גביע השעמום / יומני היקר

י"ז בתמוז

אני לא חזקה בצומות. כבחורה חילונית, הצומות היחידים שאני באמת שמה לב אליהם הם יום כיפור, ט' באב, צום ז' במטבח (זה שגורם לך להפסיק לאכול ליום שלם אחרי שאת רואה מה קורה מאחורי הקלעים של חדר האוכל בטירונות) והרמדאן, כמובן. את צום י"ז בתמוז אני זוכרת במעורפל מהבגרות בתנ"ך. אני לגמרי בטוחה שהוא חל בי"ז בתמוז, אבל מכיוון שאני עוקבת אחר הימים שלי במספרים ולא באותיות, אני לא תמיד שמה לב מתי הוא מגיע.

מסתבר שהוא הגיע ביום ראשון האחרון, ושזו גם הסיבה שהתבטלו לי הלימודים באוניברסיטה. משחק גביע הטוטו בין מכבי חיפה להפועל ב"ש, לעומת זאת, לא התבטל. למה על זה אף אחד לא מוחה? למה על משחקים בשבת כולם מתלוננים בלי סוף, אבל על משחק ביום של צום אני לא שומעת מילה? הרי זה נורא לראות כדורגל בלי לפצח גרעינים בבהמיות ולשתות קולה במחיר מופקע מהמזנון.

חזיזה ופרקינס. היציעים ריקים, כמובן(צילום: ראובן שוורץ)

אז אני אענה לכם למה. כי זה לא מעניין אף אחד. כי גביע הטוטו הוא מפעל מיותר שמעיק על הקבוצות, על השחקנים ועל המאמנים (אין לי ספק שגם הפיזיותרפיסטים מקללים אותו בלב) וגם את האוהדים הוא כל כך משעמם, עד שהוא משוחק דרך קבע מול יציעים ריקים.

ולמרות זאת, חשבתי לעצמי שסופסוף יש לי חופש ביום של משחק, אז למה שלא אסע לצפות בקבוצתי האהובה נראית גרוע? אז אני אענה לכם גם על זה. כי כרטיס למשחק העלוב והלא מעניין הזה עולה 30 שקלים.  

   וזה לא שאני מתקמצנת על שלושה מטבעות של עשרה שקלים (למרות שאפשר לקנות בהם תשע קסטה ביציאה מהמגרש, וזו השקעה הרבה יותר משתלמת בעיניי), אלא מהסיבה הפשוטה שמשחק כדורגל לא מסתכם במחיר של כרטיס.

יש הוצאות של דלק (במיוחד לאוהדים שגרים רחוק), גרעינים, סיגריות במחצית (למי שמעשן, שזה כמובן לא אני כי הפסקתי), מה שמכונה "אוכל" במזנון, ושתייה, כי גם מחרימים לנו את המים בכניסה. בקיצור, מלא כסף עבור חוויה כל כך לא אטרקטיבית, שאולי אם הם היו משלמים לי עליה הייתי שוקלת להגיע. אבל אפילו כרטיס בחינם הם לא עשו. למרות שחופש גדול עכשיו וזה אחלה רעיון כדי למשוך משפחות עם ילדים. כנראה שמישהו חושב שעדיף להפסיד מול יציעים ריקים. אבל יום ראשון מזמן מאחורינו, והנה הגיע יום חמישי וסופסוף המשחק משודר בשעה מאוחרת מספיק כדי שאספיק לראות אותו בלייב ולא להקליט כמו מסכנה. כי וואלה, ניסיתי לשדר שזה מגניב ממש כמו הדבר האמיתי (ואולי אפילו יותר כי אפשר להריץ קדימה כשמשעמם), אבל תכל'ס, זה עלוב רצח.

ואיזה מסכנים האוהדים(צילום: אורן אהרוני)

ובנימה זו, כמה מילים לסיום, רגע לפני שאני יוצאת לשמוע את בון ג'ובי עושים באלאנס בפארק כי אין לי כרטיסים להופעה.

לה פמיליה

אני לא מכירה את משה חוגג באופן אישי. מעולם לא פגשתי אותו, לא החלפתי איתו מילה וגם לא אימוג'י בווטסאפ. אין לי מושג אם הוא עושה את כל מה שהוא עושה רק כדי להיות בכותרות (אין ספק שהבחור אוהב את המצלמה) או כי באמת אכפת לו, אבל אני חושבת שזה ראוי להערכה והערצה ושהגיע הזמן שמישהו כבר יעשה את זה בלי פחד. אין מקום לגזענות בכדורגל. תראו כמה מעצבן זה כשעושים את זה לנו.

חוגג. רומן עם לה פמיליה(צילום: יונתן בלום)

בחירות 2019

אני לא יודעת אם אלונה ברקת החליטה שלא להתמודד בבחירות הקרובות בגלל שהיא הבינה שגזענים וחשוכים יש מספיק בכדורגל ולא צריך להתפקד לימין החדש בשביל זה, אבל אני מבסוטה על ההחלטה שלה. יש לי תחושה שהיא עדיין לא מיצתה את עצמה בהפועל ב"ש, ובאופן אישי, אני נהנית לראות נשים חזקות בספורט. מאחלת לה באהבה רבה שיום יבוא ונראה אותה גם בפוליטיקה, בתקווה שזה יהיה במפלגה הנכונה.