משרד האוצר נגד ביטוח לאומי: המלחמה על עודפי הגבייה

"זה צעד מאוד לא אחראי. שפיגלר לוקח על כתפיו אחריות לסיכונים כלכליים אימתניים", אמר ראש אגף התקציבים שאול מרידור, אך בביטוח לאומי לא נותרו חייבים: "יהיה טוב לראש אגף התקציבים להתמקד בגירעון אותו הוא יצר, ולא לגלגל את האחריות לפתחנו".

מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, מאיר שפיגלר(צילום: דוברות המוסד לביטוח לאומי)

המלחמה הזו מתקיימת מזה כשנה. שפיגלר טוען שהוא דואג למבוטחיו ועושה סדר בהסכמים בני עשרות שנים שהיו לא הגונים. באוצר מנגד טוענים שצעדיו האגרסיביים עלולים לגרור את המשק כולו למשבר כלכלי.

ביטוח לאומי אינו חברה ממשלתית, אבל יש לו קשר הדוק עם המדינה, שמעבירה לו עשרות מיליארדי שקלים בשנה, בין היתר בגלל מבנה ההכנסות שלו: בשונה מביטוח פרטי, גובה הפרמיה שמשלמים לו המבוטחים (אזרחי ישראל) לא נקבע לפי רמת הסיכון שלהם, אלא לפי רמת השכר.

ראש אגף התקציבים, שאול מרידור

מבנה ההכנסות נשען על שני גורמים מרכזיים: המבוטחים והמדינה. ב-2018 שילמו אזרחי ישראל לביטוח לאומי 46 מיליארד שקל, ומשרד האוצר העביר 31 מיליארד שקל. בנוסף, משמש ביטוח לאומי צינור ישיר להעברת כספים של האוצר במקרים לא ביטוחיים, כמו תשלומים לנפגעי פעולות איבה וקצבאות השלמת הכנסה (כ-10 מיליארד שקל בשנה). בנוסף קיבל אשתקד ביטוח לאומי מהמדינה 11 מיליארד שקל בדמות שיפוי בגין פטור מתשלומים למבוטחים מסוימים וריבית על האג"ח שרכש מהמדינה. אל מול ההכנסות שילם ביטוח לאומי קצבאות בגובה של 86 מיליארד שקל אשתקד.

על הפרק: 250 מיליארד שקל 

נכון להיום, ביטוח לאומי מסיים כמעט מדי שנה בעודף הכנסות לעומת ההוצאות, אותם הוא מעביר למדינה, שמשקיעה אותם באג"ח ייעודי של המדינה - מחציתו בריבית השוק, ומחציתו בריבית גבוהה יותר של כ-5%. מדי שנה נפרע חלק מהאג"ח, אך הוא ממוחזר ומושקע שוב באג"ח חדש.

העודפים מוערכים בכ-2 עד 4 מיליארד שקל בשנה, כאשר ב-2019 הם אמורים להיות נמוכים יחסית ולעמוד על כ-1.5 מיליארד שקל. עד היום הגיע היקף העודף שמושקע באג"ח לכ-250 מיליארד שקל.

לפי התחזיות, משנת 2024 הוצאות ביטוח לאומי צפויות לעלות על ההכנסות, בעיקר על רקע משקלן ההולך וגדל של קצבאות הזיקנה בעקבות העלייה בתוחלת החיים. לפי הערכות, באזור 2040 גם הכסף שנצבר היום באג"ח ייגמר - מה שעלול להביא לפשיטת רגל של המוסד.

שפיגלר, שמונה למנכ"ל לפני כשנה וחצי, החל לעשות "סדר" במטרה לקבל עצמאות בניהול העודפים, ואף פעל להקמת ועדה לניהולם, והציע לנגיד בנק ישראל לשעבר פרופ' דוד קליין לעמוד בראשה.

שפיגלר טוען שהשקעת העודפים באג"ח של המדינה לא מניבה תשואה ראויה. אמנם הריבית במחצית מהסכום גבוהה מריבית השוק, אך לא כוללת רווחי הון שמהם ביטוח לאומי היה נהנה לו היה משקיע באג"ח בשוק ההון. התשואה על כספי העודפים מוערכת כיום בכ-3% בשנה, וכל שיפור של אחוז בתשואה היה מגדיל את עודפי ביטוח לאומי בכ-2.5 מיליארד שקל.

בנוסף לתשואה המאכזבת, שפיגלר טוען לניגוד עניינים מובנה: "כל עוד יש הסכם שאנו מעבירים לאוצר את העודפים, יש להם אינטרס שנשלם פחות למבוטחים כדי שהעודפים יהיו כמה שיותר גבוהים", אמר.

שפיגלר לא דורש לפרוע מיידית את ה-250 מיליארד שקל שנצברו לאורך השנים, אבל הוא דורש שהאוצר לא יגרע מזכויות המבוטחים כל עוד לא נפרע מלוא הסכום. לאחר שלדבריו ניסיונות לגבש הסכם חדש התנהלו בעצלתיים, הודיע על ביטולו.

באוצר זעמו: מדי שנה מעביר המשרד עשרות מיליארדי שקלים לביטוח לאומי לתשלום קצבאות, ולכן מבחינתם הדרישה לקבל חזרה עודפים לגיטימית. בנוסף, חששם הוא שביטול ההסכם הוא רק צעד ראשון, ואחריו ביטוח לאומי יהיה עצמאי גם בהחלטות על הקצבאות. החשש היותר דרמטי, וכך גם הנבואות על משבר כלכלי שבפתח, נובעים מהחוב הכולל של כ-250 מיליארד שקל. אם המדינה תפסיק לקבל לידיה את העודפים, היא תצטרך להכיר בחוב של 250 מיליארד שקל כחוב חיצוני, בעוד כיום הוא מוגדר חוב פנימי.

באוצר חוששים ששינוי ההגדרה עלול להתחיל כדור שלג: הוא יקפיץ את יחס החוב של ישראל ל-70%, ועלול לגרור הורדת דירוג מצד חברות האשראי, וכמובן גם את הגדלת הגירעון של המדינה שממילא חורג כיום מהיעדים.

האוצר: "עיתוי ההודעה על שינוי ההסדר תמוה"

מהאוצר נמסר כי "גם השנה המשרד יעביר לביטוח לאומי את התקציבים אליהם הוא מחויב. לפיכך יש לתהות על המועד בו הודיע שוב מנכ"ל ביטוח לאומי על רצונו לשנות את ההסדר הקיים עשרות שנים באופן שדווקא עלול להרע את מצב המוסד".

המשבר מגיע בעיתוי רע: ממשלת מעבר מוגבלת בצעדיה, ולדברי גורמים ממשלתיים גם אם רצו לחתום על הסכם חדש, זה בלתי אפשרי בשל המגבלות שחלות על סמכויות ממשלת המעבר, ועל כן ההחלטה של שפיגלר לא הוגנת. לפי הערכות, משרד המשפטים עשוי להתבקש להתערב האם יש דרך לעצור את ביטול ההסכם.

שפיגלר דוחה את הטענות בדבר העיתוי, ולדבריו הודיע כבר בספטמבר 2018 על הכוונה לבטל את ההסכם. "אם אכן הממשלה לא יכולה לטפל בנושא, איך זה שבתחילת השנה חתמו איתנו על הסכם ביניים בנושא, כשגם אז היא הוגדרה ממשלת מעבר? השימוש בכך שזו תקופת בחירות הוא תירוץ". נראה שהמאבק אולי בשיא, אך המילה האחרונה בו טרם נאמרה.