אלבר תשלם 45 אלף ש' לעובד שהוטרד מינית

בשני אירועים חיככה מנהלת סניף בחברת ההשכרה את החזה שלה באחד העובדים. בית הדין לעבודה קבע שהוא יפוצה, וערעור של החברה נדחה

עו"ד רלי ארביב | פסקדיןפורסם: 29.07.19 , 07:53

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה את ערעורה של חברת השכרת הרכב "אלבר" על פסיקת בית הדין האזורי, שבמסגרתה חויבה לשלם 45 אלף שקל לעובד שהוטרד מינית על ידי המנהלת שלו. השופטים סיגל דוידוב-מוטולה, אילן איטח ואילן סופר קבעו כי בהליך בירור המקרה שביצעה החברה נפלו "מספר פגמים העולים כדי כשל מהותי".

הפרשה התרחשה ב-2014. כמה חודשים לפני שהעובד עבר לבקשתו לסניף בירושלים הוא ניהל קשר מיני קצר עם מי שלימים תהיה מנהלת הסניף. כחודשיים לאחר מעברו, ובעקבות עובד אחר, הוא התלונן על הטרדות מיניות (פיזיות ומילוליות) מצד המנהלת.

דיני עבודה

ישלם פיצויים כי "חשש מעלילה של הטרדה מינית"

עו"ד חאתם עאסלה | פסקדין

מוכרת בחנות הודיעה שהיא מתפטרת במהלך ריב. כשהתחרטה סירב הבעלים לקבל אותה, לטענתו כי חשש שתטפול עליו האשמות. הפיצוי: 44 אלף ש'

ישלם פיצויים כי "חשש מעלילה של הטרדה מינית"

העניין עבר לממונה על הטרדות מיניות בחברה, ובסופו של בירור שכלל גם בדיקות פוליגרף, הממונה המליצה לחברה לשקול פיטוריה של המנהלת, אולם זו המשיכה עד 2016. במקביל הוחלט להעביר את העובד לסניף אחר כדי להפריד בינו לבין המנהלת, מה שבסופו של דבר הביא להתפטרותו.

בעקבות תביעתו של העובד הצביע בית הדין האזורי לעבודה על קשיים רבים בעדותו, אך בסופו של דבר שוכנע כי בשני אירועים המנהלת יצרה מגע פיזי "מינורי" של חיכוך חזה בגופו, המהווה הטרדה "ברף הנמוך", וחייב את המנהלת לשלם לו פיצוי בסך 4,000 שקל.

אלבר חויבה בפיצוי בסך 45 אלף שקל (עבור הפרש פיצויי פיטורים ו"אובדן הכנסות") בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל, ונקבע כי היא כשלה בכך שלא עמדה בדרישת החוק למניעת הטרדה מינית. נקבע כי החברה שגתה כשבחרה להרחיק תחילה דווקא את העובד מהסניף, ואף העבירה אותו לעבודה בתנאים פחות טובים.

בערעורה לבית הדין הארצי טענה אלבר שטיפלה במקרה בהתאם לחוק, ביעילות, בזריזות ובדיסקרטיות, וכי דווקא התנהלות העובד מעוררת תהיות לגבי אמינותו, משום שתחילה לא התלונן (עשה זאת רק לאחר שחברו התלונן על הטרדה שאף הוא עבר), ומאוחר יותר שינה גרסאות.

שופטי בית הדין דחו את הערעור, אף ששוכנעו כי יש ממש בחלק מטענות החברה. השופטת דוידוב-מוטולה סברה שאמנם החברה לא התעלמה מחובותיה, ואכן הממונה על הטרדות מיניות בחברה ערכה בירור ללא דיחוי, בסיומו הגישה סיכום והמלצות לכל המעורבים.

עם זאת, היא ציינה כי "לא שוכנענו בניסיונות החברה לרדת לשורש התלונה". כך למשל, העובדה שלא הוגש אף תיעוד הנוגע לשיחה שנערכה עם העובד, לאחר ששלח מכתב תלונה משלו, אחרי חברו לעבודה. פגם נוסף נגע לכך שהשאלות שהופנו לצדדים בבדיקת הפוליגרף לא נגעו לתלונת העובד לגבי המגע הפיזי.

עניין נוסף היה העובדה שהחברה העבירה את העובד לסניף אחר ללא שימוע וללא החלטה מסודרת ומנומקת, פגעה בתנאיו, ובכך גרמה לו לקבל החלטה על סיום עבודתו (תוך קבלת פיצויי פיטורים). בסיכומו של דבר השופטים סברו שאין להתערב בגובה הפיצוי. עם זאת, החברה לא חויבה בהוצאות העובד בהליך הערעור.