שהרבנים ילמדו מהאפיפיור

הסרט על פרנציסקוס מציג מנהיג דתי מלא חמלה, הדוגל בשוויון, רגיש לזרים ובעל מודעות סביבתית. בדיוק ההיפך מהממסד הרבני-פוליטי במדינת ישראל

פרופ' נמרוד אלוניפורסם: 22.07.19 , 12:37

בצלאל סמוטריץ' ו רפי פרץ איחוד מפלגות הימין ()

ח"כ בצלאל סמוטריץ' והשר רפי פרץ

אדם חילוני אני, אבל כאחד שעיסוקו בחינוך ובפילוסופיה, אני קשוב גם לחכמי הדת ומבקש להרחיב את דעתי באמצעות תובנות ורגישויות שמוצגות בכתביהם ודבריהם. צפיתי לאחרונה בסרט של הבמאי וים ונדרס על האפיפיור פרנציסקוס (יס דוקו). מצד אחד התמלאתי הערכה ומצד שני הצהבתי מבושה. כל כך מרשימות לטובה התייחסותו השוויונית של האפיפיור לכל אדם ללא קשר למוצאו ואמונתו, התייצבותו להצלת מיליוני הפליטים והעקורים, וקריאתו הנרגשת להגן על אימא אדמה, להפסיק את הרס משאבי כדור הארץ ולגלות אחריות לקיימות הסביבתית.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מעבר לכך, הוא נשמע בימים אלה כקול הבולט ביותר בשיח הגלובלי נגד "השערורייה הנוראה" של הגדלת הפערים החברתיים ובגנות הקולוניאליזם הכלכלי של הקפיטליזם החמדני והנצלני שגוזר על מיליוני בני אדם חיים של מודרות, עוני ונחשלות.

ואילו כאן בארצי מולדתי, הממסד הדתי-רבני שלנו אדיש לכל הרעות הללו ובולט בכיעורו הכיתתי, הכוחני והמתנשא. נקודת המוצא המובילה בשיח הרבני הממסדי במקומותינו היא עליונותו של עם ישראל על פני הגויים תוך הסתמכות פונדמנטליסטית על התגלות אלוהית וציוויים עתיקים מוחלטים. מכאן גם תחושת הבעלות המוחלטת שלו על ארץ הבחירה והאדנות המובנת מאליה על השכנים הערבים: קביעת ערביי ישראל באמצעות חוק הלאום כאזרחים סוג ב', והנצחת גורלם של הפלסטינים בשטחים כתושבים נטולי זכויות במשטר אפרטהייד יהודי-ישראלי.

זה ממשיך בעליונות הגברים על פני הנשים והניסיון להדיר אותן מהמרחב הציבורי ומעמדות מפתח בציבוריות הישראלית. זה מגיע לכדי ראיית ההתבוללות כשואה שנייה לעם היהודי ושנאת הפליטים הזרים ומבקשי המקלט כמפיצי מחלות וסרטן מקומי. והדברים נמשכים, מצד אחד בקול דממה דקה לנוכח הפערים החברתיים והשחיתות השלטונית, ומצד שני בקולות זעקה והתרסה נגד עצמאותו של בית המשפט העליון ומעמדו כסמכות המשפטית העליונה בדמוקרטיה הישראלית.

אין זה מקרי שדבריו של הרב פרץ, שר החינוך העכשווי שלנו, כרכו יחד את העמדה החשוכה בענייני המרתם המגדרית של ההומוסקסואלים ואת העדפת סיפוח השטחים במשטר אפרטהייד על פני פשרה שוויונית ומשלימה עם הפלסטינים. ביסוד, בתשתית, ניצב אותו זרם של יהדות שעד לא מזמן מוקם בשוליים ההזויים ואילו עכשיו ניצב במרכז הזירה: ציבור יהודי שמכוח האמונה הפונדמנטליסטית והמשיחית מבקש להשתלט באדנות כוחנית על פני כל המרחבים הציבוריים והתפקידים החברתיים המובילים.

בתמצית: לפנינו רבנות ממסדית שבולטת כאנטיתזה לערכי הרוח, המוסר, השלום והאחווה; מנהיגות דתית שעמדתה המובהקת היא אתנוצנטרית, גזענית וכוחנית, ובשגרת דרכיה היא מתנכרת לאידיאלים המוסריים ולעיקרי הצדק שנחשבים לנכסי צאן ברזל של מורשת היהדות ולליבת הקוד המוסרי שאומץ במגילת העצמאות כבסיס לבניית חברת מופת בישראל.

עבורי ועבור יהודים רבים אחרים בארץ ובעולם, הכיעור המצטבר הזה של היהדות הפונדמנטליסטית לא רק מקומם מן הבחינה המוסרית והפוליטית. הוא גורם לתחושת שבר זהותי ולעצב גדול. ברוח דבריו של חוקר היהדות פרופ' אבי רביצקי, עניין המורשת היהודית, לדתיים ולחילוניים כאחד, הוא במידה רבה עניין של משפחה. ובמשפחה הזו נוצקה לדור שלי – אלה שלמדו בבתי הספר בין שנות השישים לשמונים – תפיסה זהותית של יהדות שגאווה להשתייך אליה. מורשת תרבותית שמאז ימי התנ"ך רוממה את הרוח מעל החומר, את המוסר מעל לתאוות החשק והכוח, את הצדק החברתי מעל לחמדנות האישית, את החירות מעל לשררה, את המשפט מעל הפוליטיקה, את היחס השוויוני לגרים, ואת האופי האוניברסאלי של כבוד האדם והאחווה הכלל-אנושית.

זה לא שהיינו פטורים לגמרי מכפייה דתית – כפי שידוע היטב בענייני הכשרות והאישות ונחווה בעוצמה בסרט "גט" של רונית אלקבץ – אלא שבימי מלחמת ששת הימים היו אלה שרי המפד"ל שדאגו יותר מכול לזכויות הפלסטינים הכבושים בגדה המערבית ובימי בגין נחשבה היהדות הכהניסטית תועבה מוסרית מוחלטת.

ואילו כיום, רבנים בולטים קוראים לאיסור השכרת דירות לערבים, כותבים ספרים על דיני הריגת ילדי גויים, אדישים לפשעי שנאה יהודיים של "תג מחיר", מפנטזים על מלחמת קודש להרחבת גבולות המדינה ובניית בית מקדש שלישי, פועלים להדרת נשים ולהמרת הומואים, ומקדמים אג'נדה פוליטית של מדינת הלכה.

כאמור, איש חילוני אני, ויודע היטב מן ההיסטוריה שבשם הדת אפשר לעשות את המבורך ביותר כמו גם את המפלצתי ביותר. די להשוות את זוועות הנצרות בימי האינקוויזיציה לברכה ולחסד ששופעים מהאפיפיור פרנציסקוס בימינו כדי לתקף תובנה זו. ומכאן, כל כך רע ועצוב ונורא שזרם היהדות הדומיננטי בישראל של ימינו עושה את הדת במקום לעץ חיים למכבש כוחני של חילול כבוד האדם והרס תשתיות הצדק של החברה.