אנחנו רוסים, אבל לא מטומטמים
פוליטיקאים לא יקנו אותנו בהבטחות משומשות על דירה, עבודה וחנויות בשבת. הבעיות שלנו הן כמו של כל ישראלי מצוי: ביטחון, כלכלה, דמוקרטיה
מכל עבר צצים לאחרונה מומחים לרחשי הלב של "הרחוב הרוסי", שמשוכנעים שהם יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים, אז הרשו לי לסייע להם עם שלוש עצות.
1. אין דבר כזה "הרחוב הרוסי". חלקנו הגדול כלל לא דובר את השפה, למרות שרובנו נולדנו בשטחי ברה"מ. האמת היא שאנחנו שונים בתכלית זה מזה: יש בינינו חילונים ודתיים, צעירים יותר ופחות, מדענים ועובדים פשוטים, עשירים ועניים, ילידי מולדובה ובוכרה, מוסקבה וחברובסק. רק דבר אחד משותף לכולנו: הספרה 3, שבה מתחיל מספר תעודת הזהות של כולנו. כדי שכל אחד, עוד לפני ששמע את המבטא הטיפוסי, ישר יידע - הנה הוא בא, הרוסי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
2. לא תצליחו לקנות אותנו. הרי מנסים כבר 30 שנה, עם אותן הבטחות משומשות: דירה, עבודה, הטבות וגם נישואים אזרחיים וחנויות שפתוחות בשבת. אם היינו מחכים עד שמישהו גם יקיים את כל הטוב הזה - היינו עד היום גרים בקרוואנים ומנקים רחובות כמו בשנות ה-90. אז אין צורך להתאמץ: כל מה שהיינו צריכים בשביל החיים הנורמליים כבר השגנו. פתחנו חנויות שפתוחות בסופי שבוע, עזרנו לילדים להתמסד – אף שחלקם נאלצו לעשות את זה בחו"ל, בגלל הרבנות - וכבר מזמן אין לנו "בעיות של רוסים". הבעיות שלנו הן בעיות של כל ישראלי מצוי: ביטחון, כלכלה, דמוקרטיה. אם אתם רוצים להציע לנו משהו, תתייחסו אלינו כאל כלל אזרחי ישראל - לא כאל "רוסים".
3 אל תחשבו שאנחנו מטומטמים. אנא, חדלו מלדבר איתנו ברוסית מביכה שאתם לא יודעים ואנחנו לא מבינים. כשיאיר לפיד שובר שיניים בניסיון להוציא מעצמו כמה משפטים, הוא צריך לדעת שאין בזה צורך. שיידע שהוא מזכיר ליצן או מיסיונר שמנסה לקנות אמונו של שבט אינדיאני בעזרת שרשראות נוצצות. נתניהו מעולם לא הרגיש צורך להתחפש לאליהו הנביא בפסח, אז מדוע הוא מרגיש צורך לשים כובע של סנטה קלאוס על הראש לקראת "נובי גוד"? ולמה בנט פתאום מביך את עצמו בהכנת סלט רוסי מסורתי "אוליביה"? ולמה בוז’י הרצוג מתעקש לברך את ה"רוסים" לכבוד יום הצבא האדום? מה הקשר? שיברך את יוצאי איראן עם יום הקמתן של משמרות המהפכה וזהו.
מספרים ששמעון פרס ז"ל הצליח פעם לשכנע את כל דייריו של הוסטל ענק שבו גרו דוברי רוסית להצביע עבודה, כי הוא דיבר איתם יידיש. פרס ידע לדבר גם רוסית, אבל הוא דיבר יידיש כי הניח שלזקנים שלנו יהיה חשוב להרגיש יהודים במדינתם.
אם אתם טוענים ש"עבר זמנן של מפלגות סקטוריאליות", אל תפתחו מטה רוסי ואל תנסו למסחר את הבעיות הסקטוריאליות. תכבדו אותנו - ואז תנו לנו להחליט למי אנחנו מאמינים יותר. והכי חשוב - תחסכו מאיתנו את המילים הגבוהות על התרומה הענקית של העלייה הרוסית. אם אנחנו באמת כאלה חכמים ומוכשרים - למה כל כך מעטים מאיתנו באמת הצליחו לשבור את תקרת הזכוכית?
הרוסים מצביעים לאלה שעושים פחות טעויות בכל מה שקשור לעתיד המדינה. פחות חשוב לנו אם יבנו באשדוד עוד שני בתים של דיור ציבורי או לא. יותר חשוב שלא ייפלו טילים על אשדוד. השמאל הבטיח לנו פעם מזרח תיכון חדש והאמנו לו. לא עוד. גם הקרדיט של נתניהו אוזל במהרה. גם אם יצליח לפתות בעזרת "מטה הרוסים" בליכוד 1,000 מאוכזבי ליברמן, זה לא יביא לנהירה של רוסים באוטובוסים לקלפיות. ממילא לכולם יש היום רכב פרטי.
- מקס לוריא הוא עורך וכתב באתר "וסטי" מקבוצת "ידיעות אחרונות"
תרגם מרוסית: גיא מולדבסקי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
מקס לוריא
מומלצים