הומואים, יהודים והמרה – מורה נבוכים
טיפולי המרה הם זוועה והעוסקים בכך הם פושעים גם אם כוונותיהם טובות. אפשר ללמוד על כך מהסטטיסטיקאי שהציל את חיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה, ומאחד העקרונות החשובים ביהדות: הזהות
אמירה פסולה אחת של שר החינוך, הרב רפי פרץ, על טיפולי המרה להומואים, וחזרה אמיצה שלו מן האמירה הזאת, נתנו לכולנו הזדמנות נהדרת. הן מזמינות אותנו להבין את העמדה האמיתית שלנו בשאלות הכי חשובות בחיים – שאלות של זהות, אמונה והמרה.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
אני מדבר עכשיו לא רק על הומואים וסטרייטים, ולא רק על דתיים וחילונים, אלא גם על יהודים וערבים. אני מדבר על מי שאנחנו כאן בארץ הזאת, ועל כל מה שבנפשנו. אתחיל בסיפור אמיתי שקרה רחוק מכאן, ונראה לא קשור – אבל הוא מאוד קשור לטיפולי המרה.
המפציצים האמריקאים והפליט היהודי
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה עמד חיל האוויר האמריקני בפני דילמה קשה. למרות תבוסתה המתקרבת, יפן סירבה להיכנע. הצבא היפני המשיך להילחם בחירוף נפש על כל פיסת אדמה באיי האוקיינוס השקט. חלק חשוב מן המאמץ האמריקני להכריע את יפן התבסס על הפצצות עומק.
המפציצים האמריקנים המריאו מבסיסים רחוקים באיים שכבר נכבשו, וטסו שעות ארוכות מעל האוקיינוס בדרכם לעבר יפן. כדי למקסם את כמות הפצצות שלהם, המטוסים לא נשאו שריון כלשהו: כל קילוגרם נוסף של שריון על גוף המטוס, פירושו היה פחות שני קילו פצצות בבטן המטוס.
אבל אש הנ"מ היפנית הייתה צפופה ומדויקת, ומטוסים וטייסים רבים נפגעו ואבדו. חיל האוויר האמריקני החליט לשריין את צי מפציצי העומק שלו. כדי לחסוך במשקל הוחלט לשריין את המטוסים רק במקומות שבהם הם צפויים להיפגע. לכן נעשה סקר מדוקדק בכל צי המפציצים בכל הבסיסים, וכל פגיעה בכל מטוס נרשמה ונמדדה. בסיום התהליך הייתה למהנדסים האמריקנים מפה מדויקת של כל הפגיעות, בכל צי המפציצים שלהם. על סמך המפה הזאת הם עמדו לשריין את המטוסים – אבל רק באזורים שבהם היו פגיעות.
טיפולי המרה
אני מזמין אתכם לחשוב ולהבין מדוע צדק ולד, שבאופן טראגי מצא לימים את מותו בהתרסקות מטוס, והציל את חייהם של טייסים רבים. בזמן שאתם חושבים, אחזור לטיפולי ההמרה. האם צדק הרב פרץ, ויש הומואים ש"חזרו למוטב" בעקבות טיפולי המרה, וחיים היום בשלום ובאושר עם הנטייה המינית הסטרייטית שלהם? כן, בהחלט. יש אנשים כאלה.
אם כך, אולי טיפולי המרה הם נכונים וראויים, לפחות במקרים מסוימים? חס וחלילה! טיפולי המרה הם זוועה ואסון. לדעתי העוסקים בהם הם פושעים, ולפעמים אפילו רוצחים – גם אם הכוונות שלהם טובות, וגם אם מעשיהם לשם שמיים. מדוע? בגלל מטופלי ההמרה שאותם אנחנו לא רואים, וגם לא שומעים.
קל מאוד להתעלם מהם, כי רבים מהם מצאו את דרכם לבתי הקברות, אחרי ששמו קץ לחייהם. הם נפגעו והתרסקו ואבדו בעקבות הטיפולים שעברו. אותם אנחנו לא רואים, ולעולם לא נשמע את זעקתם. רק אלוהים – ואני מתכוון לזה – רק אלוהים שומע אותם.
זהות היא קודש הקודשים של הנפש
בעצם, מדוע זה ככה? בגלל מילה אחת, יפה וחשובה מאין כמוה: זהות. מי שמנסה לשנות או להשפיע על זהותו של אדם אחר – נכנס לתוך קודש הקודשים של הנפש שלו. ולכן כדאי מאוד שיתנהג שם בחרדת קודש.
הפיתוי להשפיע על זהותם של צעירים נבוכים ומתלבטים הוא גדול, בייחוד כאשר הם מבקשים עזרה. רבנים ומחנכים חייבים לנשום עמוק ולעמוד בפיתוי הזה. יש הבדל של שמיים וארץ בין חינוך לבין המרה. יש הבדל בין שיחה וטיפול, לבין אינדוקטרינציה ומניפולציה. כל מי שמבלבל ביניהם – בתום לב או בהיתממות – סופו להביא לאסון.
זהות היא דבר שמתפתח ביחסי גומלין בלתי פוסקים עם המשפחה, הסביבה והחברה, אבל היא תמיד דבר שבין אדם לעצמו. היא נובעת מתהליכים עמוקים ומסתוריים בתוך הנפש, והיא קשורה לדברים הכי חשובים בחיים – מה שאנחנו מאמינים בו, מה שאנחנו רוצים לחיות בשבילו, מה שאנחנו מוכנים למות בשבילו, ובעיקר – מה ומי שאנחנו.
הציונות הדתית והחברה הישראלית – בין חינוך להמרה
אני מכוון את הדברים שלי לכלל הקוראים, אבל באופן מיוחד לקהל קטן, איכותי וחשוב – הרבנים, המחנכים והמנהיגים של הציונות הדתית. אני מתכוון כאן לקברניטים ומורי הדרך האמיתיים של הציבור הדתי-לאומי, ולא לשרלטנים שבו. לא אנשים כמו בצלאל סמוטריץ', שדעתי עליו ידועה, אלא אנשים כמו הרב רפי פרץ, שאני חולק על רבות מדעותיו, אבל מעריך אותו מאוד.
מוריי ורבותיי, בשנים האחרונות, בגלל תהליכים דמוגרפיים, פוליטיים ותרבותיים מורכבים, קיבלתם עוצמה רבה לידיכם. זכיתם בהשפעה גדולה על החברה הישראלית ועל מדינת ישראל כולה.
אני מפציר בכם – היזהרו. המשיכה האדירה שלכם לתפקיד שר החינוך, והמאמצים הגדולים שלכם לעצב את רוחם של חיילי צבא ההגנה לישראל, ואת רוחו של הצבא עצמו, ולהשפיע על ספר החוקים הישראלי – מביאים אתכם ואת כולנו למקומות לא טובים, מחוק החזיר ועד חוק הלאום.
גם ליהודי שלא מאמין באלוהים יש זהות, וחוסר האמונה היא חלק חשוב מן הזהות שלו. גם למי שמאמין באלוהי ישראל אחרת מכם – כמו הרפורמים – יש זהות ויש אמונה. לדעתי, "משל העגלה הריקה" המפורסם של הרב אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש", הוא טעות. המשל האומלל והמצוטט הזה נובע במקרה הטוב מבורות, ובמקרה הרע מזלזול מרושע בזהות, בתרבות, ואפילו בחייו של האחר והשונה.
אין עגלות ריקות
למי שלא מכיר את המשל – ב-1952 נפגש דוד בן גוריון עם החזון איש ושאל אותו איך יהודים דתיים ולא דתיים יוכלו לחיות יחד בישראל. החזון איש השיב לו במשל שמקורו בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב': "אם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול, וגמל אחד טעון משא, והשני אינו טעון משא, הגמל שאין עליו משא חייב לפנות את הדרך לגמל הטעון משא. אנחנו היהודים הדתיים משולים לגמל הטעון משא – יש עלינו עול של הרבה מאוד מצוות. אתם החילונים צריכים לפנות לנו את הדרך". התשובה הזאת נקראת מאז "משל העגלה הריקה", והיא הטעות האיומה של החרדים.
בעצם, זה ההבדל בין מנהיגי הציבור החרדי לבינכם, מנהיגי הציבור הדתי-לאומי: אתם יודעים ומבינים שהעגלה החילונית לא ריקה. יש לכם עניין, וכבוד, וסקרנות, לגבי מה שמתרחש ומתחדש בתרבות הכללית והישראלית. אתם מבינים את גודלה ואת עומקה של המהפכה המדעית, ואת החשיבות האדירה של השכלה כללית. אתם יודעים היטב ששתי העגלות מלאות, והאתגר הוא לחיות עם שתיהן. לחיות בשני העולמות, ולהתמודד עם כל הסתירות והפיתויים. זה לא קל, ואף פעם לא יהיה קל, אבל כפייה והדתה והדרה והמרה לעולם לא יהיו הפתרון לקושי הזה.
אנחנו היהודים יודעים שאין דבר יותר גרוע מהמרה. להמיר את דתו של מישהו זה פשע נורא. במשך אלפי שנים היהודים נלחמו בחירוף נפש נגד כל מי שניסה להמיר אותם, והיו מוכנים לשלם כל מחיר במלחמה הזאת. חלק חשוב ממה שאנחנו קוראים לו "קידוש השם" הוא הבחירה לשמור על הזהות שלנו ולעולם לא להמיר אותה, גם במחיר החיים.
האהבה תנצח את ההמרה
אז מה מותר ומה אסור? מותר לשוחח, אסור להמיר. מותר להתווכח, אסור להלחיץ וללחוץ. מותר לתת דוגמה אישית, אסור לשדל ואסור לאנוס.
מנהיגי החרדים מנסים לאנוס את הצעירים שלהם להיות בורים בכל מה שנמצא בעגלה החילונית. לאורך זמן זה לא יעזור להם. רשת האינטרנט מנצחת כבר היום את האיסורים. ההשכלה מנצחת את הבורות, את ההשתקה ואת ההסתגרות. כי זהות מטפחים, ומשנים, ונותנים לה למצוא את דרכה אל עצמה, ובכוחות עצמה, רק בדרך אחת – באהבה.
אני לא יודע איך רבני הציונות הדתית יצליחו להכניס זוגות גאים ומשפחות גאות אל תוך הקהילות שלהם. זה לא פשוט ואין לי פתרונות קסם. אבל אני יודע שזה יקרה, ובקרוב. כי גם זהות הומוסקסואלית היא זהות. ככה זה. היא לא הולכת לשום מקום, והמרה והדרה לעולם לא יהיו הפתרון.
ככל שנקדים להבין את זה, כך נוכל לחיות בארץ הזאת טוב יותר יחד – סטרייטים ולסביות והומואים, חילונים ודתיים ומסורתיים – וגם יהודים ודרוזים וערבים.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
