווח.
כחלון ממשיך להצהיר כי למרות הכל, הוא מעוניין להמשיך בתפקיד שר האוצר. אם אכן יהיה זה הוא, הרי שתהיה זו הפעם הראשונה מאז פנחס ספיר בשנות ה־70 ששר האוצר מכהן שתי קדנציות רצופות בתפקיד. אך גם אם יהיה זה כחלון, הרי שהקדנציה השנייה שלו תהיה שונה לחלוטין מקודמתה.
לפנייה לכתב/ת 
