"אני לא חי ולא מת": בין עקיבא אלקריף לסלומון טקה
מהומות בעקבות ירי של שוטר בחיפה, בדיוק לפני 60 שנה: בחזרה לאירועי ואדי סאליב, שהציפו טענות לקיפוח וכללו יידוי אבנים והצתת מכוניות. "למה לא הרג אותי השוטר, איני מסוגל לישון", אמר שנה אחר כך אלקריף, בבי"ח לחשוכי מרפא. כך השפיעו המהומות על הבחירות, וכך נראו אז הכרזות
התפרעויות פרצו בעקבות תקרית שבה ירו שוטרים באזרח בחיפה. 60 שנה בדיוק לפני ששוטר ירה למוות בסלומון טקה בשכונת קריית חיים, ירו שוטרים בעקיבא אלקריף בשכונה חיפאית אחרת, ואדי סאליב. בעקבות פציעתו פרצו מהומות בעיר, מהומות שמוכרות בשם אירועי ואדי סאליב. גם אז טענו המפגינים לקיפוח מצד הממשלה, וגם ב-1959 פרצו המהומות סמוך למועד הבחירות לכנסת.
ב-9 ביולי 1959 נתקל כוח משטרה בעקיבא אלקריף, תושב ואדי סאליב, כשחזר מעבודתו כסבל בשוק. במהלך העימות הוא נורה ונפצע קשה. בשעות הלילה נפוצו שמועות בשכונה, שאוכלסה ברובה על-ידי עולים מצפון אפריקה, כי האיש מת. בבוקר שלאחר מכן יצאו תושבי השכונה אל מרכז חיפה, יידו אבנים, הציתו מכוניות ובזזו חנויות. בשכונה עצמה הפכו מועדוני מפא"י וההסתדרות הכללית למטרה לזעם התושבים. ניסיונות המשטרה לפזר את המפגינים בכוח הביאו לפציעתם של 13 שוטרים ושני מפגינים.
והיו מי שקשרו בין המהומות לבחירות שהיו בפתח. ח"כ יוסף אלמוגי, ראש מטה הבחירות של מפא"י בחיפה, אמר: "אין לי צל של ספק כי זה ניצול של מקרה אומלל על ידי מפלגות פוליטיות ועל ידי גורמים המכינים פרעות במחתרת". אנשי מפא"י בעיר טענו כי ההפגנות אירעו בהשראת האיחוד הספרדי הלאומי, חרות ואחדות העבודה, וכי בידיהם הוכחות לכך.
בעקבות האירועים בוואדי סאליב התכנסה הממשלה לישיבת חירום, שבסיומה פורסם כי "הממשלה הטילה על המשטרה למנוע התפרעויות בכל האמצעים העומדים לרשותה".
בסוף אותו חודש הועמדו לדין שלושה ממנהיגי התושבים והם נשפטו לכמה חודשי מאסר. במקביל החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה ממשלתית לבדיקת האירועים. בתום עבודת הוועדה קבע יו"ר הוועדה, השופט עציוני: "כאן חטאנו כולנו, כאן אשמים אנחנו כולנו". בשנת 1962 החל תהליך פינוי תושבי השכונה לדיור חלופי משופר.
איש לא ביקר את אלקריף
לאלקריף, שעבד כסבל, לא הייתה משפחה בארץ. בסיום יום עבודתו, נכתב אז, הוא הגיע כהרגלו לבית הקפה השכונתי "רוזוליו", על מנת לרכך את קשיי היום-יום עם מעט (או הרבה) אלכוהול. כמו בימים אחרים, כך נטען באותה תקופה, הוא סיים את הערב שיכור והחל להתפרע. לאחר מספר ניסיונות כושלים לריסונו של השיכור המשתולל, הזמין בעל בית הקפה את המשטרה לבוא ולעשות סדר.
מכאן הגרסאות סותרות, גם 60 שנים אחרי. על פי אחת מהן, שבר אלקריף בקבוק ועם אחד משבריו החל לתקוף את השוטרים שביקשו לרסנו. על פי גרסה אחרת, היה הירי תולדת הראייה הממסדית והסטריאוטיפית של העולים ממרוקו כאנשים אלימים חמי מזג, אשר דמם אינו יקר במיוחד. על פי גרסה שלישית, התכוון השוטר לירות על מנת להרתיע ורק בשוגג פגע באדם העומד מולו. כמה שבועות לאחר התקרית - השוטר היורה נמצא חף מאשמה.
שנה לאחר מאורעות ואדי סאליב יצא כתב "ידיעות אחרונות" למסע בעקבות גורלו הנעלם של גיבור הפרשה. ערב יום העצמאות 1960 הוא מצא את אלקריף שוכב משותק ומבודד בביתן לחולים חשוכי מרפא, בבית החולים "אסף הרופא", שאליו נשלח בספטמבר 1959. משיחה שניהל הכתב עם צוות בית החולים הוא מצא לדבריו כי במותו שלא היה אלקריף היה שווה לעולם יותר מאשר בחייו. מאז הגיע לבית החולים לא הגיע לאיש לבקרו, לא שכניו ומנהיגי המרד השכונתי אשר על רקע "מותו" יצאו לרחובות, ולא נציגי הממסד והמשטרה, אשר חמשת כדוריהם שינו את מסלול חייו.
אל מול שאלות הכתב הוא העניק מונולוג טרגי על החיים בצל השיתוק והבדידות: "למה לא הרג אותי השוטר? למה לא הרג אותי והשאיר אותי במצב כזה שאני לא חי ולא מת. מת לפחות יכולתי לישון. ואני, אני לא ישנתי מאז שנפצעתי. איני מסוגל לישון בלילות".
בשיחה עם הרופא המטפל גילה הכתב כי שהותו של אלקריף בבית החולים אינה נובעת ממניעים רפואיים. "מבחינה רפואית אין לנו עוד מה לעשות עם אלקריף", אמר לו הרופא. "הוא יישאר משותק לכל ימי חייו, ואת אשר יכולנו ללמדו, לימדנו. אלא שאין לנו לאן לשלוח אותו ולא נזרוק אותו לרחוב".
מפלגת השלטון ניצחה בקרב הפוליטי
ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית על האירועים, אמר כי באירועי ואדי סאליב "ביטאו עולי ארצות המזרח, במיוחד יוצאי מרוקו, את המחאה על אפליה ממסדית כלפיהם בתחומי התעסוקה, השיכון ועוד. תפוח האדמה הלוהט הזה הונח בפני מפלגת השלטון מפא"י. יריביה מימין ומשמאל תקפו אותה על יחסה אל העולים".
הוא ציין כי "המפלגה הקומוניסטית תקפה את מפא"י ושותפותיה הסוציאליסטיות לשלטון על אי חיסולן המוחלט של המעברות, ועל נטישת הסוציאליזם וכניעה למעסיקים שהקטינו את השכר הריאלי מתוך רדיפת בצע - וכל זה מתוך כניעה לאימפריאליזם האמריקני והמערבי. הימין, מצדו, תקף את המשטר הכלכלי הריכוזי של מפא"י וההסתדרות המונע צמיחה כלכלית ושוק חופשי. חרות הצביעה על הצביעות של הממשלה שדואגת רק לאנשי שלומה, לקיבוצים ולמפעלי ההסתדרות".
"מפא"י התגוננה על ידי הצגת פעילותה למען השכבות החלשות – במערכת החינוך הממלכתי, במתן ייצוג לעולים בכנסת, בחיסול המעברות ובהענקת קצבאות למשפחות מרובות ילדים ועוד", הוסיף ד"ר עמיאור וציין כי "מתקפת הנגד הזו אכן הצליחה – היא עלתה מ-40 מנדטים בבחירות הקודמות ל-47 בבחירות אלה, שיא שלא נשבר על בחירות 1969".
לפנייה לכתב/ת 
