חמש שנים לצוק איתן: היחידה של הדר גולדין נערכת לחזור לעזה
שבירת השאננות אחרי כיבוש יעדים, סינרגיה בין כל הכוחות בקרב והתמודדות מנטלית עם אירוע שעלול להפיל יחידה שלמה בלחימה: הצטרפנו לסיירת גבעתי במבחן שכל גדוד עובר לפני לחימה בעזה. מפקד הסיירת: "אין חשש מחללים. את האויב בעזה נתפוס בגרון - ונחנוק לאט". צפו בתיעוד
פיקוד הדרום משלים את היערכותו למבצע צבאי ברצועת עזה, אם יידרש לכך: בשבועות האחרונים צה"ל ניהל תרגילי מלחמה גדולים, מחיל האוויר ועד לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, וראש הממשלה כינס דיון ביטחוני נרחב באוגדת עזה. בחודש הקרוב, במלאות חמש שנים למבצע צוק איתן, ישראל תציין את התקופה הארוכה ביותר מזה עשורים שבה לא יצאה למלחמה או למבצע צבאי גדול - אבל כעת נראה שמרחב התמרון המדיני למניעת מלחמה בדרום הולך ומצטמצם.
סימן נוסף המראה על הידוק ההכנות למבצע בעזה מצאנו השבוע בבסיס האימונים צאלים. סיירת גבעתי (לשעבר גדוד הסיור של גבעתי) עברה נדבך מרכזי בהשלמת ההכנות של פיקוד הדרום לעימות עם חמאס – "בוחן פד"ם". צפו באימון של סיירת גבעתי, בסרטון שבתחילת הכתבה.
"בוחן פד"ם" הוא למעשה יוזמה שהחלה בחודש פברואר השנה, הכוללת מעין מבחן כשירות מרוכז עבור הגדודים הסדירים המרכזיים שייכנסו ראשונים לתמרון ברצועה. עד כה גדודים רבים השתתפו במבחן - ובתקופה הקרובה גדודים נוספים ישלימו אותו. זו הפעם הראשונה למעשה שפיקוד הדרום, לפי המודל של פיקוד הצפון, בודק פרמטרים מרכזיים במוכנות כוחות החוד להילחם בעזה באמצעות תרגיל גדודי בהיקף קטן שנמשך בין יממה לשתיים, שמתמקד במתקן הלחימה בשטח בנוי (לש"ביה) של צאלים.
הבוחן שנערך בתחילת השבוע קיבל משמעות נוספת בגלל זהות היחידה. לוחמיה עשויים לשוב בקרוב למקום שבו עדיין נמצאת גופת חברם, סגן הדר גולדין ז"ל, קצין הסיירת שנהרג בשלהי מבצע צוק איתן לצד מפקד פלוגת הסיור רב סרן בניה שראל והקשר שלו, סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל.
"לא יהססו להפעיל את הכוחות הקרקעיים"
הדבר האחרון שאפשר היה לשמוע בתרגיל זה את הקלישאה שכבר נשחקה: "לקחי צוק איתן". הזמן הרב שחלף, ממצאי התחקירים שעדיין נלמדים אך חלקם הספיקו לדהות, ובעיקר התפיסה שיש להתכונן למלחמה הבאה ולא זו שהייתה, עשו את שלהם.
החיילים שנמצאים בתרגיל התחילו את לימודיהם בתיכון כאשר מח"ט גבעתי דאז עופר וינטר, שמונה השבוע למפקד אוגדה 98, ניהל את קרב המרדף ברפיח אחר גולדין ושוביו. רק חלק מקציני הגדוד שירתו אז בכלל בצבא, ולא כולם טעמו את טעם המלחמה. "אנחנו מציגים ללוחמים עיקרים מקרב החטיפה ברפיח, את קרב האיגוף המצוין שיזם וינטר ואת התחבולה במסגד של לוחמי רימון, שקיבלו עליה צל"ש. חייבים ללמוד מניסיון העבר אבל לא להשליך שכך יהיה בעתיד", הסביר מפקד סיירת גבעתי, סגן אלוף עברי אלבז.
אלבז מקרין מעת לעת ללוחמיו את קולות הקשר מ"יום שישי השחור" ברפיח, שנחשפו ב-ynet, כמה חודשים לאחר המלחמה. "זהו בוחן איכותי, קצר ועבה, שלוקח כל יחידה לאקסטרים גבוה מאוד", הסביר מפקד חטיבת המילואים 179 שאחראי על מרכז האימונים הטקטיים בצאלים, אלוף משנה אוהד מאור.
"ההתקפה בתרגיל ובמציאות היא קטלנית, אבל הדגש פה לכוחות היא מה עושים אחרי שעוצרים? איזו פעילות אתה מייצר? מי שחלש בנושא הזה - יחטוף, ומי שיהיה יצירתי, ייזום ויבוא לאויב מכיוונים שונים – יביא הישגים. כל הגדודים שבחנו עד כה נמצאו כשירים ללחימה בעזה מחר בבוקר. גם את עייפות המפקדים בלחימה רציפה אנו בוחנים", אמר.
לגבי משבר האמון בקרב כוחות היבשה אחרי עשור שלם שלא הופעלו באופן ממשי בשטח אויב, השיב המח"ט: "זו שאלה אחרת עם שיקולים אחרים. מי שבא וראה את התרגולים האלה, כולל אלופים ומעבר להם, לא יהסס ביום פקודה להפעיל את הכוחות, על אף רעשי הרקע".
אם יש נקודת תורפה מבצעית שהמיקוד בה בבוחן פד"ם בלט לעין, היא השאננות שלא פסחה על חלק מהתנהלות היחידה בצוק איתן, כמו גם על כוחות אחרים שנכנסו לעזה. סא"ל אלבז מזכיר בדבריו את אותה שאננות, שבאה בעיקר ב"זמנים המתים", כמו לאחר שהכוחות חצו את גדר הגבול, הסתערו בהצלחה יחסית, הגיעו לקצה החץ וכעת נערכים או ממתינים להמשך משימות.
"חייבים לגרות את האויב, לשגע לו את השכל"
"כשאין אויב - חייבים לעשות גירוי", מסביר ללוחמיו רב סרן עמית, מפקד פלגה בסיירת, "אין צוות שנשאר באותה נקודה יותר מ-20 דקות כי כך הוא הופך לתלות, לפגיע וחלש. האויב במצב הזה מרים תצפיות ואמצעים תרמיים, ורואה אותנו – ההוא בדלת, והחייל הזה בחלון וההוא על הגג. כשכל 20 דקות משנים ומשגעים לאויב את השכל במארבים, בפטרולים, אין לאויב מושג מה לעשות וכך נפרק אותו לפניו".
נקודת תורפה נוספת שעלולה לשבור יחידה מתמרנת במלחמה, ונבחנת גם היא בבוחן פד"ם, היא אירוע רב נפגעים. תרחיש שלפיו מבנה עם לוחמים קורס על יושביו בשטח אויב, מהפעלת מטעני חבלה מוסלקים או ממטח טילי נ"ט לעברו. במהלך התרג"דון (תרגיל גדודי קטן בעגה הצבאית) תרגלו לוחמי גבעתי לצד לוחמי חילוץ והצלה של פיקוד העורף שיהיו בעקבם בזמן תמרון את התרחיש שהפך למציאות כמעט בכל מלחמה ומבצע של צה"ל בעבר.
"יחידות נופלות על דבר כזה כי יש ריח של דם באוויר, אנשים צועקים. ההוא צועק ורוצה לברוח, נחתכה לו היד והוא צועק לאמא שלו", מבהיר ללוחמים מפקד פלגה ב', סרן טל. "יש לכל אחד את תפקידו באירוע כזה. בתוך הבלגן הזה צריך להפגין קור רוח ולעשות את הדברים מדויק". אבל האזהרה המהדהדת יותר של הקצין הצעיר ללוחמיו היא דווקא מהצלחת יתר: "אם הכל ילך לפי התכנית, ייתכן שמשהו לא בסדר. אל תיכנסו לאופוריה".
מפקד הסיירת, סא"ל עברי אלבז, סיים עם חייליו לפני זמן קצר תעסוקה מבצעית מוצלחת בשתי גזרות: גבול סוריה ובאזור רמאללה, אבל הגזרה שהכי מזוהה עם יחידתו היא זו שאליה התאמן השבוע.
"נשלם מחיר, אבל האויב ישלם מחיר גבוה יותר"
הפרמטרים שעליהם נבחן אלבז אישית על-ידי מפקד הפיקוד, אלוף הרצי הלוי, יכולים להעיד יותר מכל על הקשיים המרכזיים עימם יתמודדו מפקדי היחידות המתמרנות במלחמה הבאה בדרום. בהם הפערים שיהיו מטבע המלחמה בין המתוכנן בנוהל הקרב למציאות עצמה בניהול הקרב, הסינרגיה בין כלל המרכיבים הלוחמים יחד (שריון, הנדסה, ארטילריה, חיל האוויר והמודיעין) ב"מאני טיים", השפה המשותפת מהאלוף ועד לאחרון החיילים כדי למנוע בלבול, וגם הקרב החכם, האינטליגנטי והתחבולני, "שלא רץ קדימה ישר כמו במלחמת העולם הראשונה", לדבריו.
אלבז נשאל אם לא הפעילו את כוחותיו במשך זמן רב מחשש לחללים. לדבריו, "אין שום חשש, ומדברים על זה גם בצורה מאוד ברורה וגלויה. אנו יודעים שיש מחיר לשני הצדדים. גם אנו נשלם מחיר אבל הצד השני ישלם מחיר גבוה יותר. זו המשימה שלנו ואנו נערכים אליה".
- וכל ההפעלות, הקפצות השווא והאימונים שחוזרים על עצמם כבר שנים. הקפיץ לא נקרע?
"זאת משימתנו. להיות דרוכים. כמובן שהעדיפות היא שלא יקרה כלום, כי אז זה אומר שהתהליך המדיני קורה. זה מחדד יותר ויותר את רמת המוכנות שלנו, ככל שאתה מודרך ומופעל יותר. בסוף אנו לא ששים אלי קרב. הלוחמים כן רוצים לבטא את היכולות שלהם אבל בשביל זה יש מפקדים שטווחו את המסר הזה".
סא"ל אלבז היה עסוק יותר השבוע בטבילת האש הראשונה למבנה החדש של יחידתו, שהפך אותה השנה מגדוד סיור לסיירת. כבר שנים שבזרוע היבשה מבינים שגדודי הסיור בחטיבות החי"ר זקוקים לשינוי, ועל תצורתם הגדודית של 3 פלוגות ייעודיות - אבד הקלח. אז במקום לחזור למתכונת המוכרת של היחידות החטיבתיות מתחילת המילניום בלבנון, שכפופות ישירות למח"ט ונהנות מעצמאות יתר, הגדודים הפכו לסיירת – 4 פלגות שעורבבו בהן הפלוגות הייעודיות מגדודי הסיור.
בכל פלגה יהיו מעתה כל סוגי צוותי הגדס"ר: סיור לתצפית, פשיטה קדמית ותקיפה, נ"ט גיל לאש עוצמתית מהקרקע, צלפים לירי מדויק וחבלה לפריצת מכשולים והתמחות בלחימה בתווך התת קרקעי. כל אלה יקבלו מעטפת ותמיכה של מפקד הסיירת, אך יפוזרו ככוח פורץ ראשון ומוביל תמרון, בצוותי קרב חטיבתיים וגדודיים.
השבוע הם תרגלו הובלה על ידי חטיבת המילואים 179 של פיקוד הדרום. מפקדי הסיירות אפוא, שלא יובילו צוותי קרב גדודיים, יופעלו כמלחמה יותר כ"מצביאים" מיחידות העילית – מתכננים ויוזמים פעולות מיוחדות לרמת האוגדה. "אין יותר למפקדי הצוותים את אותם איתורי אויב קבועים שהודבקו להם מהתכנית האופרטיבית כפי שהיה עד לפני שנה", מסביר אלבז. "מעתה הם מתאמנים למרחב של האויב על כל מאפייניו, ולא משנה אם זה יהיה בחאן יונס או בסג'עיה. כך למפקד הצוות יהיה גמישות מחשבתית ולא קיבוע על יעד מסוים".
ליווינו את הקצין הקשוח לא מעט במהלך כהונתו שתסתיים בעוד חודש וחצי, ואכן נראה שהוא מעדיף לעצור לא אחת, במהלך ההסתערות של כוחותיו, או להאט כדי להפעיל את הראש. גם כשביטא בריאיון עימו אמירות לוחמניות, דוגמת "נוקיע את האויב שבעזה, נתפסו אותו בגרון ונחנוק אותו לאט לאט", הרושם הוא שהתכוון יותר להרעיל את הלוחמים שיצפו בכתבה, או להפוך את דף המסרים הצה"לי לקטלני יותר.
לפנייה לכתב/ת 
