עולה למתפרצת
מרצדס CLS 53 AMG היא כמו גבר אלפא שמסתובב עם עניבה רק בשביל שיוכל לשחרר אותה כשמתחשק לו
"זה אוטו מפגר", אמרה הבחורה שישבה במושב הנוסע. "אסור להשתמש במילים כאלה היום", הזדרזתי לענות לה, אבל נראה לי שאפשר לעצור כאן את הכתבה. אלה היו שלוש מילים שמסכמות פחות או יותר הכל. הוא רק נראה כזה, אבל מרצדס CLS 53 AMG הוא לא באמת אוטו נורמלי. זהו.
ובכל זאת, לא סתם בזבזנו מאה ליטר של דלק — כלומר אם "כיף" לא מוגדר אצלכם כ"סתם" — אז הנה כמה מילים על מכונית שהיא, איך נאמר, קצת אחרת.
ה־CLS מבוססת על ה־E קלאס. היא מיוצרת מאז 2004 ומגיעה כעת בדור השלישי שלה. במרצדס לקחו אז את מכונית הסדאן בגודל בינוני שלהם, משכו כמה קווים, מתחו כמה מתיחות והפכו מכונית נאה אבל די סטנדרטית לכלי רכב אחר לגמרי — לרכב מרהיב. הם יצרו למעשה קטגוריה חדשה שלא פסחה גם על המתחרים — נישה חדשה של "כמו קופה רק בארבע דלתות".
הרי ללקוח (העשיר) של היום לא מספיק סמל שלוש הזרועות בחרטום, ומכוניות — בטח בקטגוריה הזאת לאנשים שיש להם הכל ורוצים עוד קצת — נמכרות קודם כל בגלל איך שהן נראות. והמרצדס הזו אכן נראית מעולה. התשלום על העיצוב הוא בשדה ראייה פחות רחב ובצפיפות מוגברת במושבים מאחור, אבל לראשונה יש ל־CLS שלושה מושבים אמיתיים למי שייאלץ לשבת מאחורי הנהג.
החסרונות היחסיים שווים את זה כשאתה יוצא החוצה: תענוג להסתכל גם כשהיא מגיעה בלבן הלכאורה סטנדרטי — החזית האגרסיבית והמחודדת, הפנסים הצרים, כונסי האוויר, האחוריים המעוגלים לאחור ברכות. שילוב מעולה של ספורטיביות, כוחניות ואלגנטיות שגורם למכוניות אחרות לפנות לך את הדרך כשאתה רק מתקרב אליהן.
כשאתה נכנס לרכב מפציצים אותך בשישה פתחי אוורור שמשנים את הצבע שלהם לפי הטמפרטורה, כמויות של עור, אלומיניום, כרום ומשטחי עץ, אינספור כפתורים ופקדים ולפחות שלושה משטחי מגע. שניים מהם על ההגה, ודרכם אפשר לשנות כמעט כל פרמטר — בהתנהגות המכונית, במראה של לוח השעונים, או להחליט על אחד מבין 64 הגוונים של תאורת האווירה הפנימיים במכונית. אלה הרבה מאוד (ואולי יותר מדי) אפשרויות שיכולות להיות סוג של מבחן להאקרים מתחילים. משהו שאין סיכוי שאבא שלי למשל היה מסתדר איתו.
אבל אנחנו כאן בגלל מה שיודעות לעשות שלוש האותיות M, A ו־G. מרגע שנכנסת לרכב אתה יכול לגלות סימנים לכך שמדובר במכונית של חטיבת הביצועים.
חגורות הבטיחות בצבע אדום, תפרי העור אדומים, ולהגה הקטום יש סימן מרכוז של נהגי מרוצים בצבע — ניחשתם נכון — אדום. את שלוש האותיות הקדושות אפשר למצוא על — קחו אוויר — ספי הדלתות, הקליפרים של הבלמים, השטיחים, ההגה, לוח השעונים, אחורי המכונית או המנוע. סוג של משחק לשעות הפנאי.
לחיצה על כפתור ההנעה, ואתה מבין שהסתבכת. זה רכב בעייתי, בעיקר כשאתה שם אותו במצב הספורט פלוס. רעש המפלטים נהיה אגרסיבי, נהמות ונביחות של העברות בין תשעת ההילוכים (שזה לגמרי במקרה בדיוק הילוך אחד יותר מהשמונה שיש למתחרים מב.מ.וו.), והכל עם צליל של "בראפ" מחוספס שמצטרף למעין פיצפוצי באקפיירים קטנים, קקופוניה מופלאה ומתוזמרת, משום שלפני כמה שנים כל הצלילים האלה היו מתרחשים בגלל בעיות בהצתה או שריפה לא מלאה של הדלק בצילינדר — אבל היום הכל מתוכנן היטב על ידי מהנדסי סאונד גרמנים. ובכל זאת, למרות שאתה יודע שאין כאן שום דבר מקרי ושקצת מתחנפים אליך, אתה נהנה מכל רגע.
זה גם מסייע להכניס את המוח למצב מיוחד משלו, למוד "ספורטיבי־אינפנטילי", שמקשה ממש על נהיגה במהירות שתרצה את החוק. מנוע של 3,000 סמ"ק, של שישה צילינדרים ומגדש טורבו שנותנים 435 כ"ס — ועוד, כאילו חסר, עזרה של המנוע החשמלי הקטן שמוסיף 22 כ"ס. כל אלה מעיפים את המכונית ב־4.5 שניות למאה קמ"ש, ולפי פרסומים זרים משהו כמו כפול ל־200 — עד שהמחשב (או אלוהים, או השוטר) יעצור אותך ב־250.
תגידו שזו לא חוכמה — מנוע גדול ועדר סוסים יודעים לעשות הכל. אבל הסיפור הגדול מגיע בעיקול, שם קורה הנס. אני זקן מספיק כדי לזכור מרצדסים שהיו טובות בהכל חוץ ממה שנקרא — "להסתובב". ובכן, זה היה ממש מזמן, משום שה־AMG הזו היא כיף גדול בעיקול. ההגה מדויק מאוד, והנעת ה־4X4 (שמכונה כאן 4matic) גורמת לך לקחת פניות במהירויות שהולכות וגדלות ועדיין שומרות את הרכב על הנתיב באופן כמעט בלתי נתפס. התפעלות שרק גדלה כשאתה נזכר שמדובר בבהמה של כשני טונות ובאורך של כחמישה מטרים.
אפשר ממש להרגיש את צמיגי ה־19 אינץ' מנצלים את כל 275 המ"מ שלהם כדי לאחוז באספלט, ורק פרובוקציות קיצוניות יצליחו לזרוק את האחוריים בפסיעה קטנה הצדה — ואתה הרי לא רוצה שהפסיעה הזו תהיה גדולה מדי, לא נעים לרסק 800 אלף שקל. המחיר הזה אגב מספק גם שעון דיגיטלי שמראה לך את הכוחות שמופעלים עליך. למרות שבאמצע עיקול במקום להציץ בשעון שמראה כמה G הצלחתי להשיג, אני — איש מוזר שכמוני — מעדיף להסתכל בריכוז על המקום שבו נגמר האספלט ומתחילה התהום.
זו מכונית חזקה ומרשימה ושופעת את כל טוב הטכנולוגיה ובקרות הבטיחות שתעשיית הרכב המודרנית יודעת להציע היום (כולל סיפור שבאמת קרה באיזה בוקר שבו סירבה בעקשנות לנסוע לאחור בגלל העובדה השולית שהיה שם קיר). זו מכונית מכובדת שתוכל לקחת בה בנוחות את אמא שלך ושבמקביל תסובב ראשים, כולל אותו בחור שבכביש נידח עשה לך סימן של "תן גז!", ואתה, ברור, נתת מלא־מלא גז, בכל הכוח.
כשאתה שוכח שאמא שלך בפנים.
מרצדס CLS 53 AMG
מנוע 6 ציל' טורבו 2,999 סמ"ק, 435 כ"ס ב־6,100 סל"ד, מנוע חשמלי 22 כ"ס
9 הילוכים, הנעה אחורית + כפולה
מאפס למאה ב־4.5 שניות
מהירות מרבית: 250 קמ"ש
משקל: 1,980 ק"ג
מחיר: כ־800,000 שקל
לפנייה לכתב/ת 
