אם ההרוגה מתמודדת עם גל גזענות: "אומרים שיהודייה שהלכה עם ערבי שווה מוות"
אידה קרמר נהרגה שלשום בתהפכות הרכב בצפון ומשפחתה נאלצת להתמודד עם מבול תגובות גזעניות - רק כי בעל הרכב מגיע מיישוב ערבי. "אנחנו לא גזענים, בשבילי בן אדם זה בן אדם. אין לנו שום דבר נגד שום אדם", אמרה אמה
אידה קרמר
בת ה-22 נהרגה שלשום (ו') בהתהפכות רכב בכביש 79 והותירה אחריה אם ואחות, תמר ויקטוריה, שנאלצות כעת להתמודד עם כאב נוסף: הגזענות ברשת. בני משפחתה של אידה "זוכים" לקרוא שלל תגובות גזעניות ופוגעניות בגלל שבעל הרכב שהתהפך הוא ערבי מהצפון. "זה מאוד קשה", אמרה האם. "יש אנשים שאומרים 'היהודייה שהלכה עם הערבי שווה מוות'. אבל אנחנו לא גזענים, בשבילי בן אדם זה בן אדם. אין לנו שום דבר נגד שום אדם, שום גזע, חשוב לנו מאוד שזה בן אדם שמתנהג כמו אדם ולא כחיה".
היא הוסיפה: "הבית שלנו תמיד היה פתוח. אידה תמיד עזרה לחברות, או שהן בסיבוכים עם ההורים או שאין להן הורים, הייתה מביאה חברות הביתה 'אמא, ויקה, הילדה הזאת זרקו אותה מהבית, היא לא רוצה לחזור. הייתה לי בת ששלוש שנים גידלנו אותה. אחר כך הביאה לי עוד ילדה שהייתה בנוער בסיכון".
"כתבו יהודייה שנוגעת בגוי שווה מוות", אמרה האם בכאב. "יהודים לא עושים עבירות?".
האם תהתה גם מדוע נהג הרכב שהתהפך ואדם נוסף נמלטו מהמקום מבלי לעזור לבתה: "למה הם עזבו אותה כשהם ראו שהיא נפגעה? אולי עוד היו לה סימני חיים, אולי אם היו נותנים לה עזרה ראשונה היא הייתה שורדת עד שמד"א היה מגיע, אולי היא הייתה חוזרת אליי בחיים. לא חשוב באיזה מצב, אבל בחיים. זו השאלה שלי. למה הם נמלטו? למה הם לא נתנו לה עזרה?".
כאב עמוק ועצב שוררים בבית המשפחה בקריית ביאליק. בשנה האחרונה שכרו בית גדול, שבו יתגוררו כל בני המשפחה ביחד. האחות ויקטוריה, המתמודדת עם סיבוכים של מחלת הסוכרת ומשפחתה, האם תמר ואידוש, כפי שקראו החברות, שתמיד הייתה מביאה איתה חברים נוספים.
ויקה מספרת כי בשעות הבוקר התקשרה חברתה של אידה ואמרה כי שמעה על כך שאידה הייתה מעורבת בתאונת דרכים בצומת המוביל. "חשבנו שהיא עובדת עלינו עוד פעם. היא אוהבת מתיחות, היא אהבה תשומת לב".
"הלכתי, הסתכלתי אצלה בחדר והיא לא הייתה. אחר כך התחלנו לחפש, אמא הרגישה שזהו. אני התקשרתי, החברה ענתה אמרה שהטלפון אצלה ואחר כך התנתק הטלפון. לא יודעים איפה הטלפון. נעלם", הוסיפה.
בשעות הבוקר המאוחרות ניגשה תמר לתחנת זבולון, שם קיבלה את הבשורה המרה מכל, על מות בתה. לדבריה, התרשמה כי המשטרה תעשה הכל כדי להגיע לחשודים שנהגו ברכב – והפקירו את בתה. עם זאת, המשטרה מיהרה להוציא צו איסור פרסום על פרטי החקירה.
אידה נולדה בישראל, למדה בבתי הספר ליאו-בק, בסמת ותיכון חיפה. את השירות הצבאי לא סיימה ומאז השחרור עבדה בעיקר כקופאית בסופרמרקט. "היא רצתה לטייל בכל העולם", סיפרה אחותה. "לחיות את החיים, רק ליהנות וליהנות עם חברים. היא עבדה במלא מקומות עבודה, רצתה לטרוף את העולם".
כעת, מבקשים בני המשפחה מכל מי שיכול לעזור, לאתר את הטלפון של אידה שנעלם ממקום התאונה. "כל הדברים האחרונים שהיא העלתה, זה היה מתוך הטלפון. אנחנו נכנסים לדף שלנו, לנסות להיכנס לחומרים מהטלפון, אבל לא עולה כלום. אנחנו לא צריכים את המכשיר. שמי שלקח אותו ישאיר אותו אצלו, רק שאתה התמונות והחומרים שלה שיישלחו לנו."היא הייתה כל הזמן מצטלמת, אז לפחות שיהיה לנו הזיכרון האחרון של הסרטונים והתמונות. שייקחו את המכשיר, אבל שיחזירו לנו רק את פיסת הזיכרון האחרונה ממנה, את התמונות האחרונות אולי".
לפנייה לכתב/ת 
