היום שבו שכחתי את בני ברכב
נדר הוא הכרה בכך שאני בן אדם; שיחד עם הרצונות הטהורים והשאיפות הגבוהות, יש בי גם יסודות עמוקים של עצלות והתמכרות ושיכחה. הרגע הזה שבו קלטתי שהילד שלי קשור לכיסא הבטיחות, ושקיומו פרח לגמרי מזיכרוני - רודף אותי. לכן השבוע לקחתי אטב כביסה קטן והצמדתי אותו למושב הבטיחות
הרגע המפחיד ביותר בחיים שלי היה ביום שישי אחד, לפני שש שנים, כשעצרתי ליד מרכול ברחוב שאולזון כדי לקנות שתי חלות לשבת וקופסת שמנת חמוצה. כשחזרתי אחרי עשר דקות לרכב והתנעתי אותו, שמעתי פתאום קול מהספסל האחורי: "אבא, לאיפה הלכת?"
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הרגע הזה שבו קלטתי שהילד שלי נמצא פה, קשור לכיסא הבטיחות, ושקיומו פרח לגמרי מזיכרוני - רודף אותי. מעביר בי גלים של חרדה ושל בושה עד היום. אני חוזר הרבה אל הרגע הזה, חי אותו שוב ושוב, נותן לו לעורר את התחושות, שלא יקהו. מנסה להמיר בעזרתו את ההנחה הפשוטה הזו, שלי זה בטח לא יקרה, ולהפוך אותה להבטחה נחושה: לי. זה. לא. יקרה.
אבל הספק עדיין מנקר בי. כי איך אוכל לדעת שלי זה באמת לא יקרה?
איך תוכל לדעת שלך זה באמת לא יקרה?(צילום: שאול גולן)
נדר זה אנושי
עוד על הפרשה
שיעור בסולידריות לאומית
יורם טהרלב
בלי צבא קבע ובלי חיילים מקצועיים הצליחו בני ישראל לנצח קרב אחרי קרב במדבר, על ידי גיוס חובה מיידי של צעירי השבטים. אלה יצאו ששים אלי קרב, כי היה להם מה להרוויח ממנו. על לוחמים וחלוצים - אז והיום
פרשת מטות
פותחת בפרשיית הנדרים והשבועות. כשחושבים על זה, זה רעיון קצת משונה: למה שמישהו יידור נדר או יישבע לעשות או לא לעשות משהו? אם אדם חושב שהדבר הנכון בשבילו זה לצאת לריצה פעמיים בשבוע, ללמוד דף יומי או להפסיק לעשן – שפשוט יעשה את זה. מי מונע ממנו? למה צריך להישבע על זה?אבל נדר הוא הכרה בכך שאני בן אדם. בכך שיחד עם הרצונות הטהורים והשאיפות הגבוהות באמת, יש בי גם יסודות עמוקים של עצלות והתמכרות ושיכחה. הכרה בכך שהרגעים של התרוממות הנפש, שבהם אני מוכן לקבל על עצמי קבלות ולעצב מחדש את חיי, הם רגעים נדירים וזמניים, שמהר מאוד יתחלפו בעולם של שגרה שוחקת.
אלה רגעים של גילוי שכינה, של דבר ה' שמופיע פתאום בתוכנו, וצריך ללכוד אותו, לא לתת לא לשוב השמימה כי אם "הרווה את הארץ והולידה והצמיחה". והמפתח להתקדמות אמיתית הוא לעגן את הרצונות במעשים: ככל היוצא מפיו – יעשה.
לכן, השבוע, לקחתי אטב כביסה קטן והצמדתי אותו למושב הבטיחות של הילדה הקטנה שלי. כשהיא שם – האטב נמצא על החולצה שלי. כשהיא יוצאת – הוא חוזר לכיסא. פשוט, זול, לא לוקח זמן ותשומת לב. אבל אני די בטוח שלעולם לא אצא מהרכב כשבכיס החולצה שלי תקוע אטב כביסה. ואם משום מה זה יקרה, מישהו כבר יאמר לי משהו.
פורסם לראשונה 26/07/2019 11:30
לפנייה לכתב/ת 
הרב אברהם סתיו
מומלצים
