אמו של הנרצח בפיגוע מול המחבל: "איש שפל, זרקת אותנו לאפלה"
החל שלב הטיעונים לעונש במשפטו של פאיז חאמד, שתכנן את הפיגוע הקטלני בצומת שבות רחל ב-2015, שבו נרצח מלאכי רוזנפלד אמו של הנרצח אמרה בבית המשפט: "הוא לא הכיר את מלאכי, הספיק לו שיהודי יהיה מהצד השני של הכדורים"
בבית המשפט הצבאי בעופר התקיים הבוקר (יום ד') שלב הטיעונים לעונש בעניינו של המחבל פאיז חאמד, שהורשע בעבירה המקבילה לרצח בגין סיוע, תכנון ושיבוש ראיות בפיגוע הירי שבו נרצח מלאכי רוזנפלד ביוני 2015 בצומת שבות רחל. בדיון דרשה התביעה הצבאית להטיל על חאמד עונש מאסר עולם ועוד 30 שנה.
חאמד חזר בדיון על גרסתו שלפיה אינו קשור לרצח ועורך דינו הדגיש שיחזרו על טענות אלה בערעור שהוא צפוי להגיש. בית המשפט צפוי לתת את החלטתו בימים הקרובים.
הפיגוע בוצע כששני מחבלים ארבו ברכב בציר אלון - קטע כביש צדי אך מואר יחסית סמוך להתנחלות שילה. מעט לפני השעה 23:00 הבחינו ברכב ישראלי שנוסע לכיוונם וירו לעברו מטווח קצר. לפחות 15 כדורים בקוטר 9 מ"מ פגעו במכונית הישראלית. הם המשיכו לירות גם לאחר שהנהג ביצע פנייה חדה לכיוון ההתנחלות מגדלים. המחבלים נמלטו מהמקום. רוזנפלד הותיר אחריו הורים, אליעזר ושרה, ושבעה אחים. ב-2002 נפל אחיו הבכור יצחק (מנחם), טייס בחיל האוויר, שנהרג במהלך טיול בנחל צאלים.
בינואר 2017 גזר בית הדין הצבאי ביהודה מאסר עולם ו-30 שנות מאסר נוספות על חבר החולייה שביצעה את הפיגוע, עבדאללה אסחאק.
בספטמבר 2017 הטיל בית הדין
מאסר עולם על אמג'ד חאמד, חבר החולייה שביצעה את הפיגוע. הוא הורשע בכך שסיפק את כלי הנשק, הציע את מקום הפיגוע ופירק את הרכב שבו נסע עם חבריו אחרי הפיגוע.
לדיון היום הגיעו בפעם השנייה הוריו של הנרצח. "זו פעם שנייה שאני עומדת כאן במקום הזה", אמרה האם שרה. "השתדלנו שלא להגיע. המעמד קשה לנו. המקום מכאיב לנו ורעיון הרצח מבעית את לבנו ומוחנו. לא רצינו לעמוד קרוב לאנשים שקטל בלבם ודם בידיהם, אנשים שבוחרים להתעסק ברוע.
"השבוע ימלאו ארבע שנים לפשע הנוראי שביצעו אנשים שפלים באישון ליל בכביש המוליך לביתנו. ארבע שנים ללילה האיום והנורא ביותר בתולדות חיינו. ארבע שנים מאז גדעו כדורי מרצחים את חייו של אחת הנשמות הגדולות, הטובות והחכמות שירדו לעולם הזה. כל מעשה שלו וכל מחשבה כוונו לעשיית טוב כלל אנושי, חוצה גבולות ומגזרים, לכן כולנו הפסדנו באותו הלילה. יהודים, ערבים, נשים, גברים, אנשים רעים ואנשים טובים. העולם כולו הפסיד אנרגיות שהשפיעו עליו לטובה.
"את מלאכי רצחו בני אדם. הוא לא נקטף בדמי ימיו במחלה או תאונה. הוא נרצח בדרך הביתה. 40 שנה שאנחנו גרים כאן במקום הזה, באדמה הזו, בכוכב השחר. מלאכי נולד כאן, גדל כאן ואהב את האדמה הזו. קבוצת אנשים מכפר שכן לנו – שאף הם קיבלו את הזכות הזו לבוא לעולם, לגדול ולגדל ילדים במקום היפהפה הזה, החליטו שלא מתאימים להם השכנים, שאין מקום בעולם הזה לאנשים השונים מהם, לשני עמים.
"זו לא אני שניסיתי לגייס אנשים כדי ליטול חייו של זולתי. זו לא אני שישבתי עם קבוצת חברים וחשבתי - ותכננתי - וקניתי רכבים - ונסעתי לאורך כבישים - כדי לחפש אנשים שעסוקים בלעשות טוב כדי לרצוח אותם, כדי לגדוע את חוט חייהם סתם כך משום שהם מדת אחרת משלי. אני לא עזרתי לאף אחד להעלים רכבים ועדויות, לא ישבתי ושמעתי איך מכריי ירו בנשק על רכבים והצטערו שלא פגעו באף אחד, ולא נתתי טיפים לאף אחד איך להצליח בכך. את זה עשה הנאשם כאן".
"מנגד עומד כאן אדם – בוגר בגילו – עם משפחה, ניסיון חיים ושיקול דעת. לא מדובר כאן בבחור צעיר חמום מח. בילד שקל להשפיע עליו ולהסית אותו. עומד כאן אדם בר דעת – בסביבות גיל ה-50 שמחשבותיו ולבו הביאו אותו לצאת להתגייס ולגייס חוליות אנשים שיחד איתם תיווצר חבורה שתיתן כוח אחד לשני לצאת, לתכנן ולחפש את מי אפשר להרוג. חיים של מי ניתן להרוס.
"הוא לא הכיר את מלאכי שלנו. מלאכי לא פגע בו מעולם. הספיק לאיש השפל הזה שיהודי יהיה מהצד השני של הכדורים שאותם החליטו לירות. זה שהוא עצמו לא לחץ על ההדק, לא משנה כהוא זה את הבחירה שלו להתעסק ברוע ואת חלקו הגדול מאוד בתוצאות הסופיות. לאדם שלוחץ על ההדק יש שורת אנשים אחריו ולפניו - שידעו, שסייעו, שקנו, שפתחו צירים, ששתקו ועודדו ואיפשרו.
"אנחנו נזרקנו לאפלה גדולה באותו הלילה. אין מילים המתארות לב שבור של משפחה אוהבת שרק רצתה לחיות יחד. לא ניתן לתאר ובטח לא כאן מול אנשים כאלה – כאבם של הורים שבנם המופלא נלקח מהם בחטף בכדורי מרצחים. אני אפילו לא רוצה להתחיל להתייחס לכמויות הצער שאנו נושאים בלבנו, במוחנו ובגופנו בארבע שנים האחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
