אביגדור ליברמן לא חידתי. הוא סתם ציניקן

אחרי שהבין שלמפלגתו הנמוגה והולכת אין עתיד החליט ליברמן להמציא עצמו מחדש: ישראל ביתנו נגד כפייה דתית. לסחורה הזאת עדיין יש קונים

לימור לבנתפורסם: 24.07.19 , 12:52

(צילום: מוטי קמחי)

אני קוראת לאחרונה פרשנים המייחסים לאביגדור ליברמן תכונות נאצלות. ליברמן, הם אומרים, מנע בגופו, בניגוד לאינטרסים שלו עצמו – שהרי יכול היה להיות שר ביטחון או כל מה שרצה – הקמת ממשלת ימין צרה עם בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ, כלומר חרד"לית. איזו הקרבה מצדו. האומנם?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

נכון שליברמן הוא זה שמנע הקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו בסיבוב הבחירות הקודם – אך זה היה בניגוד גמור להבטחותיו לבוחריו, עד הרגע האחרון ממש. וכך, הבחירות הקרובות הן תוצאה של הפער בין מה שהוא אומר לבין מה שהוא עושה. שהרי איזה חידוש נתגלה לו לפתע שבגינו הפר את הבטחתו ואת מילתו? מאז קמפיין 2011 הוא מתגאה בכך שאצלו "מילה זו מילה", אבל נראה שמאחורי הסיסמה הנבובה הזו מסתתר רק חישוב קר וציני.

התנהלותו של ליברמן, וסירובו לכל ההצעות והפיתויים שהורעפו עליו, גרמו להרמת גבות לא רק בבלפור אלא לכל רוחב המפה הפוליטית. תעלומה, אומרים עליו. ליברמן הוא אניגמה, נוהגים להסביר. והוא אוהב את זה. מחבב את הדמות אפופת המסתורין שאימץ לעצמו. ממציא מדי מערכת בחירות נושא חדש ורץ איתו קדימה.

הוא היה החבר הכי טוב של אריה דרעי, שאמר עליו עכשיו: "במשך עשרות שנים שיתפנו פעולה באופן מלא, בכל התחומים ובהתלהבות גדולה, מלפני הקלעים ומאחוריהם". גם משה גפני אומר שליברמן הוא חבר של אנשי יהדות התורה, שהריץ איתם מועמדים לראשות ערים, שהוא היה איתו אצל הרב קנייבסקי וש"הוא כמעט חסיד של כמה אדמו"רים".

אז מה החידוש? רק חישוב קר. קר וציני. עכשיו ליברמן מציג את עצמו לפתע בתור יאיר לפיד מס' 2, שמתנגד לישיבה עם החרדים בממשלה שבה ישב ושממנה פרש אך לפני כמה חודשים. חבל שיש מי שקונה את זה.

ליברמן הבין, אחרי ששרד בקושי את אחוז החסימה, שהוא אולי יהיה שר בכיר, אבל למפלגתו הנמוגה והולכת אין עתיד. לכן הוא החליט להמציא עצמו מחדש: ישראל ביתנו נגד כפייה דתית. את זה הציבור אוהב, יש קונים לסחורה. ואכן, לא רק שהפרשנים מחמיאים, אלא שלפי הסקרים גם המצביעים מגיעים. מאות חברים באלפיון העליון נוהרים לחוגי הבית שלו בצפון תל אביב, ושוכחים שהוא בעד טרנספר, שהוא הגה את "בלי נאמנות אין אזרחות" ושכל מפלגתו הסתבכה בפרשות שוחד. הו, הזיכרון הציבורי הקצר.

הימנים מבין תומכיו החדשים שכחו ברגע לא רק איך הוא מנע מנתניהו להקים ממשלה, אלא גם איך הצטרף לממשלת אולמרט ב-2006 כסגן ראש הממשלה. כן, אותו אולמרט שתמך בהתנתקות והציע להמשיך בתהליך הזה ביהודה ושומרון.

הנימוקים שבגינם ליברמן מצטרף לממשלות או פורש מהן מעורפלים כמו השמיים ביום חורף, וכך גם מועדי הפרישה וההצטרפות. מצטרף, פורש, מצטרף, פורש. לאחר תחילת קדנציה, לפני תום קדנציה. למה? חישוב קר וציני: כדי שיוכל לתקוף לפני הבחירות את הממשלה שבה ישב עד לפני כמה דקות.

מה יהיה אחרי הבחירות הקרובות? שוב נשמע התחייבויות, ושוב נשמע ש"מילה זו מילה". אבל כבר ראינו: לא דובים ולא יער. ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר נהג לומר: "יש דברים שלגביהם אפילו עם עצמי אני לא מתייעץ". ליברמן כנראה אימץ את הכלל הזה, אבל במשמעותו הרעה: הציבור אף פעם לא יכול לדעת למה לצפות ממנו.