תומר טל (40) היה על סף הגשמת חלומו הגדול להיות שחקן. הוא בדיוק התקבל למחזמר "הלהקה" של תיאטרון הבימה ונבחר לככב בקמפיינים פרסומיים. תאונת אופנוע שהביאה לקטיעת אגודל בלמה את הכול.
"זה היה ב-2006", משחזר טל, "הייתה לי תקלה באופנוע ועצרתי בצד הדרך. שימנתי את השרשרת בזמן שהמנוע עבד. הבד של השרוול שלי נתפס ומשך את היד שלי לכיוון גלגל השיניים. הצלתי את היד שלי כשמשכתי אותה, אבל האגודל שלי נתלש. משם רצתי עם האגודל בבקבוק קרח לבית החולים".
תומר טל התמודד עם אחד הכאבים החזקים בעולם
תלישת אגודל כף ידו של תומר גרמה לו לפגיעה עצבית. הקטיעה הברוטאלית שיבשה את פעולת מערכת העצבים של האיבר הרגיש. המערכת העצבית של תומר החלה לשלוח ללא הרף אותות של כאב מתפרץ למוחו.
תסמונת הכאב האזורי המורכב שממנה סובל טל, או בקיצור CRPS, היא אחד המצבים הרפואיים הכואבים ביותר הידועים למדע. בחלק מדירוגי הכאב ניצבת התסמונת בראש הרשימה המפוקפקת – כואבת יותר מחבלי לידה ראשונה ללא אלחוש, מייסרת יותר משבר מורכב בעצם או מעבר אבן מהכליה אל דרכי השתן.
בניגוד למצבים רפואיים כואבים אחרים, הכאב שנגרם לחולי CRPS אינו חדל, ולרופאים יש מעט מאוד להציע לחולים – הטיפול שניתן הוא בסימפטומים, ונועד להפחית את רמת הכאב שחשים החולים. ברובם המוחץ של המקרים התסמונת אינה בת ריפוי. הייסורים של הלוקים בה כה כבדים עד שהתסמונת ידועה בעולם גם כ"מחלת המתאבדים", בשל השיעור הגבוה של חולים ששמים קץ לחייהם.
הגורמים לפגיעה העצבית הם מגוונים – החל מלחץ שמפעיל גידול סרטני על מערכת העצבים, נזק עצבי שנגרם כתוצאה ממחלה זיהומית או פגיעה כתוצאה מחבלה או ניתוח.
קראו עוד:
טל חשב תחילה שהכאב יעבור, אבל כפי שהוא מתאר "הכאב פשוט נתקע, זו תחושה נוראית של חוסר אונים. גיליתי שאני סובל מכאב עצבי. מערכת העצבים של כף היד שלי השתבשה, ומהבוקר עד הערב היא משדרת למוח שנפצעתי עכשיו בכל סוגי הפציעות הכי נוראיות שיכולות להיות. תחושות של שריפה, תלישה וניסור ישירות למוח, בלי קשר למה שקורה עם היד בפועל. זה כמו לעבור טיפול שורש או ניתוח בלי הרדמה. הגוף והנפש לא מסוגלים לחיות עם דבר כזה. CRPS זה לשכב ממוטט ובוכה על הרצפה. כל הגוף שלך רועד מרוב כאב. אתה רק מייחל למוות. רוב האנשים עם CRPS לא מתפקדים – הם לא יכולים לעבוד או לקיים חיי משפחה רגילים. זה קיום בלתי נסבל".
אל האודישנים של המחזמר של הבימה הגיע תומר כשידו עדיין חבושה. "התחננתי שייתנו לי להיכנס לאודישנים האחרונים", משחזר השחקן לשעבר. "שיחקתי בכמאה הצגות, אבל הכאבים והתרופות הנרקוטיות לשיכוך הכאב לאט-לאט מוטטו אותי".
כדי להתגבר על הכאב הבלתי פוסק החל תומר להשתמש בתרופות נרקוטיות רבות עוצמה. "כשהשתחררתי מבית החולים הרופאים רשמו לי תרופות אופיאטיות עבור הכאב. לא הבנתי אז עד כמה התרופות הללו ממכרות והרסניות. עם הזמן תופעות הלוואי של התרופות הלכו והחמירו. ההשפעה של התרופות הלכה והידלדלה. אנשים בסביבה הקרובה אליי הבחינו בהידרדרות שלי, אבל אני לא שמתי לכך לב".
תרופות אופיאטיות לשיכוך כאב הן תרופות שתפקידן לדכא את מערכת העצבים המרכזית של הגוף. הן מופקות משרף פרג האופיום, המשמש גם לייצור הרואין, או מאופיואידים סינתטיים. תופעות הלוואי של התרופות האופיאטיות הן מגוונות וקשות. גוף האדם מפתח עם הזמן סבילות להשפעת התרופות, דבר שמצריך מהמשתמשים בתרופה להגדיל עוד ועוד את מינונה. חלק מהחולים יפתחו תלות נפשית ופיזית בתרופה.
התמכרות לתרופות משככות כאב היא תופעה שמעוררת דאגה רבה בקרב ארגוני בריאות בעולם. בחודש אוקטובר האחרון הגדיר נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, את העלייה החדה בשימוש בתרופות בארצו כ"מצב חירום לבריאות הציבור". מספר מקרי המוות הקשורים למשככי כאבים בארצות הברית הוכפל פי ארבעה מ-2014 עד 2016, שבה מתו כ-19,500 אמריקאים משימוש במשככי כאב.
גם בארץ נמצאת צריכת משככי הכאב הנרקוטיים בעלייה מטרידה ביותר – דו"ח של ארגון הבריאות של מדינות OECD שפורסם בחודש שעבר חשף כי שיעור נטילת משככי הכאב האופיאטיים זינק ביותר מ-100% בשלוש שנים. העלייה החדה בצריכה אף הובילה את משרד הבריאות למנות ועדה שתבחן את הגבלת השימוש באופיאטים הממכרים כדי למנוע את התפשטות התופעה.
תומר מתאר את תופעות הלוואי ההרסניות של התמכרות למשככי כאב: "אלו שנים אבודות מבחינתי. אתה הופך להיות אדם קדמון. הכאבים לא נותנים מנוח – הם מזנקים עליך מהרגע שאתה פוקח עיניים ועד הרגע שאתה סוגר אותם, אם אתה מצליח לסגור אותן בכלל. אדם שסובל מכאב עז יעשה הכול כדי להעלים אותו. הוא יותר חזק מכל תחושה אחרת. אין לך חיים. אתה תעשה הכול לאלחש אותם.
"זה סם מאוד-מאוד מסוכן שגרם להרבה מוות בחברה המערבית, ואתה לא יודע את זה. ההשפעה מתחילה לדעוך אז אתה חוזר לרופא ואומר לו שהתרופות כבר לא עוזרות לך, אז הוא נותן לך משהו יותר גרוע. אתה חוזר אליו עוד פעם ועוד פעם, כל פעם שהתרופות מפסיקות לעזור, עד שאתה כבר לא עומד על הרגליים. התחננתי להבימה שיפטרו אותי. אמרתי להם שאני לא מסוגל לתפקד יותר. כל הזמן בכיתי. צעקתי על שחקנית. הפכתי להיות אדם אחר. אתה מתחיל לסבול מוורטיגו, דיכאון, בעיות בזיכרון, אתה חלש, תוקפני ועצבני. אתה לא יודע שאתה מקבל הרואין או מורפיום ובעצם הפכו אותך למכור. התרופות שינו אותי כבן אדם. היעילות שלהן כמעט אפסית, והסיכוי להיגמל מהן הוא מאוד נמוך. אם תרצה לרדת מהתרופות האלה, החוויות שאתה תחווה הן קיצוניות. אתה מרגיש גמור. ואז אתה תחזור לתרופה. הן לקחו לי את כל מה שעבדתי עליו עשר שנים".
ההתמכרות למשככי הכאב, כך מתאר תומר, גרמה לו לעזוב את המקצוע שבו חלם להצליח מגיל 15. "זה עצב שנשאר איתי לכל החיים", משתף תומר. "זה היה מאוד עצוב שאיבדתי את התפקיד בגלל ההתמכרות, זה היה חלום חיי. אהבתי את העבודה שלי. לעבוד בעבודה שאתה אוהב זה דבר נדיר - יכולתי לעשות אותה גם בלי שישלמו לי. התרופות האלה נתנו לי מכה כל כך חזקה שלא הצלחתי להתרומם ממנה. הכלי של שחקן זה הגוף שלו. כדי להיות שחקן צריך אנרגיה, וכשהכאב תוקף הוא מרוקן לך את כל האנרגיה. כשאני לא מאולחש אני רואה רק שחור, המחשבות הן רק שחורות. הכאב הוא כל כך בלתי נסבל שאתה רק רוצה למות".
קרש ההצלה של תומר, שמשה אותו מתהום ההתמכרות, היה צמח הקנאביס. לדבריו, באמצעותו הוא הצליח להפחית בתרופות הנרקוטיות עד שנגמל, ובעזרתו הוא הצליח להפחית את רמת הכאב. תומר מספר כי הוא החל להשתמש בקנאביס אחרי שחווה אירוע טראומטי במהלך שירות מילואים בחומת מגן. "הייתי סמוך לצומת שהתפוצץ בו מחבל מתאבד. רק בדיעבד הבנתי שהחוויה הזו גרמה לי לפוסט-טראומה. באותה תקופה התחלתי לעשן חשיש. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי עם סמים, עד אז הייתי אנטי-סמים. החשיש הרגיע אותי. אפשר לומר שהתרופה מצאה אותי.
"הייתי בחזרות של המחזמר 'הלהקה', וכמה מהשחקנים עישנו ג'וינט", מוסיף תומר. "אני עישנתי ג'וינט שהכנתי מחשיש. הם נתנו לי לעשן ממה שהם הכינו. פתאום הייתה לי שמחת חיים. הרגשתי לראשונה זה הרבה זמן שאני מקפץ. ישר הרגשתי שזה עוזר לי.
"הייתי בין הראשונים בארץ שקיבלו אישור לקנאביס רפואי", הוא מגולל. "אמרו לי 'קח, תגדל קנאביס, אנחנו לא מבינים בזה אבל זה יכול לעזור'. הפחתתי מהתרופות עד שנגמלתי לחלוטין. הרגשתי שזה פשוט עובד. תחושה שאני חוזר לחיים. התחלתי להבין בקנאביס יותר ויותר. התחלתי לנקות רעלים מהגוף שלי, ואז גם מהמזון שלי. התחלתי לחיות חיים בריאים ונקיים.
"הפכתי להיות מדריך ב'תיקון עולם'. לקחתי את האוטו של אבא שלי, הסתובבתי בכל הארץ והסברתי לאנשים איך לטפל בעצמם. אמרתי להם 'קחו קנאביס, תעברו את הגמילה. אם יש לכם בעיה תתקשרו אלי. תכינו חמאה, תעשנו, תאדו כשאתם חשים שמגיע קריז'. ראיתי איך אנשים נגמלים וחוזרים לחיים תוך חודשים ספורים. הרגשתי שליחות. עזרתי להרבה חולי כאב. אף אחד לא מבין אותנו. במקרה הטוב הם מגיעים לרופא שמאמין ורוצה לעזור להם, אבל הם לא תמיד יודעים איך. הצלחנו לעזור זה לזה. אני מבין מה עובר אדם שסובל מכאב. אני יכול להסביר לו איך אני יצאתי מזה, יש אפשרות להינצל".
טל מלין כי המדינה מקשה עליו ועל חולים במצבו לקבל את הטיפול האולטימטיבי עבורם: "עצם זה שכופים על מבקשי אישור לקנאביס רפואי להוכיח שהם ניסו טיפול בתרופות נרקוטיות ממכרות מציב את החולים בסיכון גדול להתמכרות. כבר עשור שמשרד הבריאות מוביל רפורמות שרק מקשות על החולים. אני מאמין בזכות של חולים לקבל קנאביס רפואי בתור טיפול של קו ראשון. התרופות האופיאטיות הורגות. רוב החולים בארץ מקבלים קנאביס באיכות לא טובה. מספקים לאנשים קנאביס עם עובש ובעל השפעה דלה. במקום ללכת קדימה הולכים אחורה. כל הרפורמות רק נכשלו, לכן אני מאמין בלגליזציה.
"כיום אני מאושר", מציין תומר. "התחתנתי לפני חודשיים, ואני חי חיים בריאים ומלאים. אני רץ פעמיים בשבוע ומתפרנס בכבוד. אני משקיע הרבה אנרגיה בשיקום שלי. אני גם שמח על ההזדמנות לעזור לאחרים. כל הרפש והדברים הפגומים שנתקלתי בהם בדרך גרמו לי לרצות לפעול. יש פה תקלה בהבנה של חולי כאב. יש תקלה עם ביטוח לאומי ועם היחס לטיפול. כל תקלה שאני נתקל בה גורמת לי לחפש איך לתקן".
גם על חלומו הישן להופיע על במות תומר לא ויתר. "אני מאוד מתגעגע להיות שחקן", הוא משתף, "בשנה וחצי האחרונות אני עושה צעדים בכיוון והולך לפעמים לאודישנים. זה מאוד קשה לי. אני מנסה להגשים כמה חלומות. אני מפיק סיפוק רב מלעזור לאנשים במצב שבו אני הייתי. אחד הדברים הכי חכמים ששמעתי היה כשרופא אמר לי שאסור להשלים עם הסבל, חייב להיות פתרון. והוא צדק - לכל קושי יש פתרון. צריך רק למצוא אותו".
