טקסט מטוקיו, לוגו מאינדונזיה: החברה שמורכבת מרבע מיליון פרילנסרים

בבוקר יום חמישי לפני שבועיים התייצבו אנשי חברת פייבר (Fiverr) בבניין הבורסה לניירות ערך בוול־סטריט ומיתגו לו את הצורה כמיטב המסורת: שלטי ענק של החברה נתלו, הלוגו שלה התנוסס בגאון על כל מסך, והתיעודים זרמו לרשת, כולל סלפי של אחד המייסדים עם פיטר טוכמן, הברוקר המבוגר הצבעוני והכי מצולם ברצפת המסחר של וול־סטריט שהפך כבר לכוכב. 

החברה הנפיקה באותו בוקר 17.7% ממניותיה לציבור במטרה לגייס 110 מיליון דולר. הפתיחה הייתה מזהירה בהחלט והמניה זינקה ב־90% ביום הראשון. למחרת נרשמה ירידה של 21%, מה שהסתכם בעלייה של 50% בסך הכול ביומיים, לשווי של כמעט מיליארד דולר. ביום רביעי השבוע היה שווי החברה כ־900 מיליון דולר. 

את פייבר יסדו מיכה קאופמן, עורך דין שאחרי שבע שנים בתחום חצה את הקווים אל ההיי־טק, והיזם שי וינינגר, שב־2014 עזב את פייבר לטובת הקמת חברת הביטוח הדיגיטלי למונייד. קאופמן הוא מנכ"ל החברה. הרעיון: זירת מסחר שתפגיש בין פרילנסרים ממגוון תחומים לבין לקוחות מכל העולם. ב־2010 הושק האתר של פייבר, בו הציעו פרילנסרים שונים את שירותיהם תמורת מחיר קבוע מראש של 5 דולרים. 

מאז בוצעו דרך האתר יותר מ־50 מיליון עסקאות בין פרילנסרים לבין לקוחות שזקוקים לשירותיהם. כיום רשומים בו פרילנסרים מיותר מ־160 מדינות – מעצבים גרפיים, מתרגמים, מתכנתים, אנשי שיווק, יועצים פיננסיים, ועוד ועוד – יותר מ־200 קטגוריות שונות של שירותים, שהמשותף לכולם הוא שניתן לספק אותם דרך האינטרנט בצורת קובץ דיגיטלי המועבר באמצעות אתר החברה. 

ב־2015 נפתחה בפני המוכרים האופציה לתמחר את שירותיהם כראות עיניהם (במקום 5 דולרים כמקודם), כשהחברה גוזרת עמלה של כמה אחוזים על כל עסקה גם מהמוכר וגם מהקונה.

דווקא בסוגיה שרבים אחרים בררנים מאוד לגביה – הזמנה לחתונה – אנטולי איידלמן (34) מנהריה בחר להפקיד את המושכות בידי מעצב מפייבר. "עשינו הזמנה מתנגנת, שעלתה לנו 15 דולר, וכולם ממש התלהבו ממנה", הוא מספר. "מעצב הכניס את השמות שלנו לתבנית שהוא הכין, הוספנו לזה מוזיקה דרך פרילנסר אחר מפייבר, ואז הלכנו עם הקבצים לבית דפוס שחיבר הכול יחד". 

איידלמן לא השתמש בפייבר רק כלקוח פרטי. הוא מנהל מיזם בשם "החשדניסטים" שנותן שירותי שיווק, פרסום וקידום ליזמים שעובדים דרך הרשת, ומשתמש בפייבר גם לצורך עבודתו זו: "פייבר בשבילי זה מיקור חוץ. אני בונה אפליקציה וצריך תרגום ליפנית? בפייבר אני תוך שנייה מזמין תרגום ויכול לקבל אותו תוך כמה שעות. אם הייתי עושה את זה בפלטפורמה אחרת, הייתי צריך לפרסם מודעה, ואז לנהל משא ומתן על המחיר, ואז להזמין. עד לפני חצי שנה את כל הלוגואים שלי הייתי עושה רק אצל אנשים מפייבר. אתה מוצא מישהו מוכשר ברמות, אינדונזי או הודי נגיד, שמייצר לוגו ב־30-10 דולר, ברמה שבארץ גובים בשבילה אלפי שקלים".

בעבר איידלמן גם מכר את שירותי המיזם שלו דרך פייבר, אבל הוא כמעט לא עושה זאת יותר. לסיבות נגיע מאוחר יותר. 

גם רון פרץ, זמרת צעירה, הצליחה לחסוך סכום לא מבוטל הודות לשימוש בפייבר. "לא היה לי תקציב להפקת קליפ ליוטיוב, ורציתי משהו עכשווי, לא סתם תמונה עם כיתוב", היא אומרת. "בסרטונים של מוזיקה מזרחית, למשל, ביוטיוב משתמשים הרבה במקום זה בהנפשות, אצל עומר אדם ועוד זמרים בז'אנר. בדקתי עם חברות שעושות את הדברים האלה וקיבלתי הצעות מחיר מטורפות, 400 שקל, לעומת 20 דולר שעלה לי לעשות את זה בפייבר. נכנסתי לפרופיל של כמה מעצבים, ראיתי את העבודות שלהם, ובחרתי במישהי מסרביה. שלחתי לה את הלוגו שלי וקישורים לדברים יפים אחרים שראיתי, ומיד היא הבינה מה אני צריכה".

כיום רשומים בפייבר כרבע מיליון פרילנסרים. ב־2017 הושקה בחברה מחלקה נפרדת שנקראת PRO, בה תמצאו פרילנסרים שאומתו על ידי החברה כמקצוענים בתחומם, ומציעים שירותים מורכבים יותר. אחת מהם היא אליה איזריקובה, יוצרת וידיאו בת 34 מתל־אביב. "אני נותנת סרטון וידיאו מוגמר שהוא קאסטום־מייד (מעוצב לפי הזמנת הלקוח – א"פ). בדרך כלל זה למוצרים כמו תיקים או גאדג'טים שאנשים רוצים לעשות להם פרויקט מימון המונים וצריכים סרטון, או למוצרים טכנולוגיים כמו אפליקציות. אני וואן־וומן שואו – מביימת, עורכת, כותבת תסריט ועושה הכול מ־א' עד ת'".

פייבר בשבילך זה השלמת הכנסה או שזאת ממש העבודה?

"בתחום של וידיאו וקולנוע בדרך כלל אתה לא שכיר אלא פרילנסר, כך שזאת לא השלמת הכנסה בשבילי. נתח מאוד נכבד מההכנסות שלי מגיע מפייבר. הם נותנים לך חשיפה להמון אנשים בעולם, וזה מאוד כיף. רוב הלקוחות שאני עובדת איתם לא דרך פייבר, בדרך כלל יהיו מישראל".

אילו יתרונות יש בעבודה מול לקוחות מפייבר?

"רוב הפרויקטים היותר מעניינים שלי הם דרך פייבר. לאנשים שמגיעים לשם יש יותר פתיחות, ואין תסריט סגור מראש. הם מחפשים את הכוח הקריאייטיבי שלי – וזה הכיף שלי כבמאית. מה גם שאין משרד פרסום באמצע שגוזר את העמלה ומבלבל את הראש ולוקח המון זמן להפיק את הדברים. מהצד של הלקוח זה הרבה יותר זול מאשר הזמנה מחברת הפקה".

באיזה שלב הלקוח משלם לך?

"ברגע שהלקוח קונה את השירות, הוא משלם לפייבר. אני לא מקבלת את התשלום עד שהוא רואה את המוצר שהעליתי למערכת ומאשר שזה מוצא חן בעיניו".

זה קצת הופך אותך לשבויה שלו. לא משגעים אותך עם "תשני לי", "תתקני לי"?

"יכולים לבקש ממני לתקן דברים, אבל זה בסדר גמור, זה כמו בחיים האמיתיים. הבעיה יכולה להיות בציפיות - לפעמים אנשים חושבים שהם שילמו 500 דולר וקנו משרד פרסום שיעשה להם פרסומת ברמה של הפרסומות של אפל. מובן שאי־אפשר להשיג פרסומת ברמה של אפל ב־500 וגם לא ב־5,000 דולר, וזה משהו שצריך להיות ברור לשני הצדדים מראש. רוב הפעמים האנשים מאוד מרוצים. עכשיו סיימתי פרסומת בפורטוגזית ללקוח מברזיל, הוא היה מאוד מבסוט, וגם לי היה כיף".

באותו השדה של פייבר פועלת גם החברה האוסטרלית freelancer, אבל המתחרה המרכזית שלה היא Upwork מארה"ב. אפוורק צעירה מפייבר בחמש שנים, אך שוויה גבוה משלה – 1.6 מיליארד דולר, והכנסותיה ב־2018 היו גדולות פי שלושה וחצי: 253 מיליון דולר לעומת 75 מיליון דולר. פייבר, לעומת זאת, צומחת הרבה יותר מהר מאפוורק.

השימוש שעושים בפלטפורמות הללו אנשים כמו איזריקובה, ששייכים למקצועות שבהם פרילנס זה סטנדרט, הם רק צד אחד של הסיפור. צד אחר, כפי שאפשר להעלות על הדעת, הוא זה של אלה שמאסו בבוס, בתשע־עד־חמש, בשכר הלא מתגמל וכו', ויצאו לעצמאות במטרה לצחוק כל הדרך אל הבנק. אולם יש צד נוסף, והוא של אלה שבשבילם זירות המסחר האלו הן מפלט מהתנאים הגיאופוליטיים הדוחקים, אם תרצו. 

באסם סעאבנה, בן 32 מג'נין, עובד כמפתח תוכנה במגזר הציבורי ברשות הפלסטינית, שבימים אלה מאותתת "קריסה" כשהיא עומדת בסירובה לקבל את כספי המסים המקוזזים שישראל גובה עבורה. לצד המשרה הקבועה הזאת, זה שנה שסעאבנה מציע בפייבר את שירותיו. "זירות המסחר של הפרילנסרים מאוד חשובות לפלסטינים. יש סיטואציה קשה של הכנסה נמוכה, המשכורות שחברות ההיי־טק ברשות משלמות הן 20% ממה שמשלמים בישראל, ואנחנו צריכים למצוא דרכים להרוויח עוד כסף", הוא מספר. 

סעאבנה למד לתואר ראשון במערכות מידע באוניברסיטת אל־נג'אח שבשכם וסיים כמצטיין המחזור. לא פחות משנתיים הוא חיפש עבודה בתחום. במצב כזה, שרבים נמצאים בו כיום, פייבר עשויה להוות פתרון, לדבריו. "כל חברות ה־ IT (טכנולוגיית מידע - א"פ) ברשות מחפשות אנשים עם ניסיון לפחות של שלוש שנים. כל שנה יש אלפי בוגרי IT שיוצאים מהאוניברסיטאות הפלסטיניות וצריכים למצוא עבודה. בלי הפלטפורמות האלה אין להם סיכוי. רוב המפתחים פה הם פרילנסרים, לא שכירים. חוץ מהכסף שמגיע מפייבר, יש יתרון שכאשר אנחנו בונים שם אפליקציות ואתרים אנחנו מציינים את זה בקורות החיים שלנו, וזה יכול לעזור לנו מול מעסיקים".

פייבר אולי סחפה את המשקיעים, אבל כמו מיזמים אחרים שעשו זאת, לרווחיות היא טרם הגיעה: ב־2017 היא רשמה הפסד של 19 מיליון דולר, שהכפיל עצמו ב־2018. לעומת זאת, בשנתיים האחרונות היא צמחה בקצב של יותר מ־40% בשנה, עליו היא מקווה לשמור כדי להפוך לרווחית בהמשך. כדי שזה יקרה, כפי שמצוין בתשקיף שלה, היא מקווה למשוך מוכרים וקונים נוספים, ולגרום לאלה הקיימים להרחיב את פעילותם דרכה. 

אלא שיש מכשלות בדרך. אחד מגורמי הסיכון, המוזכרים בתשקיף, הוא שפרילנסרים שהתבססו באמצעות פייבר יעדיפו בשלב מסוים רק לתקשר עם קונים פוטנציאליים דרכה, אך לבצע את העסקאות שלא דרכה, תוך ניצול החשיפה שהיא מעניקה להם. כך קרה עם איידלמן, שבעבר גם מכר את שירותיו דרך החברה אך כמעט הפסיק. "אני כבר כמעט לא מוכר בפייבר ולא ממליץ לאף ישראלי למכור דרכה", הוא אומר, "ללקוחות שמגיעים אליי אני אומר: חפשו אותנו ברשת". 

איידלמן עשה זאת מסיבה שעלולה לעודד רבים אחרים לעשות כמוהו: המע"מ. ופה צריך להסביר את הקטע הטריקי של פייבר. עם כל הכבוד לחזון הגלובלי, פייבר היא חברה ישראלית הרשומה בישראל, ומשלמת מע"מ של 17% על העמלה שהיא גובה. בנוסף, החברה גובה מהישראלים הקונים דרכה מע"מ גם על השירות שרכשו. ייתכן שהחברה החליטה לעשות זאת כדי למנוע טענות מצד רשויות המס שהיא אינה רק מתווכת במכירה, אלא למעשה קונה ומוכרת. שכן כפי שהסבירה איזריקובה, הקונה משלם קודם כל את מלוא הסכום לחברה, ורק כשהשירות מוכן והקונה מאשר אותו, החברה משלמת בתורה למוכר. 

בכל מקרה, התוצאה היא שחלק מהמוכרים הישראלים מעבירים 17% למע"מ (על השירות + העמלה) גם בעסקאות מכירה לקונים מחו"ל, מאחר שהחשבונית שהם מוציאים מיועדת לפייבר, שהיא כמו "קונה" ישראלי. זאת בשעה שאילו מכרו לקונים מחו"ל באופן פרטי, או דרך אתרים זרים, לא היו נאלצים לעשות זאת. פרילנסרים ישראלים אחרים, שתופסים את פייבר כמתווכת בלבד ולא כקונה ומוכרת, מדווחים לרשויות המס על מע"מ בשיעור אפס על עסקאות המכירה לחו"ל – למרות שכאמור החשבונית מיועדת לחברת פייבר הישראלית. המוכרים האלה עלולים להיות בבעיה מול רשויות המס. 

"ישראלים שמוכרים בסכומים גבוהים יכולים להיות בבעיה גדולה", אומר איידלמן. "אני, כשהבנתי שאני צריך לשלם מע"מ מלא גם כשאני מוכר ללקוחות מחו"ל, שמתי באתר מחירים גבוהים שמכסים לי את עלויות המע"מ, ואני מוכר רק למי שקונה את השירות כפי שהוא, בלי בקשות מיוחדות וכו', אחרת זה לא משתלם לי". אלא שגילום המע"מ במחיר כפי שעושה איידלמן עלול להפוך את המחיר ללא אטרקטיבי עבור הלקוחות בחו"ל. 

מדובר בנקודת תורפה שעלולה להרתיע ישראלים מלפעול דרך החברה, וכך לפגוע ביכולת הצמיחה שלה. אם פייבר לא תצליח להימנע מתשלום המע"מ על השירות – מבחינתם המוכרים הישראלים היא תסבול מחיסרון בולט על פני המתחרות. עם גאווה לאומית הרי לא הולכים למכולת.

מה אומרים על כך בפייבר? באתר החברה מבהירים שהמוכרים כפופים למדיניות המיסוי במדינתם, וכי זוהי אחריותם הבלעדית לברר מה חובתם. בתגובה לכתבה נמסר מהחברה: "Fiverr פועלת בהתאם לכל דין רלוונטי לרבות בכל הקשור למע"מ".