מה החלום של המתבגרים? זו התשובה הנפוצה

"מה החלום שלך?" זו שאלה שאני מקפיד לשאול כל שנה כל אחד מהתלמידים שלי בגילאי 16-17. התשובה הנפוצה ביותר שאני מקבל היא פשוטה - "אין לי", "לא יודע", "לישון". היכולת שלנו לחלום, ועוד יותר חשוב מכך - היכולת לתכנן איך להגיע לשם היא קריטית והיא תוכנית חינוכית מהמעלה הראשונה.

בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה מאוד מעניינת ומטרידה - גל של דיכאונות ובעיות נפשיות של תלמידים, דווקא במהלך החופש הגדול. נכון, הם יוצאים לחופש בשמחה רבה, מיד הופכים את היום ואת הלילה ומתמכרים למחשב ולפלייסטיישן.

לא מלמדים את הילדים לתכנן קדימה(צילום: shutterstock)

מסתבר שלאורך זמן זה פתרון לא מספיק טוב, ואחרי חודש וחצי אנחנו רואים אצל הרבה תלמידים את תחושת הריקנות, השעמום, והבעיה שמייצרים חיים ללא מסגרת ומטרות ברורות. בעיה דומה אפשר לראות אצל חיילי צה"ל שסובלים מדיכאונות פעמים רבות דווקא אחרי השחרור מהצבא. בשני המקרים זו בעצם אותה תופעה וגם המקור שלה זהה - אנחנו לא מלמדים את הדור הצעיר לתכנן קדימה.

תוכנית פעולה

"מה התכנית שלך?" אני שואל את התלמידים שלי, וזו השאלה החשובה ביותר. "את רוצה כסף? מצוין. עכשיו את יושבת ואנחנו כותבים תכנית עסקית איך את בחודשיים וחצי חופש חוסכת 4,000 שקלים, בואי נייצר מטרה ברורה ותכנית פעולה מעשית כדי להגיע אליה".

זו הבעיה, הם מגיעים לגיל 17, אחרי 11 שנים בבית הספר, ולא יודעים לכתוב תכנית פעולה. היכולת של כל אחד מהילדים שלנו לייצר תמונת עתיד במה שחשוב לו, ולהבין מה ההשלכות המעשיות של התמונה הזו מחר בבוקר, זו יכולת קריטית למימוש העצמי ולאושר שלו.

קראו עוד:

איך למנוע מהילדים להסתבך בחופש הגדול

"מתנתק מהטלפון כשאני נכנס הביתה"

17 דברים שלמדתי כמורה

זה נכון לכל תחום, היא רוצה להיות רקדנית יותר טובה? הוא רוצה להיות כדורגלן בקבוצה רצינית? היא רוצה להתגייס ל-8200? לא משנה מה רוצים, כל עוד רוצים משהו. השאלה החשובה היא פשוטה - מה התכנית? בהעדר מענה חינוכי של המערכת הפורמאלית זה נשאר אצלנו, ההורים. אל תאפשרו לילדים שלכם לצאת לחופש בלי שיש להם תוכניות. זה לא חשוב רק לאושר ולבריאות הנפשית שלהם בחופש הקרוב, אלא שריר שהם חייבים לפתח כדי להצליח בכל מה שירצו בחיים.

תכנון קדימה הוא שריר

וזו הבשורה האופטימית, תכנון קדימה הוא שריר. תארו לעצמכם שאדם שלא התאמן מעולם הולך לחדר הכושר ומנסה להרים משקולות במשקל 60 קילו, סביר להניח שהוא יכשל בצורה מחפירה. אבל זה רק הגיוני, כי הוא לא התאמן, הוא לא בנה את היכולת. רוב האנשים, אם נבנה להם תכנית אימון, ירימו בסופו של דבר 60 קילו. זה בדיוק העניין עם יכולות תכנון קדימה.

מתחילים בפעולות פשוטות(צילום: shutterstock)

כשאני שואל תלמיד שלי "מה אתה רוצה עוד שנה?" הוא בהרבה מקרים מסתכל עליי בעיני עגל, זה משקל כבד מדי, הוא עוד לא יודע להרים אותו. "בעוד חודש?" הוא עדיין לא מבין מה אני רוצה, "היום בערב?" הנה משקל שהוא יודע להרים, והוא ואני מתכננים את היום בערב. בדיוק כמו בחדר הכושר, אני מתחיל בלאמן אותו להרים משקלים שהוא כרגע יכול להרים. אבל הם מדהימים הילדים שלנו. לוקח להם בדיוק חצי שנה של תרגול עד שהם מתכננים שנה קדימה בלי בעיה בכלל.

תנו להם לתכנן

מערכת החינוך לא מלמדת את זה, אבל אנחנו ההורים חייבים להבין שיש דברים שהם חשובים מדי מכדי שרק נפנה אצבע מאשימה, מוצדקת ככל שתהיה, אנחנו פשוט צריכים לדאוג שהם יקרו. אנחנו חייבים לבנות עבור הילדים שלנו את חדר הכושר התכנוני הזה.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

תנו להם לתכנן את הטיול המשפחתי או לפחות חלקים ממנו, תנו להם מסגרת תקציבית ואת מגבלות הטיול (אזור גיאוגרפי, אמצעי תחבורה, אפשרויות לינה וכו'), אבל זו רק דוגמה אחת. הם יכולים להתחיל בדברים יותר פשוטים כמו לתכנן את ארוחת הערב, או את שבת בבוקר המשפחתי או אפילו שעה שבועית עם אבא שהיא רק שלו, בלי שאר האחים, והוא אחראי לכל מה שקורה בה.

כמובן, כמו בהרבה תחומים אחרים, נכון להתחיל בדוגמה אישית. שתפו את הילדים שלכם בתכנונים שלכם - "מה אתם מתכננים ליום ההולדת של אמא?", "איך נראה תכנון התקציב המשפחתי?" ואם נדבר על מה שקורה לנו עכשיו, זאת הזדמנות מצוינת לתכנן עם עצמכם ויחד עם הילד איך הופכים את החופש הגדול שפרץ פתאום מחירום מתמשך, לכזה שבא עלינו באמת לטובה.

חופש שמח לכולנו.