הבעיה האמיתית של נתניהו
ההתנגשות ההולכת ומתקרבת בין האירועים הפוליטיים והמשפטיים מדאיגה יותר מכל את סביבת ראש הממשלה. אבל עוד לפני השימוע יש שני תנאים הכרחיים לתרחיש שימנע ממשלת אחדות
אין עוד שחקן פוליטי מיומן כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, כזה שגם יודע למקסם עד הסוף את המשאבים והנסיבות לטובתו. הוא יודע לעשות בחירות, אשף של קמפיינים, מתגאה תמיד שהוא האסטרטג הטוב ביותר שיש. אבל כל זה לא הכין אותו לתסריט הבלהות שהוא חווה עכשיו, ששיבש את התוכניות ויצר תקלה שהוא לא יודע לפתור.
אלו לא הבחירות החוזרות ואפילו לא חשש מהאלקטורט. התקלה היחידה שקרתה לנתניהו היא חוסר היכולת לשלוט בלוחות הזמנים. כרגע צפויה התנגשות חזיתית בין האירועים הפוליטיים לאירועים המשפטיים, במקום שאלו יוכלו להועיל לאלו, לשיטת נתניהו.
בעולם נורמלי מבחינתו, כשנתניהו חגג את הניצחון האחרון בבחירות (זה שהתברר עד מהרה כתיקו מפואר) הוא אמור היה להקים את קואליציית החלומות - קואליציית כתב האישום. אחרי הקמתה היו עומדים לרשותו כמה חודשים טובים לקידום חקיקה מהסוג שרצה - פסקת ההתגברות, הנדוס תוכנית החסינות - ורק אז, חזק ומוכן מתמיד, היה מגיע לשימוע בלי לחץ זמנים ובלי סימני שאלה.
משם, היה גולש בטבעיות למעמד ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה כשהציבור ברובו כבר ספג והפנים את האירוע והאלמנט הדרמטי שבו התמסמס.
הקלקולים בדרך, ומערכת הבחירות הנוספת שנכפתה עליו, שיבשו את התוכנית. מערכת הבחירות הנוכחית מובילה אותו לשימוע כשהוא חלש פוליטית ולמערכה הפוליטית כשהוא חלש בגלל השימוע.
אם נתניהו יקבל את המנדט להרכיב ממשלה, זה יהיה בעיצומו של אירוע משפטי חריג - ראש ממשלה בשימוע, רגע לפני אפשרות שיוגש כתב אישום. בימין כבר יש מי שאומרים בפה מלא שהרכבת הממשלה במצב כזה תהיה "מכירת חיסול". כתב האישום כבר לא רחוק ומעומעם.
ולא רק זה. אם קודם לכן, כשכתב האישום נראה רחוק, לא ניתן היה לסגור עם גורמים בכחול לבן או בעבודה אפשרות לאחדות - הרי שכעת, כשהכול מתערבב בהכול, הסיכוי אפסי.
זה לא שמצבו של הליכוד רע. יש לו בייס גדול ויש גם עוד מאיפה לגרד. אבל האירועים המפתיעים שהתרחשו (ושלנתניהו יש אחריות לא מבוטלת עליהם) מובילים לכך שהליכוד במלכוד. לגייס במצב הנוכחי 61 מנדטים נאמנים ללא ליברמן זה סוג של נס. וכדי שיתחולל הנס הזה שני תנאים חייבים להתקיים:
הראשון - איחוד גדול בכל המפלגות שמימין לנתניהו. מאיילת שקד דרך אלי ישי ועד ברוך מרזל צריכים לרוץ יחד, כי הפעם אין אפילו מנדט אחד לבזבז. ואם לא כפלטפורמה אחת אז לכל היותר שתיים. לנתניהו אין פריבילגיה ליותר משתי מפלגות מימינו.
זה כשלעצמו מורכב מאוד, אבל לא הסוף. בסיטואציה שבה הוא צריך כל אצבע, אין לדעת איך יצביעו למשל נפתלי בנט ומשה פייגלין ברגעים הקריטיים עבור נתניהו ואם בכלל יוכל לסמוך עליהם. בניגוד לעבר, יש יותר מידי שחקנים בימין שיש להם חשבון פתוח עם נתניהו. לא יהיה זמן טוב מזה כדי לסגור אותו, או לסחוט אותו.
התנאי השני שחייב להתקיים: אחוזי הצבעה גבוהים. מערכת בחירות בשלהי חופשת הקיץ ויום בחירות זמן קצר לאחר פתיחת שנת הלימודים הם תנאים קשים, במיוחד כשמדובר במערכת בחירות שנייה בתוך כמה חודשים.
בהקשר הזה דווקא אהוד ברק עושה לליכוד שירות מצוין. בדיוק ברגע שבו חששו מאדישות כללית בקרב נתניהו-גנץ (משום שגנץ לא מעורר רגש שלילי בקרב מצביעי ימין, בטח לא כזה שיגרום להם לנהור החוצה ולהצביע) - הגיע ברק. איתו נתניהו יכול לעבוד. איתו אפשר להעיר את מערכת הבחירות, לעורר את הרגש אצל מצביעי הליכוד כדי שיצאו להצביע (אחרת, יאמר להם - יקבלו פיגועים ושלטון שמאל מהסוג שהם רק רוצים לשכוח).
בעוד הערפול של גנץ והנימוסים שלו הם כאב ראש גדול לנתניהו בחתירתו למערכה סוערת, ברק הוא האיש הנכון במקום הנכון. יש פייט והוא משרת את כולם. לא סתם נתניהו ממקד כל כך הרבה אנרגיות בשחקן שלפי הסקרים בקושי עובר את אחוז החסימה. על הדרך הוא מרוויח עוד משהו - ברק יכול לפורר קצת מגנץ ,וזאת מתנה נפרדת.
ובכל מקרה, 17 בספטמבר אינו התחנה הסופית. לא בכדי אמר שוב אתמול ח"כ דוד ביטן שמנדלבליט ייאלץ לדחות את השימוע שנקבע לתחילת אוקטובר. מאחורי נתניהו ומולו כולם עם המבט ליום שאחרי השימוע.
לפנייה לכתב/ת 
