ויתרה על הירושה תמורת 50 אלף ד' - ותבעה

אחות נרשמה כבעלת מניות בחברת יהלומים מכוח ירושת אמה, אך אחיה הגדול הוכיח ששילם לה עבורן. משכך נדחתה תביעתה לחלוקת רווחים

עו"ד עידן נייגר | פסקדיןפורסם: 30.07.19 , 16:16

בית המשפט למשפחה בתל אביב הכריע לאחרונה בסכסוך סביב בעלות בחברת יהלומים משפחתית, וקבע כי מניות שירשה האחות הצעירה מאמה יועברו לאחיה הגדול. הראיות שהוצגו בפני השופט יחזקאל אליהו שכנעו אותו שהאחות ויתרה על זכויותיה בירושה, כולל במניות, תמורת 50 אלף דולר.

ב-1995 נפטרה אמם של האחים והירושה שלה, כולל מניות בחברה המשפחתית, נחלקה בין שמונת ילדיה. הבן הגדול – ובעל רוב המניות בחברה – לא טרח עד 2003 לשנות את הרישום בחברה לפי צו הירושה, ולבסוף עשה זאת בהוראת רואה החשבון של החברה. באופן הזה נרשמה אחותו הצעירה כבעלת מניות לפי חלקה בירושת האם (17 מניות בכורה ו-46 מניות רגילות). הדברים התנהלו על פני מנוחות עד לפני כשנתיים, אז התגלע סכסוך בין האחים, והאחות הצעירה הגישה תביעה לקבלת רווחים מהחברה בהיותה בעלת מניות.

דיני משפחה

אישה ניצלה את בעלה - הסכם הגירושין בוטל

עו"ד טלי אלנקרי מנשה | פסקדין

תחת מצב נפשי קשה הסכים אב ל-4 לחתום על הסכם מקפח ובלתי סביר שהותיר אותו ללא בית ועם מזונות גבוהים. תביעתו התקבלה בביהמ"ש

אישה ניצלה את בעלה - הסכם הגירושין בוטל

טענת ההגנה של האח – שלפיה ב-1997 ויתרה אחותו על זכויותיה בירושת האם תמורת 50 אלף דולר והרישום בוצע באופן טכני בלבד - הובילה בהמלצת בית המשפט לכך שהגיש תביעה לבעלות במניות. כך נדרש השופט אליהו להכריע אם האחות אכן קיבלה כסף תמורת ויתור על זכויותיה בירושה.

האחות טענה שאותם 50 אלף דולר לא היו קשורים למניות. לדבריה, 40 אלף דולר מהסכום היו כספי חתונה שהחם שלה העביר לאחיה למשמרת, וניתנו לה ולבעלה כשרכשו דירה, ו-10,000 דולר נוספים ניתנו להם כגמילות חסדים (גמ"ח).

האח הכחיש את הדברים והציג שני מסמכים שמעידים כי אחותו ובעלה ויתרו תמורת הכספים על כל טענות ותביעות נגדו. נוסח הפתקים, טען, לא מעיד על העברת כספים שהיו שייכים לאחות מלכתחילה או שניתנו כצדקה, והמילה גמ"ח שמופיעה שם מבטאת "גמר חשבון" ולא "גמילות חסדים".

השופט אליהו ציין כי ההיגיון תומך בגרסת האח. כך למשל, אם הכספים הנוספים הועברו כגמילות חסדים, למה שיופיע במסמך נוסח משפטי של ויתור על טענות ו"לפנים משורת הדין". הוא הוסיף כי "כספים שניתנו כגמילות חסדים, ודאי לא ניתנו על פי דין וברי כי מקבל הצדקה אינו יכול לבוא בטענות ביחס לכספים אלו".

השופט הוסיף כי הפרשנות של האח לפתקים אף מתיישבת עם התנהלותה של האחות, שלאורך 19 שנים, עד הגשת התביעה נגדו, לא ראתה את עצמה כשותפה בחברה.

מעבר לזה נקבע מצא שגרסת האחות לגבי מקור הכסף בהליך הנוכחי סותרת את גרסתה בתביעה לחלוקת הרווחים: שם טענה כי לצורך רכישת הדירה אחיה העביר לה 30 אלף דולר ולא 40 אלף דולר, וכי הכספים הגיעו מרווחי החברה ולא ממתנת חתונה. השופט הוסיף עוד כי בחירתה שלא להעיד את בעלה עומדת אף היא לחובתה.

בסיכומו של עניין השופט השתכנע שבשנות ה-90 שילם האח לאחותו כספים תמורת זכויותיה בירושת האם, כולל במניות, וכי הרישום על שמה היה "פורמאלי בלבד" וחסר כל משמעות. משכך, לא רק שתביעת האח לבעלות במניות התקבלה, אלא שגם תביעת אחותו לרווחים מהחברה נדחתה משום שהיא לא בעלת מניות. האחות חויבה ב-10,000 שקל הוצאות משפט.