"צריך לסבול בשביל האמנות": הסיפור מאחורי אלבום המופת של איימי וויינהאוס
אלבומה השני והאחרון של איימי ויינהאוס, Back to Black, נחשב לפסגת יצירתה אך גם בישר על תחילת ההתדרדרות שהובילה למותה הטרגי. סרט דוקומנטרי שיצא לאחרונה מספק הצצה לעבודה על האלבום המופתי, וצולל לכאב שעמד מאחוריו. צפו בקטע מתוכו
בשנת 2006 יצא אלבומה השני של איימי וויינהאוס Back to Black, והפך אותה מזמרת מוערכת לכוכבת בינלאומית. הוא מכר 16 מיליון עותקים, זכה בחמישה פרסי גראמי, וכלל כמה מלהיטיה הגדולים ביותר בהם שיר הנושא והשירים Rehab, Love Is A Losing Game ו-You Know I'm No Good. אבל בדיעבד התברר גם כי היה אלבומה האחרון, שסימן את תחילת ההתדרדרות שהובילה למותה הטרגי. חמש שנים מאוחר יותר, ב-23 באוגוסט 2011 וויינהאוס הלכה לעולמה בעקבות הרעלת אלכוהול כשהיא בת 27 בלבד.
"כתבתי אלבום שאני ממש גאה בו על תקופה רעה שעברתי. ופה זה פחות או יותר מתחיל ונגמר עבורי", מספרת ויינהאוס בעצמה באחד מקטעי הארכיון ששזורים בסרט לצד צילומים מהופעותיה. במהלכו גם נחשפת העבודה על האלבום משנת 2004, כיצד נוצר הצליל המיוחד והנוסטלגי שלו שהושפע מפופ של שנות ה-60 ומלהקות בנות של התקופה דוגמת הרונטס. "זה כנראה התקליט המהיר ביותר שעבדתי עליו", אומר מארק רונסון, ומתאר כיצד כמה מהשירים הוקלטו תוך ימים ספורים, באולפן שלו בניו יורק ובביתו של רמי במיאמי.
את כל שירי האלבום כתבה והלחינה וויינהאוס. "אני לא יודעת מה לעשות חוץ מלכתוב שיר, אני מניחה שזו הסיבה שהם יוצאים טראומטיים", היא מספרת על השירים שמרביתם עסקו במערכות היחסים שלה ובייחוד בזו ההרסנית עם בלייק פילדר-סיביל, עימו התחתנה בשנת 2007 וכן בדיכאונות ובהתמכרות לסמים ואלכוהול. "אני חושבת שצריך לסבול בשביל אמנות. אני סבלתי", היא מודה.