"הקורבן ה-74 של אסון המסוקים": רָדָי נכנס לתופת - ומעולם לא יצא
רדי פילס היה מהראשונים שהגיעו לזירת האסון הנורא, ובמשך 22 שנה סבל מפוסט-טראומה. בשבוע שעבר לא היה יכול יותר. חברת ילדות שלו סיפרה על הבחור ש"נכנס ללב בשניות", על המאבק התמידי ב"שדים בראש" - ועל היעדר הסיוע: "המלחמה הפנימית הייתה מספיקה, המלחמה מול הצבא - מתישה"
רָדָי פילס היה חובש צעיר בנח"ל כשאירע אסון המסוקים, והיה אחד הראשונים שהגיעו לזירה הנוראית שבה נספו 73 חיילים. אחרי 22 שנה שבהן חווה שוב ושוב את המראות המזוויעים, רדי, שסבל מהלם קרב, שם בשבוע שעבר קץ לחייו, והוא בן 42.
אתמול (יום ג') התראיינה באולפן ynet שקד שרויט, חברת ילדות של רדי, מקיבוץ געש, שסיפרה על מאבקו ארוך השנים להתמודד עם הפוסט-טראומה. היא מספרת כי המראות שחווה בטיפול בזירת ההתנגשות של שני מסוקי היסעור בעמק החולה, בשנת 1997, "הוציאו את חייו ממסלולם".
"הוא בעצם היה בפוסט טראומה וכל השנים הוא ניסה להילחם ולחיות כמו כולם. הוא נאבק גם בדברים בתוכו, בתמונות ובריחות, וגם בלהשיג את מה שהוא צריך בשביל להתקיים", אמרה שרויט.
"הוא היה אדם מאוד מאוד אהוב, היו לו המון המון חברים, והוא היה נכנס ללב בשניות. הוא היה איש מדהים, ומאוד מאוד אהב לעזור, ובשנייה היית מתאהבת בו", סיפרה, אך הוסיפה כי "מצד שני הוא גם היה סגור, גם קצת לפני. אבל כשאתה עובר משהו ואף אחד לא יכול להבין את מה שאתה עובר, זה נורא מעייף כל הזמן לדבר על זה. עם החברים הקרובים הוא דיבר הרבה, כל אחד שיחה בעומק אחר".
- על מה הוא דיבר? מה פצע אותו?
"המחזות, הוא נכנס לתופת ומהתופת הזאת הוא בעצם לא חזר, בעצם הוא היה סוג של חי מהלך 22 שנה, שכל לילה עולים הריחות, התמונות. הוא חווה את זה לילה לילה, ערב ערב".
שרויט מתחה ביקורת על התנהלות המדינה, שלדבריה לא העניקה עזרה מספקת לרדי. "ראינו אותו נלחם והוא היה מתוך האחוזים הבודדים ששום כדור לא משפיע ושום דבר לא עוזר והוא פשוט נלחם כל הזמן במין טחנת רוח בתוך הראש שלך, של שדים בתוך הראש. ומבחינת המערכת, לא היה את העזרה שהיינו מצפים לה עבור בנים שהולכים למלחמה או להציל אנשים אחרים".
היא הוסיפה כי התהליך המסובך של הוכחת הזכאות לסיוע, עבור אדם שגם ככה סובל מקושי נפשי, הוא בעייתי ביותר. "היו תקופות יותר טובות, היו תקופות פחות טובות - אבל המלחמה הפנימית שלו הייתה מספיקה. כל המלחמות מול הצבא וההכרה הייתה נורא מתישה לו ולכל המשפחה והסובבים", אמרה.
לדבריה, התהליך "דרש מהם לקום ולהוכיח שאין לך סבתא, לקום ולהוכיח - לבן אדם שבקושי מצליח לצאת מהמיטה ולתפקד - שאתה לא בסדר. זה מעמד נוראי לבן אדם שגם ככה קשה לו עם כל מה שנקרא חיים".
-מבחינתך הוא בעצם עוד קורבן של האסון הנורא ההוא?
"לגמרי. גם המשפחות השכולות של האסון כבר באו לנחם. אנחנו יודעים שבכל מלחמה, בכל אירוע, יש את ההרוגים שנספרים ויש את ההרוגים השקטים, שהם עדיין חיים אבל לא חיים, מה שרדי היה 22 שנה".
את הריאיון סיכמה שרויט בקריאה לרשויות: "מבחינתנו, הדבר החשוב זה להכיר בבעיה הזאת שנקראת פוסט-טראומה, גם על-ידי המדינה, הצבא, ופשוט לטפל בהם בכפפות של משי, כי הצעקה נשמעה הרבה פעמים, המעשה קצת פחות".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר http://www.sahar.org.il . קו הסיוע של נט"ל תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי טראומה זמין במספר 1800363363.
לפנייה לכתב/ת 
