מנכ"ל לשעבר ישלם כ-1.4 מיליון ש' בשל ערבות בע"פ

"גמול השקעות" נמצאת בפירוק ואושר לה הסדר חוב. בקשת בעל התפקיד שמונה למימוש הערבות התקבלה לנוכח אין ספור ראיות והוכחות

עו"ד שי שמש | פסקדיןפורסם: 02.07.19 , 16:17

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חגי ברנר, חייב לאחרונה את מנכ"ל "גמול השקעות" לשעבר, יצחק גוילי, לשלם כ-1.4 מיליון שקל לקופת הסדר החוב שאושר במסגרת פירוק קבוצת "גמול". זאת עקב מימוש ערבות שנתן בעל פה להלוואה שהעניקה לחברה הבת שלה "גמול נדל"ן". בפסק הדין נקבע כי אף שאין מסמך כתוב, תוכן הערבות המדויק מופיע בפרוטוקולים של ישיבות החברה ובדיווח לרשות ניירות ערך ולבורסה, וממנו ניתן ללמוד כי התקיימו כל התנאים לחיוב גוילי בתשלום.

קבוצת גמול כללה את חברת האם גמול השקעות, החברה הבת גמול נדל"ן והחברה הבת שלה - גמול יהוד. ב-2017 נקלעה הקבוצה לחדלות פירעון ובית המשפט מינה עו"ד לצורך גיבוש הסדר מול הנושים. במסגרת תפקידו הגיש עורך הדין הממונה בקשה שמטרתה להוסיף כ-1.4 מיליון שקל לקופת הסדר החוב של גמול השקעות. בבקשתו נטען כי ב-2013 העניק גוילי ערבות להלוואת בעלים של 1.5 מיליון שקל שהעניקה גמול השקעות לגמול נדל"ן כמקדמה לעסקה בינה לבין חברה בשם "יובל בנייה ונכסים".

לשון הרע

כינה עורכי דין "נוכלים" – וישלם 50 אלף שקל

עו"ד שי לביא | פסקדין

מכר של לקוחה של השניים הכפיש אותם בפייסבוק בכמה הזדמנויות. בית המשפט דחה את טענתו לאמת בפרסום וחייב אותו לפצות אותם

כינה עורכי דין "נוכלים" – וישלם 50 אלף שקל

לטענתו, מאחר שההסכם בין גמול נדל"ן לבין יובל פקע, וכתוצא מכך גמול השקעות לא זכתה לקבל את החזר ההלוואה למעט 200 אלף שקל, הרי שהתקיימו התנאים למימוש ערבותו של גוילי בגובה החוב ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן ההלוואה.

מנגד ביקש גוילי לדחות את הבקשה בין היתר מאחר שבעל התפקיד לא הציג מסמך ערבות כתוב שמופיעים בו תנאי הערבות המלאים, כך שלא הוכיח כי הערבות עדיין בתוקף או שתנאי המימוש שלה התקיימו.

למעשה, טען גווילי, הערבות פקעה עם אישור הסדר החוב של גמול השקעות וכי התנאים למימוש לא התקיימו בשל הסכם הלוואה שגובש לימים בין גמול נדל"ן לבין יובל, במסגרתו יובל התחייבה להעביר לה את הכספים כהלוואה לצורך החזר הכספים לגמול השקעות.

השופט ברנר דחה את טענותיו של גוילי. ראשית, קבע, יש ראיות למכביר על תוכנה המדויק של הערבות. השופט הפנה לכך שהתוכן שהופיע בדיווחים לרשות ניירות ערך והבורסה ובפרוטוקולים של ישיבות החברה נוסח בקפידה ובלשון משפטית והיה זהה בכולם. מכאן שלא הגיוני שהושמטו ממנו תנאים סמויים כלשהם.

שנית, לא ייתכן לקרוא לתוכן הערבות תכנים שלא דווחו לרשות ני"ע ולבורסה. מה שקובע, הבהיר השופט, הוא לא "הרצון הסמוי" אלא ההתחייבות המתועדת, וזאת בפרט מאחר שהציבור הסתמך על פרסומים אלה.

כמו כן השופט שלל את הטענה שתוקף הערבות פג, בין היתר משום שלטעמו ההסכמות המאוחרים בין גמול נדל"ן לבין יובל כלל לא רלוונטיות, שכן הן לא שינו את מטרת הערבות שהייתה החזר הכספים לגמול השקעות - ואין ספק שאלה לא הוחזרו בפועל (למעט 200 אלף שקל כאמור).

לבסוף נקבע אם כן, כי התנאים שנמנו בדיווחים השונים למימוש הערבות התקיימו, וזאת מאחר שהעסקה בגינה ניתנה ההלוואה פקעה, יובל לא החזירה את הכספים שקיבלה וכך גם גמול נדלן. גוילי חויב לפיכך לשלם לקופת ההסכם 1.3 מיליון שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מדצמבר 2013 ו-50 אלף שקל הוצאות משפט.