מהנאצים עד להיפים: סופה של החיפושית

עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ

המפעל של פולקסווגן בוולפסבורג, 1954(צילום: AP)

התוכנית: "מכונית העם". חיפושית בנאום של היטלר ב-1938(צילום: AP)

החיפושית הייתה חלק מהתקופה האפלה ביותר בתולדות גרמניה, כשהשלטון הנאצי רצה לייצר מכונית עממית להמונים. אחרי המלחמה סימלה החיפושית של פולקסווגן את הרנסנס הכלכלי במדינה ההרוסה והמחולקת, ואת השיפור במצבו של מעמד הביניים. החיפושית הייתה גם סמל לגלובליזציה – היא נמכרה והייתה מוכּּרת בכל רחבי העולם. בשנות ה-60 הפכה לאחד הסמלים של דור הבייבי-בום שנולד אחרי המלחמה, ותרבות הנגד ההיפית באמריקה אימצה אותה. העיצוב הייחודי של החיפושית הפך אותה למותג מזוהה כמו הבקבוק של קוקה קולה.

את הדגם המקורי של החיפושית – מכונית מעוגלת עם ארבעה או חמישה מקומות ישיבה, שִמשה קדמית כמעט אנכית ומנוע קירור אוויר אחורי – המציא המהנדס האוסטרי פרדיננד פורשה. אדולף היטלר גייס את פורשה כדי להגשים פרויקט שאפתני – לייצר את "מכונית העם". היטלר רצה מכונית שתהפוך את הבעלות על רכב לנפוצה כפי שעשתה ה"פורד מודל טי" בארה"ב.

1953 - פולקסווגן חוגגת ייצור של 500 אלף חיפושיות(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

הייצור ההמוני של המכונית שנקראה בתחילה KdF-Wagen – לפי ראשי התיבות של ארגון העבודה הנאצי שבחסותו היא הייתה אמורה להימכר – בוטל בגלל מלחמת העולם השנייה. המפעל הגדול והחדיש שאמור היה לייצר את המכונית הפך למפעל שמייצר רכבים צבאיים, תוך שימוש בעובדים בכפייה מכל רחבי אירופה שעבדו בתנאים אומללים.

לחשוב בקטן

אחרי התבוסה במלחמה חודשה הפעילות במפעל פולקסווגן, הפעם כמפעל המייצר כלי רכב אזרחיים, תחת פיקוחן של רשויות הכיבוש הבריטי. ב-1949 הוא הועבר לידי ממשלת גרמניה והרשויות של מדינת המחוז סקסוניה התחתונה, ועד שנת 1955 ייצר המפעל ליד וולפסבורג מיליון חיפושיות, שנקראו אז מכוניות Type 1. בשנים לאחר מכן העולם כולו התאהב בחיפושית.

פגישה של "מועדון החיפושיות" בקיבוץ יקום(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

במפעל של פולקסווגן במקסיקו, 2003(צילום: AP)

ארה"ב הייתה היבואנית המובילה של החיפושיות, וב-1968 ייבאה אליה 563,522 מכוניות חיפושית גרמניות – 40% מסך החיפושיות שיוצרו. באותה שנה יצא לאקרנים בארה"ב הסרט "החיפושית השובבה", שבמרכזו חיפושית הכובשת את מסלול המרוצים.

משרד הפרסום האמריקני דויל דיין בנבאך נקט אז דרך לא שגרתית וקרא לקהל האמריקני המעוניין לרכוש מכונית "לחשוב בקטן" ולבחור בחיפושית. "שלא כמו במערב גרמניה, שם המחיר הנמוך, האיכות והעמידות של החיפושית סימלו נורמליות חדשה אחרי המלחמה, בארה"ב המאפיינים שלה היו מאוד לא קונבציונליים בתרבות שמה ששלט בה היה הגודל והיכולת להפגין פאר", כתב ברנהרד ריגר בספר "מכונית העם" מ-2013. 

ההכחדה מתקרבת

הייצור במפעל הגדול בוולפסבורג נפסק ב-1978, כשמכוניות חדשות כמו "גולף" החלו למשוך את הקונים, אבל החיפושית עדיין לא מתה. הייצור עבר למקסיקו, ושם יוצרו מכוניות החיפושית הקלאסיות מ-1967 עד 2003 – יותר שנים מאשר בגרמניה עצמה. במקסיקו קיבלה החיפושית את הכינוי "ווצ'יטו", וקנתה לה מעמד דומה של "מכונית העם", הפעם מתוצרת מקסיקנית.

חיפושית מעץ באיטליה, 1999(צילום: AP)

מכונית חיפושית בפריז, 1968(צילום: AP)

החיפושית הגיעה גם לברזיל, 2002(צילום: AP)

רומניה, 2007: חיפושית מצופה זהב בבוקרשט(צילום: AP)

"החיפושית החדשה" במפעל בוולפסבורג, 2012(צילום: AP)

חיפושית אחרונה עוזבת את המפעל במקסיקו(צילום: רויטרס)

(צילום: AFP)

בסוף שנות ה-90 החליט פרדיננד פייך, מנכ"ל פולקסווגן ונכדו של פרדיננד פורשה, לייצר את "החיפושית החדשה" – מכונית רטרו שנבנית על פלטפורמה של מכונית גולף. הפרויקט יצא לדרך, אבל בשנים האחרונות נחלשו מאוד המכירות של דגם הרטרו, למרות מקומה של המכונית בתרבות הפופולרית.

בספטמבר מסרה יצרנית הרכב הגרמנית שהחיפושיות עומדות להיכחד, ואתמול יצאו בפעם האחרונה מהמפעל במקסיקו חיפושיות חדשות מדגם הרטרו, 16 שנים אחרי הפסקת הייצור של הדגם המקורי. "סופן של החיפושיות אחרי שלושה דורות מעורר המון רגשות", מודה שטפן רייך, מנכ"ל פולקסווגן-מקסיקו.