העתיד כבר כאן / מליניאק
המפגש מול אוקראינה היה אמור להיות קל על הנייר אבל הכנה מצוינת של היריבה טישטשה את הפערים. המנוחה של אבדיה ומדר קריטית, ההגנה חייבת להתייצב והשיעור שעסקני העתיד צריכים ללמוד מהאליפות הזו. סיכום שלב הבתים של נבחרת העתודה
אבל האוקראינים הגיעו מוכנים. הם ידעו מה לעשות בהתקפה נגד שמירת לחץ אזורית, ניצלו את הרוטציה בהגנה שלנו כדי לפצח אותה עם קלע שלשות מצוין (קוזאק), שצלף מהפינה עם 4 מ-5 במחצית הראשונה וגם הירידה שלהם להגנה הייתה מסודרת. בנוסף, שחקן נמוך שמר על דני אבדיה ושלח אותו להחטיא עונשין (רק 2 מ-8 במחצית הראשונה). הגנת היריב תתמקד באבדיה בכל משחק. הוא לא יכול להרשות לעצמו שינצלו את הבעיה שלו בזריקות עונשין כדי לעצור אותו בעבירות.
בטורניר הזה אפשר למצוא שחקנים מוכשרים שצופים להם עתיד גדול באירופה ואפילו ב-NBA. יוסוף סאנון מאוקראינה נבחר בדראפט של שנה שעברה במקום ה-44 על ידי וושינגטון וויזארדס. אתלטי, חודר ושומר מצוין. אם ישפר את הקליעה - עתידו באמריקה. מעניין שהמאמן שלו הצמיד אותו דווקא לאבדיה שגבוה ממנו בעשרה סנטימטר, ולא הוריד אותו לספסל למרות שצבר ארבע עבירות עוד לפני ההפסקה.
הניצחון בהפרש 19 נקודות מטעה. המשחק נפתח בפיגור 14:4. קורה שכדורים לא נכנסים לטבעת, אבל בהגנה אין דבר כזה יום חלש. הגנה שהובילה לספיגת 29 נקודות ברבע הראשון מנבחרת ברמתה של אוקראינה (29:17) עלולה לגמור לנו את הטורניר כבר בשמינית הגמר ביום רביעי.
המדד הטוב ביותר לרמת ההגנה הם אחוזי הקליעה של היריבה: זוכרים את הנתונים הנוראיים של האוקראינים במשחקים הקודמים? אז אתמול הם קלעו באחוזים מעולים ברבע הראשון: 71 אחוז לשתי נקודות, 40 אחוז לשלוש - וכל זה כשהם קולעים ב-66 אחוזים מהקו. בתרגום לעברית: אימון קליעות.
המפתח: מנעול הגנתי ודי לכדררת
איך נמנעים ממספרים כאלה במשחקים הבאים? לפני הכל, סגירת החדירות בקו הקדמי של ההגנה. מול פיק אנד רול אפשר לבצע חילופים, על שחקנים גבוהים אפשר להביא שמירות כפולות, אבל מול חדירות אין יותר מדי מה לעשות. לא ייתכן שכל שחקן שמוריד כדור לרצפה יגיע לטבעת שלנו או יוציא כדור לשלשה פנויה לגמרי. זה חייב להיפסק. על סגירה בריבאונד נאמר כמעט הכל. צריך פשוט לסגור את כל השחקנים ולא רק את הגבוהים. ריבאונד זה פרויקט קבוצתי, לכן גם הגארדים והמחליפים צריכים לתרום את חלקם.
טבעי ששחקנים בגיל הזה הם חסרי יציבות. לפעמים ההבדל בין רבע לרבע הוא גדול. יותם חנוכי היה גדול נגד איטליה, אתמול הוא שיחק רק חמש דקות ולא קלע. אי אפשר להשאיר את כל המעמסה על ים מדר ודני אבדיה. הם משחקים כ-30 דקות בכל משחק, וטוב עושה אריאל בית הלחמי שמווסת את הכוחות שלהם לאורך המשחק. אתמול הגיע תורם של יאיר קרביץ עם 18 נק' ונועם אביבי עם שורה סטטיסטית נהדרת של 15 נקודות, שבעה ריבאונדים (מתוכם שלושה בהתקפה), שני אסיסטים ושלוש חסימות. זו דוגמה לשחקן משלים קלאסי.
עניין נוסף: צריך למצוא דרך להבטיח הכנסות כדור במשחק תחת לחץ, ולהימנע מהעלאת כדור למתפרצת בכדרור. במסירה הכדור יותר מהיר אפילו מיוסיין בולט ויש פחות איבודים, אז די לכדררת. עוד תופעה שחוזרת על עצמה בכל משחק: בין חמש לעשר החטאות של שחקנים לבד מתחת לסל. התחושה שלי היא ששחקנים צעירים כל כך מתרכזים באימוני זריקות שלשות שהם איבדו את ההתמצאות ליד הסל.
בשמינית הגמר מחכה לנו יריבה סבירה פלוס - מונטנגרו. מרבע הגמר לעוד אליפות המרחק הוא שלושה ניצחונות, אבל דיה לשמחה בשעתה.
דבר אחד שכן מותר לשמוח ממנו כבר עכשיו: טורניר אליפות אירופה הוא חוויה לכל המשפחה. זה בולט בעידוד, במשפחות ביציע ובהמון ילדים שהגיעו בהסעות מאורגנות. זו הזדמנות להפגיש את אוהדי העתיד עם שחקני העתיד - בתקווה שזו הדרך בה ילכו עסקני העתיד.
לפנייה לכתב/ת 
