כשאורה נמיר צעקה על 5 שוטרים צרפתים

אורה נמיר(צילום: עמית מגל)

כשנשלחתי על ידי "ידיעות אחרונות" להיות כתבת העיתון בפריז הגיעה אורה נמיר לבקר בעיר והציעה לי ללכת איתה בשבת בבוקר לתערוכה במרכז פומפידו. היא הייתה כל כך מאורגנת עד שהכינה כרטיסים חודשים מראש. בבוקר טלפנתי אליה ואמרתי לה שיש שינוי בלוח הזמנים כי הבטחתי לבן שלי ללכת לקנות לו גיטרה. מדובר בחנות במרכז העיר שם יש בעיות חניה, אמרתי לה, וזה ייקח זמן. הצעתי שנדחה את הפגישה בפומפידו לשעה מאוחרת יותר.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

נעצבתי כששמעתי על מותה אף שבעצם היא כבר הרבה שנים לא ממש איתנו. אהבתי אותה מאוד, ומעטים מבין חבריי הצליחו להבין איך אני נמצאת בקשר חברי עם אישה כל כך קשה, מחמירה, מלכת הארגון, הניהול והסדר, ואני בדיוק הפוכה ממנה, לא מסוגלת לנהל אפילו את המאפרה שלי.

לימים היא אושפזה בשווייץ לניתוח מסובך להסרת גידול במח. נשלחתי מפריז על ידי העיתון לרדוף אחריה, לעשות לה פפראצי עם הצלם ולהביא סיפור למדינה שעקבה בחרדה אחרי הדיווחים על אודותיה. לפני שאושפזה ניגשתי אליה בלובי של בית החולים ואמרתי לה: "אורה, אנחנו מיודדות, לא נעים לי לרדוף אחריך, אבל אני כאן במשימה. תני לצלם אותך כשאת נכנסת לבית החולים, אניח לך לנפשך ואבוא לבקר אותך כשתתעוררי מהניתוח".

לאה רבין. לילה של סיפורים לפני פרידה(ארכיון ידיעות אחרונות)

לאה הייתה חלשה, כואבת, וצלולה לחלוטין. כשסיימנו את הארוחה היא התיישבה על הספה, כולנו סביבה, והפליגה בסיפורים שרק מעטים מהם אני יכולה לספר. היא התחשבנה עם אהוד ברק, חשפה סודות על ערפאת, היא דיברה ודיברה ואנחנו ישבנו כולנו עד 2:00 לפנות בוקר. כשהיא הלכה עם הנהג והמאבטח, אורה אמרה לי שיש לה הרגשה שלאה דיברה כל כך הרבה כי היא מרגישה שהיא נפרדת. חמישה שבועות לאחר מכן הלכה לאה רבין לעולמה.

את אורה בצלילותה ראיתי לפני כמה שנים בתל אביב. מדי חג היא צלצלה לאחל חג שמח ולדבר על המצב. לאחרונה יעצו לי חבריה הקרובים לא לבוא לבקר אותה. היא כבר לא מזהה, לא יודעת, אפילו לא זוכרת שהייתה שרה בממשלה או שגרירה בסין.

• אורלי אזולאי היא שליחת ynet ו"ידיעות אחרונות" בוושינגטון