ממשלה גוועת – הזנחה פושעת
כשהממשלה משקיעה את כל האנרגיות בחילוץ נתניהו מהכלא, אין לה זמן לטפל ביוצאי אתיופיה, או במשטרה, או בבלוני התבערה, או בגירעון
מותו של הנער סלומון טקה
בתחילת השבוע הוא לא רק טרגדיה אישית וחברתית. כדור האקדח ששם קץ לחייו הוא גם סימפטום למחלה קשה שממנה סובלת ממשלת ישראל, ובעקבותיה המדינה כולה: ממשלה גוועת מביאה להזנחה פושעת. ממשלת הימין האחרונה, הכושלת, של בנימין נתניהו, פשוט הפסיקה לתפקד.
שמתם לב שלמשטרת ישראל אין מפכ"ל כבר כמה חודשים? אולי זה קשור איכשהו לאנרכיה במשטרה? שמתם לב שראש הממשלה הוא גם שר הביטחון? אולי זה קשור לבלוני התבערה שנושבים בלי הפרעה מעזה לישראל, ולדולרים במזוודות שנוסעות בלי הפרעה מישראל לעזה? שמתם לב ששר האוצר כחלון הפך להיות הפודל של ביבי, וחזר על ארבע אל חיק הליכוד? אולי זה קשור לגירעון המטורף בתקציב, שאת מחירו נשלם כולנו, עד הגרוש האחרון, אחרי הבחירות?
לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
הלוואי שאתבדה, אבל נדמה לי שלפני שהיא תפטור אותנו מעונשה ותיגאל מייסוריה, בבחירות של ה-17 בספטמבר, עוד צפויים לממשלת ישראל ולנו כמה אירועים כואבים. לדעתי, המכוניות שהתלקחו בהפגנות של קהילת יוצאי אתיופיה השבוע, והשרפות שלא מפסיקות להתלקח כתוצאה מבלוני התבערה בשדות של עוטף עזה, הן לא סוף פסוק. ממשלת ישראל נושמת בכבדות את נשימותיה האחרונות. אבל עד שהיא תשיב את נשמתה לבוראה, הולך להיות לנו קיץ חם.
איך קורה שראש ממשלה מוכשר, מנוסה ורב פעלים מביא את הממשלה שלו לשיתוק, לאוזלת יד ולחוסר תפקוד מלא, לכל רוחב הגזרה? מן הגירעון הענק בתקציב המדינה, דרך תשלומי השוחד במזומן לחמאס, ועד לאלימות הקטלנית של המשטרה, לאן נעלמה ממשלת ישראל?
התשובה, לדעתי, היא פשוטה וברורה: הממשלה הזאת מקדישה את כל האנרגיות שלה ואת כל תשומת הלב שלה למטרה אחת בלבד: לחלץ את ראש הממשלה מאגף האחמ"ים בכלא מעשיהו. כל השאר – לא מעניין. כפי שאמר ראש הממשלה לפני כמה חודשים לאורנה פרץ הליכודניקית, שהעזה להתלונן בפניו שחדר המיון בקרית שמונה נסגר: "את פשוט לא מעניינת, את משעממת אותנו. אנחנו רוצים לדון בדברים שמעניינים אותנו". זה לא דברים, זה דבר אחד ויחיד שמעניין עכשיו את נתניהו: איך לא להיכנס לכלא.
מחאת יוצאי אתיפיה בתל אביב, השבוע (צילום: מושיק שמע)
זה לא מסובך: למשטרה אין מפכ"ל כדי שלא יהיה מי שייתן גב לחוקרים בתיקי השוחד של ראש הממשלה. למשרד הביטחון אין שר, כדי שנתניהו יוכל להצטלם עם קצינים במדים, בפוזה האהובה עליו. ולכלכלנים במשרד האוצר אין פתחון פה, כי חייבים לפנק את הבוחרים שלנו עד 17 בספטמבר, ולעזאזל הזובור שהם יחטפו החל מ-18 בספטמבר.
ואחרי שאמרתי את כל הדברים האלה, חשוב לי להדגיש שאני לא כועס על נתניהו. האיש נלחם על חייו הפוליטיים ועל חירותו האישית, והגרגרים בשעון החול שלו אוזלים. למרות תרגילי ההשהיה והצמצום של היועץ המשפחתי לממשלה, טבעת החנק הפלילית הולכת ומתהדקת סביב צווארו של נתניהו. לא נעים.
במילים פשוטות וברורות, נתניהו צפוי להיכנס לכלא לכמה שנים טובות אם יועמד לדין. ולכן, לו אני במקומו, גם אותי לא היה מעניין שום דבר אחר. זאת בדיוק הסיבה שהוא חייב ללכת הביתה, ולהקדיש את כל זמנו לתיקים המשפטיים שלו. וזאת בדיוק הסיבה שהוא לא יעשה את זה בשום אופן.
השיתוק ואוזלת היד של ממשלת ישראל, מינוי מפכ"ל המשטרה שמתעכב ומתעכב, הכיסא הריק בלשכת שר הביטחון, החגיגה על הקופה הציבורית במשרד האוצר, כל אלה מבחינת נתניהו הם הרע במיעוטו. העיקר לחזור הביתה בשלום. אפשר להבין אותו.
נשארה לנו רק בעיה קטנה, בייחוד אם אנחנו הורים לילד שצבע עורו קצת שחור: במצב שאליו הגיעה המדינה, שבראשה עומדת ממשלה משותקת, אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהילד שלנו יחזור בשלום הביתה.
ולכן אני אומר, בפעם האלף, לראש הממשלה שלנו: ביבי, לך כבר. למען השם, לך הביתה. שים נקודה. כי לא רק לך, גם לילדים שלנו מגיע לחזור הביתה בשלום.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' יורם יובל
מומלצים
