הידיעה על מסלול ההתמחות החדש בלימודי קנאביס רפואי התבררה במהירות כחומר איכותי ומבוקש. האדמה הטובה של עמק יזרעאל, המקום שבו הופיעו ניצני ההתיישבות הציונית, שוב הצמיחה רעיון מהפכני.
אחרי שהצמח האגדי החל לגלגל מיליוני דולרים, להופיע במצעי מפלגות ולאתגר את המערכת המשפטית, רק חסות אקדמית הייתה חסרה.
לנוכח הטירוף בשוקי העולם ורפורמת הקנאביס הרפואי בישראל, במכללה האקדמית עמק יזרעאל החליטו לקפוץ על העגלה. בשנה האחרונה הסתובב נשיא המכללה, פרופ' יצחק הרפז, באוניברסיטאות בצפון אמריקה והביא משם את הבשורה למחלקה למדעי ההתנהגות. התוצאה: תוכנית לימודים המוקדשת לקנאביס רפואי בניהולה של ד"ר אפרת בראל.
כבר בדרך למשרד שלה - חלל קטן ותכליתי בקצה המסדרון, מול המטבחון - נעלם הדחף הצפוי לשאלות כמו "מה בדיוק עישנתם כשהחלטתם לפתוח את המסלול?" בראל לא משאירה מקום לספק ומקדימה בחיוך מתנצל: "מעולם לא ניסיתי קנאביס. אני שיא החנוניות. אין ולא הייתה לי נגיעה לצמח, גם סיגריות אף פעם לא עישנתי. כשהייתי סטודנטית ראיתי את זה כל הזמן מסביבי. חברים שלי עישנו ג'וינט או אכלו עוגיות חשיש והציעו לי לנסות, אבל תמיד סירבתי. לא אהבתי את הרעיון שאצא משליטה, זה מצריך תיאום מוקדם עם הפסיכולוגית שלי לסשן של חמש פגישות קדימה", היא צוחקת. "אני אדם מסובך ואין לי מושג מה יתגלה שם אם אצרוך קנאביס. אחד הנושאים הראשונים שלמדתי בפסיכופיזיולוגיה היה ההפרעות הנפשיות שעלולות להיגרם כתוצאה מצריכת קנאביס, זה הספיק אז והיום להרחיק אותי משימוש".
ולא מסקרן אותך להתנסות, אפילו מהמקום של סקרנות אקדמית?
"ההשפעות של הצמח הן כמעט מיסטיות, הוא מסוגל לעורר קוטב אחד על הסקאלה הנפשית, וגם את הקוטב האחר. וידוא של הצד המיסטי לא מספק אותי כחוקרת בתחום של נוירופסיכולוגיה התפתחותית. אותי מעניין הקשר שבין מוח, התנהגות, קוגניציה ורגש לכל אורך מעגל החיים, בזה אני מתרכזת".
בטוח שאת הבחירה הטבעית לעמוד בראש חוג כזה?
"כשעבדתי בשירות הפסיכולוגי הייתי מייעצת לאבות ואמהות איך נכון להתייחס לילדים, זה היה הרבה לפני שהייתי אמא בעצמי. אין בי סקרנות לנסות את ההשפעות של החומר הזה על הגוף שלי. אני לגמרי חדורת מטרה לשמה התכנסנו וזה לחקור את ההשפעות של הצמח ולראות איך הוא יכול לעזור בריפוי מחלות ובהקלה על תסמינים. מה שכן, ואני מקווה שזה לא יתגלגל לפתחי - אם יהיה צורך רפואי לא אהסס להשתמש בקנאביס רפואי".
בראל (46), נשואה ואם לבן 12 ותאומות בנות שמונה, מתגוררת עם משפחתה בקיבוץ גזית. היא עלתה על המסלול האקדמי מיד עם שחרורה מהצבא שבו שירתה כקצינת מודיעין. היא מגדירה את עצמה ילדה טובה מגדל־העמק, בת בכורה בין שלושה לאב שעלה מהודו ועבד כארכיטקט במשרד הפנים ולאם ילידת ישראל שעבדה כמורה.
מיד לאחר השחרור בראל נרשמה לתוכנית "יסודות התנועה ואירובי" במכללת וינגייט לקראת לימודי תעודה כדי להכין לעצמה נתיב פרנסה במקביל לתואר האקדמי. "מגיל 16 נתתי שיעורים פרטיים בערבית, במתמטיקה, באנגלית ובלשון. המצאתי חוגים לילדים, עשיתי כל מה שאני יכולה כדי להרוויח כסף שיהיה שלי, ידעתי שאני לבד בעניין הזה. גם לקראת התואר הראשון הבנתי שאני חייבת להיערך כלכלית כדי להכניס כסף מעבודה קבועה, לא יכולתי להרשות לעצמי עבודות זמניות", היא אומרת.
כעבור שנה, כשהחלה לימודי פסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות במכללת האקדמית עמק יזרעאל, כבר לימדה בראל מחול יצירתי בבתי ספר. "בבוקר פסיכולוגיה, אחר הצהריים רוקדת עם ילדים, בלילה עם קבוצות של מבוגרים, ובין לבין מלמדת במכללה להשלמת בגרויות".
בתום לימודי התואר הראשון, המשיכה בראל לתואר שני באוניברסיטת בר אילן. במקביל התחילה לעבוד בחברה גדולה כיועצת ארגונית. "זאת הייתה הפעם הראשונה שעזבתי את העמק. הרגשתי שתל־אביב גדולה עליי", היא מספרת. "המשרד היה במיקום שווה בתל־אביב, לא רחוק מהים, ליד מלון דיוויד אינטרקונטיננטל. בזמן שכולם יצאו בערב אני רציתי לחזור לדירה שלי במודיעין. במשך כל הזמן הזה המשכתי לנסוע למכללה בעמק ללמד סטטיסטיקה, שמרתי על קשר והתגעגעתי".
אחרי כמה שנים היא החליטה לחזור למה שתמיד עניין אותה - פסיכולוגיה התפתחותית. בראל עבדה כפסיכולוגית ילדים במגדל־העמק, והמשיכה לדוקטורט, שבמסגרתו חקרה את החשיפה לטראומה והשפעות ארוכות טווח בקרב ניצולי שואה. "במחקר שלי השתתפו שני חוקרים מהולנד ושניים מישראל, ובגדול גילינו שניצולים שעלו לישראל מציגים איכות חיים טובה יותר מאלו שהיגרו אחרי המלחמה לאמריקה, אוסטרליה או אירופה", היא אומרת.
שנתיים לפני סיום הדוקטורט ומעט אחרי שילדה את בנה הבכור, הופיעו בפתאומיות סימנים מדאיגים אצל אמה בת ה־57 של בראל. "היא הייתה אישה בריאה שהתחילה לסבול פתאום מחולשה במערכת השרירים הפריפריאלית. היא עברה המון בדיקות ובמשך תקופה ארוכה לא ממש ידענו מה יש לה. ב־2007 איבחנו אותה כחולת ALS (מחלה ניוונית חשוכת מרפא שמוכרת גם בשם "לו גרינג" - מ"ב).
וכחוקרת באקדמיה הבנת לגמרי את כל המשמעויות של המחלה.
"חיפשתי וקראתי כל פרסום ומחקר רלוונטי, התעניינתי איך אפשר להכניס את אמא למחקרים שהתבצעו בכל מיני מוסדות אקדמיים בארץ. הרגשתי שיש פה חידה שצריך לפצח - למה הגוף תוקף את עצמו, למה? חשבתי במונחים מדעיים, חתרתי למצוא מישהו שמחפש כמוני את התשובה במדע. אמא הייתה מודעת לזה, ניהלה איתי שיח רציונלי ושיתפה פעולה. היא רצתה להירפא, אפילו התחילה להשתתף בקבוצת מחקר בבית החולים שערי צדק, אבל לא הספיקה יותר מכמה פגישות".
רק ב־2012, חצי שנה לפני שנפטרה, העלה מישהו את הרעיון לתת לאמא של בראל להתנסות בקנאביס רפואי. "זה היה המטפל שלה, בחור עם לא מעט ניסיון שכבר ראה חולים במצב שלה שנעזרו בקנאביס רפואי", היא נזכרת. "בשלב הזה היא כבר ישבה על כיסא גלגלים ונעזרה בחמצן, אבל לא הייתה משותקת לחלוטין והצליחה לתקשר איתנו בחלקי מילים ובתנועות. מה שעניין אותי זה לשחרר אותה מהתמודדות עם הדיכאון הקליני, לשפר את מצב הרוח שלה. זה היה הטריגר שגרם לי להתעניין באפשרות הזאת. כבר לא חשבתי על המחלה עצמה או על התסמינים שלה".
מה ידעת על קנאביס?
"כבר אז היו עדויות ברורות שהקנאביס עשוי להקל עליה מבחינת מצב הרוח, לכן התייחסתי אליו כאל משנה תודעה, אבל הייתי סקפטית ביחס לפוטנציאל הריפוי שלו. היום כבר יש מחקרים פרה־קליניים שמוכיחים שהקנאביס משפר את הסימפטומים ואת התסמינים של ה־ALS ומאט את קצב ההידרדרות המהיר של המחלה הזו".
ואמא?
"אמא לא ידעה לעשן. באותה תקופה עדיין אי־אפשר היה להשיג שמן או מכשיר אידוי, והיא לא הצליחה לבצע את פעולת העישון. היא גם לא הבינה למה לה לקחת חומר שלא אמור להבריא אותה, רק להקל עליה".
מה את יודעת היום ב־2019?
"אחרי היכרות מעמיקה עם הגוף שלנו, אני מאמינה בזה יותר מתמיד. לכל בני האדם יש בגוף מערכת פנימית ייעודית לקולטנים של צמח הקנאביס שנקראת המערכת האנדוקנבינואידית. הגוף שלנו ושל כלל היונקים מייצר באופן טבעי ושוטף חומרים שהמבנה הכימי שלהם דומה למה שיש בצמח הקנאביס, הם דמויי קנבינואידים ונקראים אנדוקנבינואידים. התגלית הזאת, של פרופ' רפאל משולם (פרופ' מהאוניברסיטה העברית שגילה את החומר הפעיל בקנאביס, ה־THC - מ"ב) חידדה את ההבנה בקרב מדענים וחוקרים כי יש למערכת האנדוקנבינואידית השפעה על כל מערכות הגוף: נשימה, שלד, עיכול, נפש וקוגניציה".
הגוף שלנו נולד בשביל החומר הזה? הוא ממש מכיר אותו?
"מכיוון שכך זה עובד ברוב המערכות בגוף האדם, במקרה שמשהו משתבש, אז הקנאביס בהחלט עשוי להיות המפתח. אם אי־אפשר לתקן את החולי מבפנים, בואו נגייס את החומר שבקנאביס שמדבר את אותה שפה כמו הגוף שלנו. בואו נדייק אותו באמצעות מחקר, נתאים את המרכיבים שלו בדיוק לבעיה שממנה סובל המטופל. היקשרות החומרים הפעילים של הצמח בגוף האדם היא זאת שמאפשרת טיפול ותמיכה בסימפטומים ובמחלות שונות מגיל ילדות ועד זקנה".
אבל?
"הקנאביס הוא גם סוג של חרב פיפיות. אנשים שצורכים עלולים לסבול מירידה בזיכרון ועלייה בחרדות. יש עדויות לבעיות נשימה, בעיות של מחלות לב וכלי דם, חרדות ובעיות פסיכומוטוריות. בקרב מתבגרים תועדו גם בעיות התפתחותיות”.
מי שבנה על שגרירה של רצון טוב מטעם סטלני ארצנו יתאכזב. תשוקתה של בראל לפלאי הקנאביס נשארת בתוך הגבולות המדעיים הבטוחים של האקדמיה. היא קוראת כל פרסום מחקרי רלוונטי, עוקבת אחרי הנתונים במדינות שבהן השימוש בקנאביס חוקי, ומתעדכנת באדיקות בחדשות הצמח מהעולם, אבל משם ועד צריכה חופשית - הדרך מבחינתה ארוכה.
כבר שנים שיש עלייה מתמדת במספר המשתמשים בישראל והוא חוצה מגזרים. למה לדעתך הישראלים כל כך מתלהבים מהקנאביס?
"החברה הישראלית במקורה היא קולקטיביסטית, מושפעת מהאמא היהודייה, מהשבטיות, המשפחתיות והטקסים היהודיים. אנחנו חיים בחברה שמאמינה בבסיסה באחריות ובהדדיות. המדיה חושפת אותנו לתרבות המערבית, לאידיאל ההצלחה האמריקאי שמשקף ערכים אינדווידואליסטיים שונים לחלוטין משלנו, וזה יוצר פער וניכור. יש אצל צעירים צורך עצום בכיבוש ובהצלחה כמו שמכתיב הקפיטליזם, הכל מיידי ואינטנסיבי ברמה של 'מתי עושים את האקזיט?' וכשהמחולל העיקרי להתנהגות הוא כסף, התוצאה הרבה פעמים היא אובדן היכולת לדחות סיפוקים.
"אי־אפשר להתעלם גם מהעלייה במדד התוקפנות באופן כללי. את רואה את זה היום בכל מה שקורה בפעוטונים. משהו בסף התסכול הולך ויורד בשנים האחרונות, אנחנו פחות טובים האחד לשני. הפלטפורמה האינסופית של האינטרנט מייצרת החמרה של צריכת תכנים אלימים. חוקרי תקשורת שניטרו הרגלי צפייה של נבדקים, גילו שהמוח שלנו עובד כמו במצב של התמכרות לגירוי: תוכן אלים הופך מהר מאוד לבלתי מספק, והמוח מחפש את התוכן האלים יותר. כחוקרת מוח אני יכולה לראות את קהות החושים הזו נוצרת ומתפתחת לביטויים פיזיים של אלימות. כשהמסך הופך להיות סוכן החיברות של אנשים רבים, ואין להם כלים בסיסיים לסנן את התכנים, יש תחושה של חוסר גבולות. במצב כזה, קל להבין מדוע אנשים בוחרים לטשטש את עצמם, או לברוח מהמציאות".
השאלות על רפורמת הקנאביס שנכנסה לתוקף באפריל שעבר מכניסות אותה לאי־נוחות. הרפורמה נועדה להסדיר בישראל את השימוש בצמח למטרות רפואיות ולמחקר תוך שמירה על גידול בתנאים נאותים. המטרה הייתה להבטיח ייצור ברמה גבוהה ואחידה, להגדיל את מספר הרופאים המורשים לרשום את הקנאביס כתרופה, להקל על החולים בהשגת הטיפול ולרכז את המכירה בבתי המרקחת בלבד ולא מול המגדלים. אלא ששלושת החודשים האחרונים מצביעים על כך שנכון לעכשיו, רוב המטרות לא הושגו: רבים מהחולים מתלוננים על חודשים ארוכים של חוסרים במלאי, פניות שלא נענות, בירוקרטיה מערכתית ואפילו חומר ירוד עם חשש לחומרי הדברה.
בנוסף לכך, אם עד היום המחיר ששילמו החולים על הטיפול בקנאביס רפואי עמד על 370 שקלים ללא תלות בכמות שנרשמה להם, הרי שמכניסת הרפורמה לתוקף הטיפול החל להיות מחושב לפי משקלו של הצמח שקיבלו. החולים הקשים הם אלו שנאלצים לשלם את המחיר הגבוה ביותר ולהוציא אלפי שקלים מכיסם מדי חודש. "ליבי־ליבי עם החולים ובני משפחותיהם", אומרת בראל, "אבל אני אשת אקדמיה, אין לי רשות או סמכות לבוא בכובעי כאזרחית ולהעביר ביקורת על הרשויות".
אבל כחוקרת את מודעת היטב לכך שיש הוכחות מדעיות ליכולת הריפוי של הקנאביס בחלק מהמחלות.
"לי כחוקרת אין מנדט להוציא מהארון תרופה לפני שנשללו כל הסכנות שלה ונבדקו כל תופעות הלוואי. אמות המידה הדרקוניות של המדע נועדו לשמור על האנושות ואין לי כוונה לחרוג מהן. החובה שלי היא לחקור את השלב הבא, לדעת שהמטופל הבודד לא יקדם אותי לתרופה".
לדעתך הרפורמה השיגה את מטרותיה?
"נכון שמתחילת הרפורמה אנו חשופים לטענות וחששות מצד המטופלים, למקרים רבים של מטופלים שנותרים ללא מענה, להחלפת מרשמים לא תואמי זנים קודמים ועוד. אני מרגישה שהכוונות כאן בסך הכול טובות ואנשים מונעים מהצורך להיטיב עם המטופלים, אבל אני מודה שהיישום רחוק מלהיות שלם. כאשת אקדמיה אין לי סיי בתהליך הזה, אבל כאדם פרטי אני כואבת את הסבל של המטופלים ובני משפחותיהם. אני רוצה להאמין שכמו רפורמות אחרות, לזמן יש תפקיד משמעותי בהחלתו בדרך שתיטיב איתם".
לא רק סטודנטים התחילו להתקשר למכללה מאז פורסם לראשונה על השקת התוכנית החדשה. גם אנשי מקצוע מתחומם המשיקים לנושא: אגרונומים, חקלאים, תעשיינים, רוקחים, רופאים, רגולטורים, משפטנים ואנשי טיפול. "גם הם מאוד־מאוד מתעניינים במסלול החדש שלנו, מבקשים להשתלב בכל מיני שיתופי פעולה, מציעים להכניס את הסטודנטים שלנו לתקופות התמחות אצלם. אנחנו לגמרי מרגישים את ההתלהבות. זאת תעשייה אדירה בהתהוות שנולדים בה כל הזמן צמתים מקצועיים חדשים כמו אדמיניסטרטור של חממה או מנהל פרויקט בתוך מפעל. לבוגר לימודי קנאביס יהיה יתרון ניכר על מי שלמד מנהל עסקים, הוא יתאים הרבה יותר".
שוק הקנאביס הרפואי בארצות־הברית הוערך ב־2018, על ידי חברת המחקר Arcview Market Rresearch, ב־9.2 מיליארד דולר, וההערכה היא שעד 2027 יעמוד היקף המסחר בשוק העולמי על לא פחות משישים מיליארד דולר. בהולנד, בגרמניה ובדנמרק - שלושה מהשווקים הבולטים באירופה - מספר המרשמים לקנאביס רפואי יותר מהוכפל ב־2018, בהשוואה לשנה הקודמת. גם בישראל הפך הקנאביס לאחת התעשיות הצומחות, ולצד הכשלים של הרפורמה ישנם ניצנים של שינויי חקיקה ושינויים במבנה הגידול והיצוא. גם בבורסה נרשמה מגמה ברורה של עליות: גל מיזוגים בין חברות, הנפקות, עלייה במניות החברות הציבוריות, גיוס בעלי שם לחברות הקנאביס הרפואי כיועצים, יושבי ראש ומשקיעים, ועוד.
מה מכל אלו אפשר יהיה ללמוד אצלכם?
"הלימודים יתחלקו על שלושה ענפים: בענף הראשון, משפט וכלכלה, ילמדו על השוק העולמי, פוטנציאל היזמות, יבוא ויצוא, יזמות עסקית, חקיקה ורגולציה; בענף השני, גידול וייצור, ילמדו את היסטוריית הקנאביס, אספקטים תרבותיים, הבסיס הבוטני, סוגי הדברה ותנאי גידול; ובשלישי, שמוקדש לפרמקולוגיה, הסטודנטים ילמדו איך החומר נספג בגוף, אלו רצפטורים מיועדים לו. היום כבר מבינים שלכל זן יש את החומרים הפעילים שלו, ולפי זה מחפשים את המינונים המדויקים וההתאמות למטופל ולמחלה. במסגרת הלימודים, ייצאו הסטודנטים לעבוד בין השאר בחממות גידול ברחבי הארץ, במפעלים במכוני מחקר ופיתוח של חברות. הם יקבלו תואר ראשון במדעי ההתנהגות עם התמחות בקנאביס רפואי. הלימודים מרתקים, הייתי רוצה לשבת בכל אחד מהקורסים האלו".
אתם הראשונים שמעיזים לתת הכשר אקדמי לצמח שעד היום היה נחלת חלקם של סטלנים.
"אנחנו גאים להיות החלוצים ומביאי הבשורה. אקדמיזציה היא חלק משינוי התודעה שיעברו בישראל ביחס לצמח הזה, היא מבטאת התפתחות חברתית וזאת זכות להוביל את השינוי הזה. נכון שאקדמיה נתפסת ברוב המקרים כשמרנית, אבל רק מהכיוון של תפיסה מקצועית בלתי מתפשרת ולא מכיוון של אנכרוניזם. אקדמיה יכולה גם לנקוט בתעוזה פורצת דרך, כמו שעשינו כאן בלי תקציבים גדולים כמו שיש לאוניברסיטאות".
את חושבת לפעמים על אמא ז"ל? על המרחק שעברתם מאז המחלה שלה?
"וזו בדיוק התשובה למה אקדמיזציה של הנושא חשובה. היא חשובה כדי לעצור את מה שהייתי, הדיוטה. אני חושבת לפעמים מה הייתי עושה אם החומר היה נגיש לי יותר בזמנו ואולי זה היה מאריך את חייה, אבל לא יותר מדי. כחוקרת אני יודעת שאנחנו עוד לא שם, למדע יש עוד דרך ללכת".
את יכולה לחתום על כך שמדובר בתרופת קסם עתידית?
"לא יודעת. אנחנו מחפשים מישהו שיבוא עם שרביט ויטיל לחש שיעשה קסם, ואנחנו גם עבדים לאופנות. אני זהירה, אנחנו יודעים מה טיב המחקרים על מכרסמים, עוד לא בטוחים כשמדובר באנשים. עם זאת, בגלל שהמערכת של הקנאביס מדברת עם כל כך הרבה מערכות בגוף שלנו, משהו בטוח גלום בו, אז אני חיה טוב עם המילה פוטנציאל".
