התנכרות לאנשי חינוך יוצאי אתיופיה: "כשרואים מורה מהעדה - לא מאמינים בו"
אסמרץ', שהייתה המחנכת הראשונה מקרב עולי אתיופיה, גילתה שאם לתלמידה סירבה לאפשר לבתה ללמוד עמה: "יש דעות קדומות". מורה קיבל יותר הצעות עבודה כששינה בקורות החיים את שמו האתיופי: "יש המון עוולות". מבין מאות עובדי הוראה יוצאי אתיופיה, רק אחד מנהל בית ספר
קושי למצוא עבודה, היעדר אופק מקצועי ואפילו התנגדות מצד הורי התלמידים. לפי נתוני משרד החינוך, בשנה האחרונה עבדו במוסדות החינוך 609 מורים ועובדי הוראה יוצאי אתיופיה. ואולם, על אף העלייה במספרם שהתרחשה בשנים האחרונות, מספרים כמה מהם בשיחה עם ynet על המשמעות של להיות מורה ממוצא אתיופי במערכת החינוך בישראל של שנת 2019.
ברקע המחאה שפרצה בעקבות מותו של סלומון טקה שנורה על ידי קצין משטרה, הם מספרים על קושי למצוא עבודה ועל תחושה מתמשכת של זלזול והיעדר הערכה מקצועית הנובעים, לטענתם, בגלל מוצאם.
באשר למספר מנהלי בתי ספר ממוצא אתיופי כיום במערכת החינוך - לפי עמותת "פידל" לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה בישראל, ישנו מנהל בית ספר אחד ממוצא אתיופי בדרום הארץ. מנהלת נוספת יוצאת אתיופיה סיימה את תפקידה באחרונה. משרד החינוך לא השיב לשאלת ynet באשר למספר מנהלי בתי ספר יוצאי אתיופיה במערכת החינוך כיום.
בנוסף, באשר לנתון הרשמי של מספר המורים יוצאי אתיופיה הפועלים כיום במערכת החינוך, כפי שנמסר על ידי משרד החינוך - בעמותה סבורים כי הוא כולל מורים רבים הפועלים בתוכניות ייעודיות לשילובם של מורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, כמו גם את מספר המורים המחליפים.
כאשר בודקים את מספר המורים אשר עובדים במשרה מלאה במערכת, לטענת עמותת "פידל", הוא נמוך הרבה יותר. לטענת משרד החינוך, 80% מהם עובדים בחצי משרה עד משרה מלאה.
אסמרץ' איילין הייתה המחנכת הראשונה מקרב יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. כעת היא גמלאית. במשך 25 שנה היא הייתה מחנכת בבית ספר יסודי בבת ים, ועבדה כמורה גם באתיופיה במשך 8 שנים, בטרם עלתה לישראל. "אני רואה שקשה", היא מספרת. "אני לא פוגשת הרבה מורים יוצאי אתיופיה. בתקופה שלי, בשנות ה-80' הייתי היחידה שהצליחה להשתלב.
"יש סטיגמה ויש דעות קדומות. כשרואים מורה יוצא אתיופיה, כמו בכל מקצוע אחר, אתה קודם כל אתה אתיופי. לא חשוב שיש לך תארים ואתה מוצלח, ויש לך המלצות, ברגע שאתה נפגש עם מי שצריך לקבל אותך - לא מאמינים בך. למזלי נפלתי על מנהלת ומפקחת שקיבלו אותי והאמינו בי מאוד, אבל יש המון מורים טובים שלא מצליחים. פעם לא חשבתי שזו גזענות אלא אולי יותר דעות קדומות, אבל היום אני לא יודעת כבר מה להגיד".
את אחת הפעמים שאיילין נכנסה לבית הספר היא לא תשכח. "ההורים בהתחלה לא הבינו איך יכול להיות שאני מחנכת את הילדים שלהם, והלכו למנהלת בית הספר שביקשה מהם לתת לי הזדמנות. צריך להיות רצון עז, עור של פיל ולהמשיך להילחם. אם לא, זה קשה מאוד. מעטים מצליחים, ממה שאני רואה בשטח".
מקרה נוסף שאיילין לא תשכח התרחש כאשר אחת התלמידים בכיתתה לא הגיעה ללימודים באופן קבוע. כשביקשה לברר מדוע, גילתה שאמה מסרבת לשלוח אותה לבית הספר משום שלא רצתה שמורה ממוצא אתיופי תחנך את בתה.
"היו גם מקרים כשהייתי עם הילדים במוזיאון, הפקידות ואנשי האבטחה תמיד חיפשו את המורה המלווה. אמרתי להם שאני המורה, וזה אפילו לא עבר להם בראש", סיפרה איילין. "יש גם הרבה סטודנטים שלמדו הוראה אבל לא משתלבים בסופו של דבר במערכת החינוך. אנחנו יהודים, שמרנו על תורה ובאנו לארץ למרות שיכולנו להישאר באתיופיה.
"אנחנו צריכים להיות שווים. אני לא שונה מהשכנה שלי שבאה מעיראק או מאירופה. מה שקורה בימים האחרונים זה הצטברות של בעיות. מדובר על ילדים שיש להם בעיות זהות. הם לא יודעים לאן הם שייכים. הם לא פה והם לא שם. כשהם הולכים לבית הספר קוראים להם 'כושים', וכשהם יוצאים לגינה המשטרה תופסת אותם. אין להם שום ביטחון".
"זימנו רבים לראיונות ולא חזרו אליהם"
עובדי הוראה רבים ממוצא אתיופי חששו להתראיין לכתבה, ואלו שכן התנו את השתתפותם בכך ששמם לא יתפרסם. אחד מהם, שמשמש מורה בדרום הארץ כבר יותר מ-10 שנים, הוא בוגר מוסד אקדמי מוערך אשר מכשיר עובדי הוראה. ועדיין המורה סבור שהוא מקבל יחס אחר רק בשל צבע עורו. "קראתי ששר החינוך היוצא נפתלי בנט כתב שהוא הגדיל את מספר המורים יוצאי אתיופיה בבתי הספר, אבל הם עדיין לא רבים", הוא אומר.
"בשורה התחתונה, אני לא מכיר הרבה מורים ממוצא אתיופי, ורובם הם לא דמויות משמעותיות במערכת. אני למדתי במכללה טובה לחינוך ואני בדיוק כמו כולם. צריך להסתכל על ההישגים והמקצועיות, ויש המון כאלו בקהילה האתיופית. תנו לנו להיכנס לשטח, וזה יצליח. אני מכיר כמה שהתקשו למצוא עבודה, אבל בסוף הם הסתדרו. הם פשוט הלכו למסגרות בלתי פורמליות, ששם יש עבודה בשפע. הם לא התקבלו לבתי ספר כי לא נתנו להם את ההזדמנות המתאימה. זימנו רבים מהם לראיונות עבודה, ולא חזרו אליהם".
גם המורה בעצמו נתקל במקרים דומים, והוא מספר שהחליט לפעול בעניין. "אני ואשתי עשינו ניסוי, שלחתי קורות חיים עם השם שלי, שהוא אתיופי, ושלחתי קורות חיים בשם אחר - וההבדל היה משמעותי. חזרו אליי הרבה יותר כששלחתי את קורות החיים השניים. יש אנשים שסיימו מכללה לחינוך ולא עוסקים במה שהם אמורים לעסוק היום. יש המון עוולות אבל אנחנו חזקים. אני מאמין שיש תקווה, כי חינוך והשכלה הם הדרך. אלימות היא בוודאי לא הפתרון".
מורה נוסף מצפון הארץ, בעל תואר שני שעובד במערכת כבר יותר מ-10 שנים, מספר על מציאות דומה. "אני מנסה לבוא ממקום מאוד אופטימי, אבל לאורך השנים אני וחברים שלי נתקלים בהמון בעיות, חסמים ותקרות שלא מאפשרים לנו לשאוף מעבר למקום שבו אנחנו נמצאים. הרבה פעמים, למשל, גוררים אותנו לעבוד דווקא עם בני נוער ממוצא אתיופי, לא כי מבחינה חינוכית הם סבורים שזה חשוב, אלא ממקום של חוסר אמון בנו. גם אם אנחנו מספיק מוכשרים ומקצועיים - לא מאפשרים לרבים מאיתנו להשתלב.
"אני יכול לשלוח את קורות החיים שלי עם שורה של הישגים - ויתעלמו מהם. אומרים לנו 'אם נחשוב שאתה מתאים נתקשר אליך' ואז לא חוזרים אלינו. על ניהול בית ספר אין בכלל מה לדבר. ממה שידוע לי יש היום מנהל אחד שהוא יוצא אתיופיה. כשאנחנו מתלוננים על המצב שלנו זה בסדר, אבל ברגע שאנחנו מתחרים על המקום שלנו - זה כבר לא לגיטימי. אני יכול גם לספר על מקרה של חבר טוב, שברגע שהחל לחנך בכיתה - ההורים התנגדו לכך.
"באשר אליי, למרות שקיבלתי מספר תעודות הערכה מבית הספר שבו לימדתי - התברר לי באחד המקרים שלא בטוח שאמשיך ללמד במוסד החינוכי משום שלא נרשמו מספיק תלמידים ממוצא אתיופי. כך הבנתי שמייעדים אותי ללמד בעיקר תלמידים אתיופים. בנוסף, גם באקדמיה נתקלתי בזלזול, כאילו עושים לנו טובה שנותנים לנו ללמוד שם. לקבל דחייה ממי שחשבנו במשך כל השנים שהם אחים שלנו - זו תחושה קשה מאוד".
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה (כחול לבן) מכירה היטב את התפעה ומספרת על הפניות שהיא מקבלת מצד עובדי חינוך והוראה יוצאי אתיופיה: "אחד היעדים המרכזיים שהובלתי בוועדת השרים הוא הכפלת מספר המולרים מהקהילה המועסקים בפועל מ-300 ל-600 בארבע שנים. הדברים מתבצעים בעצלתיים.
"גננות רבות וגם אנשי חינוך פונים אלי על תקרת זכוכית ואפלייה שהם חווים, אך הבעיה האמיתית היא הילדים שלנו, שגם במערכות השונות לא אחת מקבלים יחס של ילדים חורגים. סיפורים ועדויות קשות הפכו לדבר שבשגרה של ילדים מוסללים לחינוך המיוחד, ילדים שנטפלים אליהם בעלי סמכות, הורים מיואשים ובתי ספר שממש לא רוצים תלמידים מהקהילה. אפשר לעשות שינוי עמוק וזה צריך לקרות מתוך המערכת כבר אתמול".
מיכל אברה סמואל, מנכ"לית עמותת "פידל", הוסיפה: "אנחנו כארגון מחפשים להנכיח את יוצאי אתיופיה בתוך מוסדות החינוך, וזו משימה משמעותית שבעצם שוברת סטיגמות ודעות קדומות. כשמורה נכנסת לחנך או ללמד השינוי הוא אדיר ולכן כמיזם ראשוני נושא המגשרים החינוכיים שעובדים בתוך בתי הספר בשלוש השנים האחרונות שאנחנו יחד עם משרד החינוך מובילים הוא קריטי.
"אני חושבת שיש חשש הראשוני כשאיש מקצוע יוצא אתיופיה נכנס למערכת מצד המורים וההורים, אבל מי שמשקיע ועובד בתוך המערכת כן מצליח להישאר, אבל השאלה היא כמה המערכת מגויסת לזה. את הגב המשמעותי רק המנהלים בדרגים הגבוהים יכולים לתת".
לפנייה לכתב/ת 
