חאלד חלאיילה: "לאוהדי בית"ר יהיה משעמם בלי לקלל אותי"
קפטן בני סכנין בראיון לקראת העונה בליגה הלאומית: "בגלל הירידה, לא הייתי מסוגל לפרוש", על הכסחנות: "סתם סטיגמה עלי", ועל בית"ר: "לא הייתי מוכן לשחק שם בחיים"
"חשבתי שזאת תהיה שנת הפרישה שלי אבל קרה מה שקרה וחתמתי לעוד עונה", אומר שיאן ההופעות של המועדון בכל הזמנים (שהפך גם לשיאן הכרטיסים הצהובים של ליגת העל מאז ומעולם)."מצפונית, לא הייתי מסוגל לעזוב. זה כמו לנטוש ספינה טובעת. החלטתי להישאר ולעשות הכל כדי שהקבוצה תחזור לליגת העל, ואז אפרוש בכבוד ובלב שלם".
איפה נכשלת העונה כקפטן?
"כמועדון, מהקטן עד הגדול, כולנו נכשלנו. נכון, כקפטן מוטלת עליי יותר אחריות והציפיות ממני גדולות, אבל עשיתי את המקסימום".
רגע השפל של חלאיילה (36) התרחש בחודש אוקטובר, בתבוסה הביתית 3:0 להפועל קריית־שמונה. במהלך המשחק קלטה המצלמה את הקפטן, שלא נכלל בהרכב, צוחק עם כמה מחבריו על הספסל בזמן שקבוצתם מובסת והקללות מהיציעים גברו. הוא נענש בהשעיה למשחק.
"אני מודה שזה לא נראה טוב והביקורת בחלקה הייתה מוצדקת, אבל הייתה גם הגזמה. אחרי זה כמעט לא שיחקתי, ואז בעצם התחילו גם הבעיות שלי מול בני בן-זקן".
מה קרה ביניכם?
"הוא לא אהב אותי מההתחלה. לא יודע מה הסיבה, אבל יכול לשער שזה בגלל הכוח שיש לי במועדון. כשהוא הגיע הייתה בינינו שיחה טובה. אמרתי שאין לו מה לחשוש ממני, שאם לא אהיה טוב ולא אשחק אקבל את זה בהבנה, אבל אם יגיע לשחק וזה לא יקרה זה לא בסדר. בקיצור, לא הסתדרתי איתו".
הגיוני ששחקן אומר למאמן שלא יפחד ממנו?
"רוב המאמנים שהגיעו לפה פחדו ממני. מהנוכחות ומהכוח שיש לי במועדון. לכן תמיד דאגתי להיפגש ולדבר עם כל מאמן שהגיע, כדי להבהיר לו שטובת הקבוצה מעל כולם".
ואז הגיע עמיר תורג'מן.
"הוא לא נתן לי לשחק בהתחלה. המשכתי לעבוד קשה, ותוך כדי האימונים הוא ראה שאני ראוי להרכב. החזרתי לו והייתי טוב, רק שאז הוא פוטר".
למה מעולם לא שיחקת בקבוצה אחרת?
"כששחקן פותח את העונה ה־20 שלו במועדון, זה מעיד שהכל בא מהלב, מאהבה למועדון ולאוהדים. כל שנה אני מתרגש ומגלה כמה הערכה אני מקבל מהאוהדים. גם באימון הראשון שלנו השבוע התרגשתי כמו ילד בן 17".
לא רצית להתקדם?
"בכל פעם כשהיו שמועות על גישושים מקבוצות אחרות, והיו לא מעט הצעות רשמיות, קיבלתי מבול של טלפונים מאוהדים. לא נשארתי בסכנין כי זה נוח וקרוב לבית, אלא מפני שהמקום מיוחד".
נשמע חנפני.
"ממש לא! אני מודה שאני לא יכול בלי סכנין, ומקווה שהיא לא יכולה בלעדיי. אולי בעיני אחרים זה סוג של לוזריות, להיות רק בקבוצה אחת כל הקריירה, בעיניי ממש לא. אני אכנס לדפי ההיסטוריה של המועדון".
הרגע שתרצה לשכוח מהעונה האחרונה?
"כשראיתי ביציע של דוחא דקירות. רגע נורא שאני מקווה שלא יחזור לעולם".
נבחרת ישראל? גם כשהיית בשיא לא הוזמנת.
"לא יודע מה הסיבה, למרות שהיו תקופות שהייתי שווה זימון. אגב, אני לא מצטער וחי עם זה בשלום".
הפכת ליורש של עבאס סואן כשקיבלת את סרט הקפטן. את מי יזכרו יותר?
"למדתי מעבאס הרבה והיה לי הכבוד לשחק לצידו. לו יזכרו את הנפת הגביע ההיסטורית, ולי הרבה דברים שעשיתי למען המועדון. מה שבטוח, שנינו הפכנו לסמלים של המועדון".
ולך יזכרו בעיקר שאתה מלך הכרטיסים?
"בואי נדייק: מלך הכרטיסים הצהובים. אין לי ספק שגם בעתיד יגידו שהיה שחקן בשם חלאיילה, מלך הצהובים. זו סטיגמה שלא אשתחרר ממנה לעולם".
הרווחת אותה ביושר...
"נכון. אבל היו פעמים ששמעתי את צוות השיפוט אומר, 'נוציא לו כרטיס בתחילת המשחק, כדי להרגיע אותו', וזה גם מה שקרה. בהמשך במועדון התלוננו, והשופטים קצת ירדו ממני כי הבינו שזה מוגזם. בחיים לא פצעתי או קיבלתי אדום בגלל שפגעתי במישהו. נכון שאני משחק אגרסיבי, אבל לא מלוכלך".
איך תסתדר העונה בלי בית"ר?
"יהיה משעמם לליגת העל בלי סכנין ובלי המפגשים מול בית"ר. גם לאוהדים של בית"ר בטח יהיה קשה בלי לקלל אותי. נקווה לחזור מהר, כי ליגת העל היא לא אותה הליגה בלעדינו".
הצעה מבית"ר הייתה באה בחשבון?
"חד־משמעית לא הייתי הולך לבית"ר, בשביל שום הצעה. משה חוגג קצת הרגיע שם את העניינים בנוגע לגזענות, אבל בואי נהיה כנים, אף אחד לא ילך למקום שהוא לא רצוי בו".
חלאיילה, נשוי ואב לשניים, שילב את הקריירה עם לימודים והוא בעל תואר
ראשון בחינוך גופני ותואר שני בחינוך מיוחד. "הרבה אנשים לא יודעים שאני בעל תואר שני, ובטח יופתעו ויקראו את השורה הזו פעמיים. אולי אפילו ישנו את דעתם כלפיי. ביום שאחרי הכדורגל אעסוק בחינוך, אבל אשאר גם בענף. אולי באימון ילדים".