האש באידליב: אסד פוחד שארדואן יישאר
8 שנים למלחמה ואידליב שוב בוערת. טורקיה קיבלה שליטה זמנית שם כדי לפרק את ארגוני הטרור, אבל רוסיה ואסד חושדים שהיא רק מושכת זמן ומאשימים אותה בכיבוש מזדחל: "כמו ישראל בגולן". סבלנותם פוקעת
כדי להבין את התחדשות הלחימה במחוז אידליב בסוריה בשבועות האחרונים, לחימה שגובה מדי יום את חייהם של רבים חפים מפשע, יש להכיר ראשית את חלקה של טורקיה במלחמת האזרחים הסורית.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
מראשית המלחמה ב-2011 העניקה טורקיה חסות לאופוזיציה שנלחמה באסד, אולם תמיכה זו כללה גם עידוד ארגוני טרור סוניים שבסופו של דבר נטלו את הובלת המרד מידי המורדים המתונים. טורקיה אפשרה אז למתנדבים איסלאמיסטים מכל העולם לחצות את גבולה ולהצטרף לארגון ג'בהת א-נוסרה, הפלג של אל-קאעידה, במערב סוריה, ולדאעש במזרחה.
מטרתה העיקרית של טורקיה הייתה לפגוע בישות הכורדית המאיימת על גבולה הדרומי, אולם תמיכת ארה"ב בכורדים וניצחונם המוחץ של אלה נגד דאעש הביאו לתוצאות ההפוכות: על חשבון "המדינה האיסלאמית" הקימו הכורדים שטח עצמאי עצום בצפון סוריה, וכעת הם שולטים על אוכלוסייה ערבית לא קטנה. החשש באנקרה הוא שהכורדים, המהווים כ-20% מאוכלוסיית טורקיה, יקדמו את דרישתם לעצמאות.
כשברקע המצב הזה, החליטה טורקיה להתערב ישירות בניסיון לשנות את המציאות. נראה כי הדבר שהניע אותה למהלך הזה היה התערבות רוסיה במלחמה לטובת המשטר הסורי בקיץ 2015, אז שלח פוטין את צבאו לסוריה. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן שאף לחזק את מעמד מפלגתו על-ידי פגיעה צבאית בכורדים, שבהם הוא רואה טרוריסטים לכל דבר, וביקש למנוע בכל מחיר התקדמות שלהם מערבה כדי שלא ישיגו מוצא לים התיכון.
בקיץ 2016, אחרי הכנות של שנה, פלשה טורקיה לצפון-מערב סוריה. מועד הפלישה נבחר בקפידה – 24 באוגוסט: זהו התאריך בעל משמעות משיחית בטורקיה, משום שבו ניצחה האימפריה העותמאנית ב-1516 את הצבא הממלוכּי במערכת "מרג' דאבק", ניצחון שאִפשר לה לכבוש את כל סוריה. בינואר 2018 המשיך הצבא הטורקי דרומה לעומק סוריה במבצע "ענף הזית", וכבש מידי הכורדים את כל חבל עפרין, המחוז המערבי של האוטונומיה הכורדית. בשנה האחרונה איים ארדואן שוב ושוב כי יפלוש לשאר חבלי הכורדים, אבל הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור מנביג' מונעת זאת ממנו.
כיבוש טורקי, כיבוש ישראלי
עד שנת 2018 הספיק צבא אסד בסיוע רוסיה להחזיר לשליטתו כמעט את כל שטחי ארצו: ברוב אזורי המדינה הסכימו המורדים להיכנע לצבא בתמורה לכך שיפונו למחוז אידליב וסביבותיו, האזור היחיד שטרם נכבש על-ידי צבא המשטר. המהפך במלחמת האזרחים הביא להפסקת הסיוע הערבי למורדים, וטורקיה נשארה נותנת החסות היחידה לאופוזיציה הסורית.
כשתם המבצע הטורקי בצפון סוריה חתמה טורקיה עם רוסיה על הסכם להקמת "אזור בטוח" בחבל אידליב. בהתאם להסכם הקימו הטורקים 18 עמדות פיקוח שם והתחייבו לפרק את ארגוני הטרור במחוז, ובתמורה התחייבה רוסיה בשם המשטר הסורי והמיליציות האיראניות שלא לפלוש לאזור.
אלא שבתחילת השנה התברר כי טורקיה לא עמדה בהסכם. רשמית טענה אנקרה כי היא נלחמת בטרוריסטים ותומכת ב"צבא סוריה החופשי", הארגון העיקרי של המורדים הנחשבים למתונים; אבל אנשי אסד והרוסים טוענים כי לא זאת בלבד שטורקיה לא פירקה את ארגון "תחריר א-שאם" (גלגולו החדש של "ג'בהת א-נוסרה") השולט ברוב אידליב, היא אף ציידה אותו בנשק חדש. באפריל השנה התנהלו חילופי אש בין הארגון לצבא סוריה בדרום אידליב, ומכיוון שאנשי "תחריר א-שאם" תפסו מחסה בעמדות הפיקוח הטורקיות ספגו לראשונה גם חיילי צבא טורקיה אש מהכוח הסורי-רוסי.
ביוני האחרון הצהיר שר החוץ הסורי ווליד אל-מועלם: "מחוז אידליב שייך לארצנו, והמשך הנוכחות הטורקית שם הוא כיבוש בדיוק כמו הכיבוש הישראלי". ההשוואה שערך בין השליטה הטורקית באידליב לשליטה הישראלית ברמת הגולן ממחישה היטב את גישת המשטר הסורי: טורקיה שולטת במחוזות בצפון-סוריה כבר שלוש שנים, והצהרותיה מגבירות את החשד שאין כוונה להתפנות משם.
הטורקיפיקציה של אידליב
אחת הבעיות העיקריות ביישום ההסכם הטורקי-רוסי באידליב היא הגישות השונות לשאלה מיהו טרוריסט. בעיני הטורקים, הטרוריסטים הם הכורדים ובראשם "כוחות הגנת העם" המקיימים לטענתם קשר עם ה-PKK ("מפלגת פועלי כורדיסטן", ארגון שביצע פיגועים בטורקיה). לעומתם, המשטר הסורי מנהל עם הכורדים משא ומתן ממושך על צירופם בחזרה למדינה הסורית.
אנשי אסד והרוסים סבורים שכל ארגוני האופוזיציה באידליב הם ארגוני טרור, בעוד טורקיה מגדירה ככזה רק את "תחריר א-שאם", וגם בו היא נוהגת בכפפות של משי: היא מנהלת איתו משא ומתן ונמנעת מלהפעיל כוח צבאי נגדו. בעיני משטר אסד זה נראה כניסיון טורקי להרוויח זמן ולקיים בינתיים טורקיפיקציה של אידליב, כלומר – להפוך בהדרגה את השטח לטורקי בתרבותו ובשפתו, תוך הקמת מוסדות חינוך טורקיים במסווה של סיוע המוניטרי.
יש סימנים לכך שלטענות המשטר יש בסיס, ושהטורקים אכן מציידים את האופוזיציה בנשק במקום לפרקה. סימן אחד כזה הוא התגברות ההתקפות של "תחריר א-שאם" נגד בסיסי הרוסים והסורים, והשימוש ההולך וגובר שלהם במל"טים. זו הסיבה לכך שבחודשים האחרונים פקעה סבלנותה של רוסיה וחודשה המלחמה: כל ההסכמים בין טורקיה, רוסיה ואיראן התמוטטו, וחמישה חודשי הפסקת אש הגיעו לסיומם.
זו שעת מבחן קשה מאוד לארדואן. צבא סוריה מתקדם כעת בכפרים הצפוניים של חאלב ובדרום אידליב, והמטוסים הרוסיים מפציצים מהאוויר. מדי יום ביומו נמסרים דיווחים מזוויעים על אזרחים שנהרגים, וצבא טורקיה עומד מנגד. גם בתי חולים ובתי ספר סופגים הפצצות מצד צבא אסד.
ארדואן מאיים על אירופה
ארדואן מנצל כרגיל את קלף המהגרים כדי לזכות בלגיטימציה לנוכחות צבאו באידליב: הוא מאיים שאם צבא טורקיה ייסוג משם יפלוש הצבא הסורי למחוז, ומזהיר שצעד כזה יוליד גל עצום של מהגרים אל טורקיה – מהגרים שהוא לא יהסס לפתוח בפניהם את הדלת הלאה לאירופה. כשלושה מיליון אזרחים חיים כיום באידליב, והמצב שם עלול להידרדר לכדי אסון הומניטרי.
כך או כך, טורקיה תתקשה להשתלט על המחוז. היא לא תוכל להסתכן במלחמה עם רוסיה, ולכן לא תהיה לה ברירה אלא לבגוד בארגונים המצויים תחת חסותה ולנטוש אותם. במוקדם או במאוחר יהיה עליה לסגת מסוריה: ההתקדמות האיטית של הקואליציה הסורית-איראנית-רוסית בצפון סוריה תימשך, ואין כוח שיוכל לעצור אותה. הקואליציה הזו מגיעה למערכה באידליב, שנראית כשלב האחרון של מלחמת האזרחים, עם ניסיון של ארבע שנות מלחמה נגד המורדים, ולכן היא בשיא כוחה.
המלחמה צפויה להימשך בלי הפסקה עד כיבוש מחוז אידליב כולו, משום שרוסיה לא תוכל להשלים עם נוכחות של המורדים במחוז זה קרוב כל כך לבסיסי חיל האוויר שלה בלטקייה ולבסיס חיל הים שלה בנמל טרטוס. המשטר הסורי מצדו לא יוכל להשלים עם נוכחות הטרוריסטים של "תחריר א-שאם" קרוב למעוזי העלווים, עדתו של אסד. ואחרי כל אלה, נראה שארדואן יצטרך להשלים גם עם קיומה של הישות הכורדית בצפון-מזרח סוריה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה ומורה לערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010. ד"ר פרידמן מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן .
לפנייה לכתב/ת 
