השבוע ציינתי שלושה חודשים מאז שהחבר האחרון שלי נפרד ממני. אומנם היינו רק חצי שנה יחד, אבל אני עדיין מתקשה להמשיך הלאה. חברים שלי לא כל כך מבינים את הגעגוע שאני חשה.
הם מביטים בי במבט גדוש רחמים ואומרים: "מה, עדיין לא התגברת עליו?" או "אל תהיי כל כך דרמטית! אפילו לא שרדתם שנה", ובינינו, הם צודקים. מנקודת מבט רציונלית מזמן הייתי צריכה לעבור הלאה, והאמינו לי שאני ממש מנסה. אני אפילו יוצאת לדייטים, אבל מדי פעם עולה בי תחושת מחנק.
אני מנקה את הבית שלי באטרף, הופכת מגירות כאילו שאני מנסה לחפש משהו שאבד, כשלמעשה אני מחפשת אותו, את האקס שהביט לי בעיניים, אמר לי משהו אחד ושבוע אחרי זה נפרד ממני. אתם מבינים? קבלתי מגרפה לפרצוף ועדיין אני... נו, איך קוראים לזה? מתגעגעת! אני מתגעגעת אליו! אבל למה אני בדיוק מתגעגעת? "געגוע הוא אחד הרגשות החזקים ביותר שיש לנו", מסבירה ד"ר ליאת אדרי, מומחית לביולוגיה רפואית. לדבריה, בספרות המדעית געגוע נחשב להתרפקות נוסטלגית על העבר.
כדי להמחיש זאת היא מזכירה מחקר שנערך ב-2016, ובו חוקרים ערכו סריקות מוח לאנשים שחשו נוסטלגיה, וגילו שקיים קשר ישיר בין זיכרונות נוסטלגיים למשמעות רגשית. כלומר, לגעגוע. "כאשר תחושת הנוסטלגיה עלתה אצל הנחקרים", היא מסבירה, "מוחם של האנשים הנסרקים הראה פעילות בזיכרון ובחלקים המתגמלים אותנו - המוליך העצבי דופמין הופרש במידה רבה, ונרשמה במוח תגובה חיובית. ובגלל שהורמון הדופמין אחראי על התגמול של אותן תגובות חיוביות, ההתרפקות על העבר עם אותו אהוב ותחושות הגעגוע אליו ממכרות וקשה לנו להיגמל מהן".
אתם מבינים? אהבה והתאהבות הן כמו קוקטייל הורמונים משובח. יש לנו שם טסטוסטרון, אסטרוגן, דופמין, אוקסיטוצין וסרוטונין. ד"ר אדרי מכנה את זה "הביוכימיה של האהבה". כל אלה אחראים לזה שנתמכר לאהבה, לאדם שמולנו, וכשאחד הצדדים נמצא בתהליך ההתמכרות בגלל כל ההורמונים המתוארים ואותה התמכרות נקטעת באכזריות, צץ בתוכנו געגוע שהוא בלתי ניתן לשליטה. חשבו על מכור לסמים שלא מקבל את מה שהוא רוצה. הוא נכנס להתקף קריז ומשתוקק בכל גופו לסם הזה, אף על פי שהסם לא עושה לו טוב בשום צורה.
"לא תמיד הגעגוע הוא חיובי", מבהירה אדרי. "לעיתים געגוע מעלה בנו רגשות אחרים, של כעס או עצב. מחקרים מראים שכשאנחנו נפרדים מאדם, בין אם זו פרידה מבן זוג או אובדן בעקבות מוות, אנשים אשר מראים נטייה גדולה יותר לעצב הם אלה שנוטים לחוות את הגעגוע בעוצמה חזקה יותר".
"אחד הדברים שהכי כואבים לנו הוא להישאר לבד, להיעזב על ידי אנשים משמעותיים ואהובים עלינו", אומרת יוספה שירת, מטפלת זוגית ומשפחתית הבוחנת את הגעגוע מנקודת מבט רגשית וטיפולית. "הגעגוע עצמו הוא מושג פנטזיונרי", היא מוסיפה. "הוא מבטא כמיהה לאחדות וביטול של הנפרדות. בגעגוע קיימת הנחה שהיה משהו שלם ומושלם שאבד לנו. אנו מגלים סדקים שלא רצינו לראות, וקשה לנו לשאת אותם".
כשאני מספרת ליוספה שכדי להילחם בגעגוע החלטתי למחוק את כל התמונות המשותפות, להשמיד את ההודעות ולהשליך לפח הזבל את המתנות והמחוות הקטנות, היא עונה לי שזו תגובה נורמלית לחלוטין. "עלייך לקבל את הגעגוע שאת מרגישה, על כל הכאב המטורף שלו. אלה רגעי כאב שבאים והולכים, ואם זה לא הופך לגעגוע פתולוגי ואובססיבי, זה בהחלט טבעי".
אני מניחה שכל עוד לא הלכתי לבית שלו וריססתי את דלתו בגרפיטי, מצבי עדיין תקין. "הגעגוע מעורר עצבות, ייסורים והתענגות בו-זמנית", היא אומרת. "אני יכולה לעצום את עיניי וממש לפנטז מפגש עם אדם שאבד לי, עם אדם שנפרד ממני ועם אדם שנטש אותי, ובכך אני מחזירה אותו לתוכי, מחיה רגעים מושלמים ושלמים".
"אנשים יכולים להתענג יחד על הסבל שבגעגוע", היא מנסה לעודד אותי. "ונכון שגעגוע זה עניין כואב, אבל הוא גם כוח שביכולתו לפתח ולהניע אותנו לעשייה". יש בזה משהו. הרי לולא הגעגועים, מי בכלל היה כותב שירי אהבה? זה גם מסביר למה לא מעט אקסים חוזרים זה לזרועות זה - כי הם מתגעגעים! זה ברור!
אם זה מנחם, תשמחו לגלות שישנן שיטות שיעזרו לכם להחליש את עוצמת הגעגוע, ואפילו לשכוח לרגע קל שהוא בכלל קיים. הראשונה היא הימנעות: ד"ר אדרי מציעה להימנע מלפגוש את מושא הגעגוע. "הימנעות עוזרת לתהליך הגמילה. אפשר ממש להכין תוכנית של '12 צעדים' ולספור את הימים שבהם נמנענו מכל היתקלות או מחשבה על האקס. אני ממליצה להימנע מהליכה למקומות שאת יודעת מראש שהוא עתיד לשהות בהם, ומהאזנה לשירים שמזכירים לך אותו".
שיטה נוספת לפי ד"ר אדרי עוסקת בהסחת דעת - "הסחות דעת, בעיקר חברתיות כמו ללכת לסרט (עם עדיפות לקומדיה) או לצאת לבית קפה עם חברים, שלאו דווקא קשורים למי שאנו מתגעגעים אליו או מכירים אותו, הן דרך טובה להתמודדות עם הגעגועים ולגמילה מהם", היא אומרת. השיטה השלישית היא ליצור תהליכי למידה חדשים למוח שלנו שיסיחו את הדעת מהמחשבות: "להירשם לאיזה חוג מגניב שיעניק למידה חדשה למוח וינעים את זמננו, או למצוא איזה אתגר או פרויקט חשוב שתמיד רצינו להצטרף אליו - משהו שיעורר בנו השראה כמו פרויקט חברתי או התנדבות. זה מספק תעסוקה, וזה משהו לחיים שהוא מעבר לגעגוע.
"גם הבודהיזם יכול לעזור לסובלים מגעגועים לאקס", מוסיפה ד"ר אדרי. "לפי הבודהיזם, המפתח כדי להיפטר מכמיהה לדבר מה הוא פשוט להפסיק להתגעגע אליו. זה קשה בדיוק כמו להפסיק לחשוב, אך אימון בבודהיזם ומדיטציה כדרך חיים בהחלט יכול לעזור". אבל נראה שהשיטה המצחיקה ביותר בגמילה מגעגועים לאקס היא פשוט לסתום את האף: "ממצאים מדעיים מוכיחים כי חוש הריח הוא התחושה החזקה ביותר שיש לנו וקשורה ברגש, עקב הקשר הישיר בין האף שלנו למערכת הלימבית - אותו אזור במוח שנחשב למושב הרגשות", היא אומרת. זה בהחלט מסביר את הרגעים האלה שבהם מישהו עובר לידנו ואנחנו מיד נזכרות באקס שלנו, שנהג להשתמש באותו בושם בדיוק.
ומה מציעה יוספה? "נתחו את הגעגוע", היא אומרת. "שאלו את עצמכם למה אתם בעצם מתגעגעים, ולמי אתם באמת מתגעגעים? אולי אתם בכלל מתגעגעים לעובדה שהייתם בזוגיות, ולדברים הנעימים שזוגיות טומנת בחובה? תופתעו לגלות שדווקא בעת התשובות תיזכרו בדברים הפחות נעימים שלא אהבתם בזוגיות האחרונה שהיתה לכם או בפרטנר הקודם, ויותר מזה", היא מוסיפה, "ככל שתשאלו יותר שאלות, כך תבהירו לעצמכם מה חסר לכם: האדם שהיה איתכם או מה שהוא סימל עבורכם".
את הטיפ הנוסף שלה היא מכנה "קופסת הכעס" - "אומנם מדובר בשיטת טיפול לקהל יותר צעיר כמו ילדים", היא מסייגת, "אבל גם כאן זה רלוונטי - קחו קופסה ותשליכו לתוכה חפצים, מחשבות שתכתבו על דף, תמונות וכדומה, ושחררו מהכעס ומהזעם שהצטברו אצלכם כתוצאה מתחושות הגעגוע. ותדברו על זה - תחפרו לקרובים אליכם או למטפל, הביעו את התחושות שלכם, תארו אותן, ממש תפרקו מן הלב".
אז כן, להתגעגע זה נורמלי ואנושי, וכפי שהמליצו לי שתי המומחיות - זה בדיוק הזמן להשקיע ולצמוח מתוך כאבי הגעגוע. איך אומרת הקלישאה? הכול זה עניין של זמן, אבל בינתיים קחו גלשן, התנדבו עם בעלי חיים ותעשו כל דבר שימקד את הראש שלכם בדברים חדשים. מי יודע, אולי על הדרך גם תפתחו את הלב למישהו חדש.
