תנו לבנימין נתניהו לקבל מימון

דחיית בקשתו לקבל ממקורב מימון להגנה המשפטית היא הוכחה שהמערכת מעוניינת שהוא יתמודד עם ההאשמות כשידו קשורה מאחורי הגב

שלמה פיוטרקובסקיפורסם: 25.06.19 , 10:30

ארכיון. נתניהו עם חברו ספנסר פרטרידג'(צילום: דוד רובינגר)

החלטת ועדת ההיתרים לדחות את בקשת בנימין נתניהו לקבל סיוע ממקורביו לצורך מימון הגנתו המשפטית בהחלט מבוססת מבחינה משפטית. ראש הממשלה לא עמד בהתחייבות שנתן פרקליטו לבג"ץ למסור לוועדה את כל המידע שנחוץ לה לצורך קבלת ההחלטה. בדיון בבג"ץ עלה בבירור שהוועדה תדרוש מנתניהו למסור פירוט על אודות מצבו הכלכלי ועל אודות הסכום שהוא מתכוון להוציא מכיסו לצורך מימון ההגנה המשפטית. עו"ד נבות תל צור אף התחייב בשמו למסור כל מידע שתבקש הוועדה, ואף שהוא כבר לא מייצג אותו זה לא אומר שההתחייבויות שנתן בדיון בבג"ץ בשמו הפכו ללא רלוונטיות. נתניהו, מצדו, בחר שלא להציג את המידע על מצבו הכלכלי, כך שמבחינה טכנית אין ספק שהוועדה צודקת.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

גם טענותיו בנוגע לאפליה בינו לבין נאשמים אחרים בפרשיות דומות כנראה שאינן מבוססות די הצורך. נתניהו לא הצליח להצביע על מקרה שבו שר מכהן קיבל אישור להסתייע בתרומות של מקורבים לצורך הגנתו המשפטית. נכון, נאשמים רמי מעלה בפרשיות שחיתות קיבלו סיוע ממקורבים, אולם זה הגיע כאשר כבר לא כיהנו במשרותיהם. נראה שראש הממשלה לא מתכוון להתפטר כרגע, וגם אין סיבה שיעשה זאת, וכך להחלטה להמשיך לכהן יש מחיר.

אלא שההיבט הטכני-משפטי הוא לא כל הסיפור. סוגיית המימון היא בראש ובראשונה ציבורית. ההבחנה הזו עולה בבירור גם מהחלטותיה השונות של ועדת ההיתרים. ומן הבחינה הציבורית, נדמה שוועדת ההיתרים עשתה שגיאה גדולה. בסל השיקולים של מראית העין הציבורית היא לקחה בחשבון רק סוג אחד של שיקולים, זה הנוגע לדרך שבה נתפסת קבלת טובות הנאה כספיות על ידי איש ציבור בכיר.

הוועדה הסתכלה רק על הצד הזה של התמונה וגילתה עיוורון מוחלט להיבט של אמון הציבור בהוגנות של המערכת כלפי נתניהו. חברי הוועדה לא לקחו בחשבון איך החלטתם מתפרשת אצל תומכי ראש הממשלה, שמקבלים את הרושם כי מישהו מנסה למנוע מראש הממשלה את האפשרות להגן על עצמו כיאות.

התחושה שהיחס שמקבל נתניהו ממערכת המשפט סביב הפרשיות שבהן הוא חשוד אינו הוגן איננה חדשה. ראשי מערכת המשפט מודעים לתחושה הזו, ובהחלט גם עושים מאמצים מסוימים לפוגג אותה. בהקשר הזה צריך לראות למשל את החלטתו הראויה של היועץ המשפטי לממשלה להעניק לעורכי דינו של נתניהו ארכה נוספת לצורך ההיערכות לשימוע בעניינו.

ההחלטה לא לאפשר לנתניהו לקבל סיוע כספי ממקורבים לצורך מימון הגנתו המשפטית פועלת בדיוק בכיוון ההפוך: היא מהווה בעיניהם של אוהדיו עוד הוכחה לכך שהמערכת מעוניינת שהוא יתמודד עם ההאשמות נגדו כאשר ידו האחת קשורה מאחורי הגב.

אמנם אין קשר הכרחי בין עלות חקירה ואישום לבין עלות הגנה איכותית, ועדיין התחושה היא שיש חוסר פרופורציה בין המשאבים הציבוריים הרבים שהושקעו על ידי המדינה בחקירה, על שלביה השונים, ובין הסכום שמרשים לנתניהו להוציא לצורך ההגנה.

אמון הציבור במערכת לא יושג בנאומים נמלצים של היועץ המשפטי לממשלה ושל פרקליט המדינה. הוא יושג קודם כל ביצירת תחושה שהמשחק המשפטי הוא הוגן. זה לא מה שקרה בהחלטת ועדת ההיתרים מאתמול.