מבקר המדינה החדש: "לא להתערב בהליכי קבלת ההחלטות"
בנאום בכנסת הציג מתניהו אנגלמן את תפישתו, הכוללת ביקורת בונה, התייעלות כלכלית, חיזוק הפריפריה והפחתת הרגולציה. "מעורבות בקבלת החלטות עלולה לפגוע במעמדה של הביקורת כאובייקטיבית וכבלתי תלויה"
מבקר המדינה החדש, מתניהו אנגלמן, הציג היום (ב') את תפישתו, הכוללת ביקורת בונה, התייעלות כלכלית, חיזוק הפריפריה והפחתת הרגולציה. "על המבקר לדבוק בעמדתו כמשקיף וכבוחן תהליכים מן הצד, ולא כמי שמעורב בקבלת החלטות", הוא אמר בנאום בכנסת. "מעורבות בקבלת החלטות עלולה לפגוע במעמדה של הביקורת כאובייקטיבית וכבלתי תלויה".
לדברי אנגלמן, "קבלת ההחלטות צריכה להתבצע על ידי מקבלי ההחלטות, ובראשם ממשלת ישראל והנהלות הגופים המבוקרים. המבקר בוחן, בודק וממליץ בפני מקבלי ההחלטות, אך, ככלל, אל לו להתערב בהליכי קבלת ההחלטות".
אנגלמן הוסיף כי "אני רואה חשיבות רבה בשימור מעמדו של מוסד מבקר המדינה לצד קידומה של ביקורת המדינה כביקורת בונה. השילוב של נציבות תלונות הציבור במשרד המבקר מאפשר חשיפה של יחידות הביקורת לסוגיות שאותן מעלה הציבור באופן סדיר. פניות הציבור, לגישתי, ראוי שיהוו מקור מידע נוסף בידי המבקר בעת גיבוש תוכנית הביקורת".
המבקר אמר שבכהונתו ישאף להביא לידי ביטוי את הרקע הפיננסי-ניהולי שלו. "החוק מותיר למבקר שיקול דעת להתרחב לכל עניין אחר", הוא אמר. "ערכה של הביקורת כהליך בונה ותורם הינו יסודי בעיני. תפקיד הביקורת כביקורת בונה צריך לבוא לידי ביטוי בבניית תוכנית הביקורת, בניהול הליכי הביקורת ובהצגת התוצרים.
"כמבקר המדינה אני רואה חשיבות בבניית תוכנית רב-שנתית כבסיס לעבודת הביקורת, בשילוב נושאי ביקורת מערכתיים לצד ביקורות בנושאים פרטניים, בבחינת הרלוונטיות של נושאי הביקורת וביצירת הלימה בין נושאי הביקורת ליעדים לאומיים (לדוגמה: חיזוק הפריפריה, טיוב השירות לאזרח, התייעלות כלכלית והפחתת רגולציה). הדבר חשוב לצורך חיזוק חוסנה הביטחוני והכלכלי של המדינה".
הוא הוסיף כי "חשוב לשמר את היוזמות בקרב הנהלות הגופים המבוקרים ואת ניצוץ העשייה, ועל הביקורת לראות בחיוב תיקון ליקויים במהלך הביקורת. הביקורת צריכה להביא לידי ביטוי, לצד צילום תמונת מצב בעת עריכתה, את התקדמות הגוף המבוקר וכן תהליכים חיוביים שאירעו בגוף בראייה רב-שנתית".
אנגלמן, שהיה בעבר מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה ומנכ"ל הטכניון, אמר שלביקורת המדינה יש גם תפקיד חברתי. "אני רואה חשיבות רבה בטיפוח ביקורת המדינה החברתית, תוך התמקדות בנושאי ביקורת העוסקים בחוליות הראויות לקידום בחברה הישראלית, ובכללן: אזרחים עם מוגבלויות, אוכלוסיות המתקשות בהשגת תנאי חיים לקיום בכבוד, עולים המתקשים בהשתלבות בארץ, כדוגמת חלק מיוצאי אתיופיה, בני מיעוטים ועוד".
אם לסמוך על הצהרת הכוונות של אנגלמן, אפשר לומר שממשלת ישראל אכן מצאה לה מבקר מדינה כלבבה. שומר סף מינימליסטי, שיערוך דו"חות ביקורת בעיקר צנועים, שידגימו אם המשרדים פועלים על פי תכניות עבודה, שומרים על כספי ציבור, עורכים דו"חות רבעוניים , עומדים ביעדיהם ושומרים על תקציבם. בדיוק כפי שפעלו מבקרי המדינה בתקופה של טרום מרים בן פורת, אליעזר גולדברג ומיכה לינדנשטראוס. אלה הביאו את הביקורת לגבהים והתנהגו כ"ראש גדול".
הם לא רק עסקו בבדיקה טכנוקרטית של פעילות משרדי הממשלה והגופים הציבורים, הם שאפו לכך שהביקורת תהיה גם ערכית, לוחמנית נגד ממלאי תפקידים לא אתיים ולא ראויים. הם שאפו לחשוף מחדלים על מנת להסיט את משרדי הממשלה והשרים להגשים את מטרות המשרד ויעדיו החינוכיים. הם שאפו גם להציב מראה ביקורתית בזמן אמת כדי לתקן את הליקויים ולהרתיע מקבלי החלטות מחזרה על השגיאות ולעיתים המחדלים.
נראה שאנגלמן מבקש ביקורת שמרנית - לא בזמן אמת, לא כזו המרחיבה את גבול קבלת ההחלטות שלה. בנאומו הוא מרבה להשתמש בביטויים מתחום ראיית החשבון והניהול - "פיננסים, הליך אובייקטיבי, בקרה ופיקוח וניהול סיכונים". בעיקר הצהיר אנגלמן בפני השרים שלא יתערב בקבלת החלטות אלא יתמקד בהיותו "משקיף ובוחן".
לפנייה לכתב/ת 
