"המירוץ למיליון" 7: עשו הכל נכון
הפרק הראשון של העונה סימן וי בכל הקטגוריות: מתמודדים כיפיים, לוקיישן רלוונטי ומשימה אקסטרימית במיוחד. עכשיו רק נותר לקוות שהריאליטי היוקרתי לא יזלזל בצופים שלו וימרח כל הדחה על פני כמה פרקים - ויש לנו להיט
העונה השביעית של "המירוץ למיליון" נפתחה במשימת אקסטרים בכנסת ישראל, והיא לא כללה הרכבת ממשלה אלא מבחן היסטורי על הגובה. כל מה שכתוב בחוקי הפורמט היה שם - התרגשות מוגזמת מהלוקיישן היבשושי ("זו זכות להיות פה!"), התמודדות עם פחד גבהים, תוכן שיווקי (והפעם על חשבון משלם המיסים), ואפילו הפסקת שירה קצרה (אין צורך, תודה). אבל אף אחד לא מחפש מקוריות בפרק הראשון, אלא מתמודדים ראויים וכיפיים, עדיף כאלה שלא יעשו לנו יותר מדי בושות בחו"ל. בינתיים זה דווקא נראה מבטיח.
"המירוץ" תמיד הייתה הבון-טון של תוכניות הריאליטי בישראל. גם אנשים שלרוב מתרחקים מהז'אנר צופים בה בחדווה, ולפי סקר לא עיתונאי בעליל זו התוכנית שרוב האנשים מציינים כשהם נשאלים באיזה ריאליטי הם היו מוכנים להשתתף. מעמדה הגבוה קשור לכסף הרב שמושקע בה (250 אלף דולר לפרק לפי הערכות בענף), להזדמנות לראות עולם מהספה ולמוניטין היחסית נקי שלה. אבל הקרדיט הוא בעיקר למתמודדים - רובם אנונימיים כמוני וכמוך - שמקיזים דם, יזע, ובעיקר דמעות בדרך למיליון ול-15 דקות של תהילה.
עוד ביקורות טלוויזיה:
העניין הוא, שלעיתים ההפקה הייתה יורה לעצמה ברגל עם מתחרים צעקניים וצהובים מדי, שכאילו קראו את "המדריך לכוכב הריאליטי הישראלי" ופעלו בדיוק לפי ההוראות - להיות עילגים, מתישים, קורבניים, חסרי כושר ועם כמה שיותר משפטים שייכנסו לפרומואים. אם לשפוט לפי הפרק הראשון ששודר אמש (א') נראה שההפקה ויתרה על הכיוון הזה וטוב שכך.
בפרק הפתיחה ששודר אמש (ב'), נראה כי הפעם יש לנו כמה זוגות עם ראש על הכתפיים, בראשם צמד ההייטקיסטים יוצאי 8200, אייל וסיד, שהגיעו ראשונים לקו הסיום בעזרת משוואה פיזיקלית והבנה פשוטה של כוח המשיכה. אמן והם ישארו איתנו לעוד הרבה קווי סיום ולא יסיימו את דרכם בביש מזל כמו הפסנתרנים החמודים מהעונה הקודמת. בגזרת הזוגות הנשואים יש את אביעד ועדן שככל הנראה יהיו הפייבוריטים של ההפקה ויספקו כמה ריבים מענגים לצפייה, ואת צמד "בעזרת השם נעלה ונצליח ואיזה יפה ביבי", הנשואים הטריים אריאל וקארין.
יחסית לעונות קודמות יש גם הרבה קרובי משפחה. התאומות נוי והדר שבעבר היו האולסניות המקומיות שלנו עם תוכנית טלוויזיה הנושאת את שמן, והתאומים חביב ויצחק המקועקעים. נדמה לי שגם אחרי עשרה פרקים נמתחים נתקשה להפריד מי זה מי שם. בנוסף יש אם ובת עם פוטנציאל דרמטי מבטיח וצמד אחים שלא היה קורה כלום אם באמת היו מודחים והיינו נפרדים מהם לשלום.
במדד מעצבני העונה, בינתיים לפחות, יש לנו את טלי וגילי, וכשאני אומרת טלי וגילי אני מתכוונת בעיקר לגילי, אמא של ירדן ויזל מהעונה שעברה, שלא מפסיקה להתרגש מכל דבר ולא סוגרת את הפה. עצם העובדה ששתיהן הפכים גמורים לבטח תגרור דרמות וריבים, זאת במידה והן לא יעופו כבר בפרק הבא. על תקן החברים הטובים יש לנו את רן ובן, שעובדים ביחד ("באותו ענף") וחולקים תחביבים משותפים, למשל אהבתם לדת, ואת כוכבות האינסטגרם מיכל ועומר שבאו להוכיח לעולם שהן לא רק פרצוף יפה.
וכמובן שאי אפשר בלי כמה ליהוקים אתניים לגיוון. צמד הערביות החמודות והאנרגטיות כאמלה ובהירה שהלוואי ויגיעו רחוק בלי עיכובים מיותרים בשדה התעופה, וטיה ופיי, שתי דוגמניות כהות עור שלמלהקת שמצאה אותן מגיע בונוס. ותודה אגב לצרפתי שהסכים לצאת מהפנטהאוז שלו בשרונה ולצעוד איתן עד לכיכר הבימה כדי שיעברו את המשימה. חבל שלא הראו לנו איך אשתו שכנעה אותו לצאת מהבית.
התחנה הבאה היא דרום אפריקה, ובינתיים אין אבדות בדרך (רק התחלנו וכבר מורחים?). לפי היעד האקזוטי כבר עכשיו אפשר לצפות להתנשאות מצד המתמודדים על המקומיים, לרגע מכמיר לב של עוני ולקריאות "אין, אין על ישראל" שכבר נשמעו בשדרות רוטשילד. אבל זה עוד נסבל, כל עוד לא ימרחו אותנו בארבעה פרקים לפני כל הדחה.
