קריסתה של "בטר פלייס" ב-2013 עלולה להטעות: למרות כישלון מיזם המכונית החשמלית של שי אגסי, בעשור וחצי האחרונים חווה תעשיית הרכבים החשמליים (EV) דווקא רנסנס של ממש.
אפשר לזקוף אותו לזכות כמה גורמים משמעותיים: התעוררות אמיתית סביב הצורך בפתרונות למצוקת ההתחממות הגלובלית; מענקים ופרויקטים ממשלתיים, המקדמים תחבורה חשמלית כאלטרנטיבה ירוקה; הורדה מחייבת של ממוצע הפליטה המזהמת; הצורך בשחרור מהתלות בתעשיית הנפט; זינוק אדיר ביכולת הטכנולוגית; ולא פחות חשוב - הרעב של יצרניות הרכב לנתחים מהעוגה ההולכת ותופחת, שמוביל להשקת דגמים חשמליים והיברידיים בקצב מסחרר.
בנקודת הזמן הנוכחית, לרכבים החשמליים יש כבר מספיק שנות ניסיון על הכביש כדי שהאוטופיה תפנה את מקומה לזיהוי נקודות תורפה. הבעייתית מביניהן היא הסוללה, וליתר דיוק - הטווח הבלתי מספק שהיא מציעה, המחסור בחומרי ייצור שלה, וזמני הטעינה הארוכים הנדרשים. הפתרון? כביש חשמלי, שיאפשר טווחי נסיעה ארוכים יותר, סוללות קטנות, קלות יותר ומזהמות פחות, בלי תחנות טעינה מכוערות בפריסה בלתי אפשרית, ובעיקר - בלי צורך בהמתנה.
"כל עיכוב בנסיעת אוטובוס, אפילו של חמש דקות, הוא קטסטרופה", מסביר אורן עזר (43), מנכ"ל "אלקטריאון", המפתחת תשתית טכנולוגית לכבישים חשמליים. "חברות האוטובוסים, לדוגמה, מעוניינות לעשות את המעבר לרכב חשמלי, אבל מבחינה כלכלית זה עדיין לא פתרון אטרקטיבי. אוטובוס חשמלי עולה היום כשני מיליון שקל, וכדי לעשות בו שימוש צריך להעמיד אותו כמה פעמים ביום בתחנת טעינה; ואם העמדה בדיוק תפוסה, צריך לחכות שתתפנה. ומה עם הסוללה? כל ארבע שנים צריך להחליף אותה, וזו עוד השקעה. בסוף יוצא, שעל כל אוטובוס דיזל צריך לפחות שני אוטובוסים חשמליים. זה פשוט לא עובד".
איך בדיוק עושים את זה? דרומית לפרנקפורט נחנך לפני כמה חודשים מקטע כביש חשמלי באורך 10 ק"מ, המיועד למשאיות היברידיות ומבוסס על כבלים - ממש כמו רכבות חשמליות. בשנה שעברה נחנך פיילוט דומה בשוודיה, שם מפעילה חברת Elonroad כביש חשמלי באורך שני ק"מ, עם מסילה כפולה מוטבעת, המאפשרת טעינה באמצעות זרוע המחוברת לתחתית הרכב. הפתרון של "אלקטריאון", לעומת זאת, כולל חריצה של שולי הנתיב והטמנה של סלילים חשמליים בעומק של 10 ס"מ. מקרצפים את הכביש הקיים, פורסים את הסלילים המשדרים כמו שטיח, ומכסים באספלט. המקלט הוא מעין פלטה שמוצמדת לגחון הרכב, כך שבעת נסיעה על הכביש החשמלי נוצרת תקשורת בינו לבין המשדרים בכביש - והסוללה נטענת תוך כדי נסיעה.
"אנחנו בעצם מתחברים ישירות למנוע של הרכב, כך שאפשר לנסוע איתו בכלל בלי סוללה", אומר עזר, כשאנחנו עומדים מול רכב הניסוי של "אלקטריאון", המתחמם על הכביש הקצר שנסלל לצורכי הדגמה.
וכמו שאפשר לצפות - יש הרבה מאוד הדגמות. בחודשים האחרונים מושך הסטארט־אפ הזה תשומת לב גדולה: בשוודיה זכתה החברה במכרז להפעלת מקטע כביש באורך 1.6 ק"מ, בארץ הוכרז פיילוט בתל-אביב - אוטובוס חשמלי של "דן" ינוע על גבי נתיב חשמלי של "אלקטריאון" בין האוניברסיטה לבין תחנת הרכבת הסמוכה. יישום הפרויקטים יחל כבר בחודשים הקרובים. בין הכרזה להכרזה, מניית "אלקטריאון" מציגה זינוקים מרשימים.
אורן עזר, רוב מיזמי הכבישים החשמליים והחכמים לא צולחים את שלבי ההדגמה, וגם לא מיושמים בצורה נרחבת. מה אתם יודעים לעשות יותר טוב מאחרים?
"זה כמו לשאול למה דווקא פייסבוק הצליחה. עם כל הכבוד לצוקרברג, תזמון ומוכנות-שוק הם חלק גדול ממרכיבי ההצלחה. יש לנו הרבה מזל, כי כשהתחלנו לעבוד, המודעות לתחום החלה להתפתח. גם מבחינה טכנולוגית - שוק הרכיבים בדיוק התחיל לתמוך בארכיטקטורה הזאת. לפני חמש או עשר שנים - אנשים לא היו מבינים מה אנחנו רוצים בכלל. היום יש בשוודיה מינהלת שלמה בתוך משרד התחבורה, שכל מטרתה היא קידום כבישים חשמליים. לפני שבע שנים כיכב בישראל בחור מדהים בשם שי אגסי. כולם צלבו אותו, אבל אני אומר לך, שאם היה מתחיל היום - הוא היה כובש את העולם. הוא פשוט הקדים את זמנו.
"ולעניין הטכני - קודם כל זה לא רק אתגר אחד, זה הקונספט של העברת אנרגיה דרך האוויר, שהומצא לפני מאה שנה. להטעין טלפונים סלולריים אלחוטית, שזה בעצם להעביר אנרגיה במצב סטטי, זה יחסית פשוט; האתגר הקשה לפיצוח הוא להעביר כמות עצומה של אנרגיה תוך כדי נסיעה. והאתגר השני הוא לעשות את זה בצורה כזו, שזה יהיה כלכלי ומשתלם.
"בעבר היו מספר ניסיונות בכיוון, אבל עלות המערכת הייתה כל כך גבוהה, שזה הפך ללא רלוונטי. זה היה המכשול הראשון, שהשקענו בו חמש שנים של עבודה סיזיפית והרבה פטנטים שרשמנו. גם באתגר השני, הוזלת המוצר, עמדנו בעזרת כמה פטנטים משלנו. בחודשים הקרובים נתחיל כבר לייצר את האבטיפוס הראשון".
הזכייה במכרז השוודי היא נקודת מפנה עבור "אלקטריאון": שוודיה היא מדינת מפתח בשוק הכבישים החשמליים, ופיילוט מוצלח בגבולותיה יכול להיות ערובה לפרויקטים נוספים במדינות כמו גרמניה, צרפת, נורווגיה, פינלנד, ספרד ואיטליה - כולן בעלות עניין בפתרונות חדשניים לטעינה של רכבים חשמליים.
הפתרון של "אלקטריאון" לא מיועד לנהגים פרטיים, אלא לחברות שעוסקות בשינוע של אנשים או של סחורות - החל מ"אובר" ודומותיה, דרך חברות אוטובוסים, חברות שילוח כמו DHL, ומינהלות של ערים ומדינות. "זה מצב שבו כולם מרוויחים", אומר עזר. "המדינה מרוויחה כי היא מפחיתה זיהום אוויר, מפעילת התחבורה הציבורית מרוויחה כי רכב חשמלי הוא פשוט הרבה יותר זול, חברת החשמל מרוויחה כי היא מוכרת חשמל, וגם הנוסעים בסוף מרוויחים תחבורה זולה יותר, שקטה ונקייה יותר".
בחזונו של עזר, בתוך 10 שנים תיעשה קפיצה משמעותית בתחום המכוניות האוטונומיות - מה שיהפוך את הכביש החשמלי לחיוני וליעיל אפילו יותר. "הנהג הוא המרכיב הכי יקר היום בתחבורה ציבורית. תחשבי מה קורה אם יש לך מכונית חשמלית ואוטונומית, שנטענת במהלך הנסיעה על כביש חשמלי. את יכולה להפעיל אותה 24/7, ולהגיע מכל מקום לכל מקום. מי בכלל יחזיק רכב פרטי?"
את החברה הקים עזר יחד עם שותפו, חנן רומבק. השניים הכירו כשעבדו יחד ב"אלביט", והחלו להתעניין בתחום של רכב חשמלי. "אני ירושלמי, ובשנת 2001, אחרי שני תארים באלקטרוניקה ותקופה ב-ECI, רציתי לעשות משהו אחר. ומי פעל אז בירושלים? חברה קטנה ולא מוכרת בשם 'מובילאיי'. מנגד הגיעה גם הצעה מ'אלביט', לתחום של עיבוד תמונה עבור רכב אוטונומי. אז מה עושים? ללכת לעבוד על איזה חיישן ב'מובילאיי', או ללכת לתחום הזוהר של רכבים אוטונומיים? בחרתי ב'אלביט'".
מתחרט?
"ממש לא. אני חושב שהחיים זה דלתות מסתובבות, אין מה להסתכל אחורה. 'אל-אופ' (שבבעלות "אלביט") היא הדבר הכי מדהים שעשיתי. נחשפתי כמעט לכל טכנולוגיה אפשרית, ניהלתי פרויקטים עצומים והייתי אחראי חדשנות. זו הייתה הטירונות שלי, עברתי כל מה שצריך לעבור כדי להגיע לרגע הזה עם 'אלקטריאון'".
החברה מעסיקה כ-30 עובדים בהאנגר הממוקם בבית ינאי, 40 מטר מהחוף ובצמוד לכפר הנוער "הדסה נעורים". הכי רחוק מבועת ההיי-טק התל-אביבית, מהקומות הגבוהות במגדלים השקופים.
מכל המקומות, איך הגעתם לכאן?
"קודם כל חיפשנו מקום שנהיה בו חלק מקהילה. יש פה כפר נוער, שבו לומדים בין היתר גם מכונאות רכב, וחשבנו איך אנחנו יכולים להתחבר ואולי לייצר תוכנית משותפת איתם. הגענו לפגישה עם המנהל והוא שאל אותנו אם אנחנו מחפשים מקום. לפני שנה וחצי זה היה שטח הרוס לגמרי. בתוך ארבעה חודשים הקמנו את המתחם והתחלנו לעבוד".
בכניסה למתחם ניצב מטבח כמו בבית, ובשעה 10:30 בבוקר הסירים של ארוחת הצהריים כבר מבעבעים על הכיריים. לא תמצאו כאן שקיות של "תן ביס", וגם לא קומת אופן-ספייס עצומה עם שטיחים מקיר לקיר. "התחלנו את היום בשש בבוקר, הלכנו לגלוש. בשמונה וחצי הגענו לכאן להתחיל את היום", אומר עזר.
כל כך הרבה פרויקטים על הכוונת, ולכם יש זמן לגלוש.
"אתמול יצאתי מפה ב-12 בלילה, ולא הייתי האחרון. אז ככה שהחבר'ה נותנים עבודה. אבל חשוב גם ליהנות. אני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר".
